בבית השחי
מאת רצסיבי(נשלט)
19 בנובמבר 2009
לפני כמה שנים עברתי להתגורר בברלין. ישבתי בבית קפה ניו-יורקי בלואר-איסט-סייד, כשנתקלתי בכתבה רדודה על חיי הלילה בגרמניה. בשולי הדף, בריבוע ממוסגר, הופיעו תיאורים קצרים של אושיות תרבות ייחודיות לברלין. אחת מהן היתה מספרה לבתי שחי. רק בתי שחי. ללא טיפולי שעווה או אפילציה, ולא רק גילוחים למשעי. תספורת, צבע, חמצון, הכל. שבוע לאחר מכן כבר הייתי על המטוס בדרך לשם.
בגיל חמש, או שש או שבע, ראיתי בסרט ארוטי סצנה של ליקוק מאסיבי של בית שחי מגולח. ואולי זה היה כשהצצתי לחדר של ההורים, ואבא שלי ליקק את בית השחי המיוזע והמדובלל של אימא שלי. אני כבר לא ממש זוכר, הפנטזיות של האוננות מגיל-העשרה מתערבבות לי במציאות. כמובן שהייתי מעדיף את האפשרות השנייה, שההורים היו המקור והקטע האירוטי והמלוקק היה הפנטזיה, אבל בהחלט יכול להיות שזה היה הפוך, ושבגלל מחסור בבתי שחי מוכרים וזמינים אוננתי דווקא על בית השחי של אימא שלי, שהיה גלוי לעיניי לעיתים קרובות.
בכל מקרה, סירובים למכביר לימדו אותי שלא כולן חולקות איתי את הפטיש הזה. לפעמים ביקשתי רשות, לפעמים הייתי מלקק את דרכי בעדינות מתוחכמת מהפטמה אל השקע המיוחל, ולפעמים ניצלתי את הסערה של האקט כדי לפשוט עליו בפתאומיות, אבל במקרה הטוב הייתי נתקל בתגובה פסיבית. במקרה הרע זה היה נגמר בהצמדה של הזרוע לגוף, במילים רגוזות, ואפילו בקימה פתאומית. היתה אחת, נו, תמיד יש אחת כזאת, שדווקא אהבה את זה, כולל סצנות ליקוק פומביות ברחוב או במסעדה, אבל כמה שרציתי לא יכולתי להחזיק בה, היא היתה פסיכית עוד יותר ממני, ובדברים קצת יותר יומיומיים מבתי שחי.
ואז הגעתי לגן העדן. בשנה הראשונה הייתי מכריח את עצמי לאונן לפני המשמרת. זה לא נעים לקבל זקפה בזמן שאתה צובע למישהי את השערות בבית השחי. בייחוד בגלל שבדרך כלל היא יושבת ואתה רוכן מעליה, ככה שהחלציים שלך מופנים ממש לכיוון הפנים שלה, ועוד בגובה המתאים. אי אפשר שלא להבחין בזה. מאוחר יותר כבר התמקצעתי מספיק כדי לא להתעורר מזה מינית בזמן העבודה, או לפחות להסתיר את זה מהעולם, כמו שחקן מנוסה בסרט שכולל עירום אמנותי.
הסתנוורתי ממגוון הצבעים, המרקמים, האורכים, הסוגים. מרוב המטופלות קיבלתי הסכמה לצלם תקריבים של לפני ואחרי, וכיסיתי עם התמונות את הקירות באחד החדרים בביתי. כשהייתי משועמם, או סתם חרמן, הייתי נעמד במרכז החדר ומסתובב לאיטי במעגלים קטנים, נותן לרצף האינסופי של בתי השחי להקיף אותי.
ולא הייתי לבדי יותר בקטע. למספרה הגיע מספר לא מבוטל של חובבות בתי שחי, של עצמן ושל אחרים או של אחרות, ככה שהיה לי מבחר של ממש לבחור מתוכו בעלות פטיש דומה לשלי, או יותר נכון, משלים לשלי. בהתחלה עוד הייתי בורר אותן לפי הקריטריונים המקובלים - אופי, מראה, שכל, גיל, התאמה וכולי - אבל מהר מאוד מראה בית השחי שלהן הפך להיות הקריטריון הקובע, והיה יתרון גדול בכך שאני הייתי זה שמעצב את המראה שלהם.
כך זכיתי לשעות רבות של עינוגי בתי שחי, ליקוקי בתי שחי, וגם זיוני בתי שחי. זיוני בתי שחי היו דבר שפינטזתי עליו עוד מהילדות, אבל לא שיערתי שאזכה להגשים את הפנטזיה. מבחינתי, לזיין בית שחי זה אקט שדי דומה לזיון רגיל, ובכלל, בתי שחי מזכירים לי כוס, רק שבתי שחי באים בזוגות. גם הכוס וגם בית השחי, שניהם איברים מוצנעים, ריחניים, שקועים, מעוטרים בשיער (לפחות במקור), רגישים למגע, ובעיני חלק מאיתנו גם מגרים וחושניים למראה, למגע ולהרחה, או אם תרצו, למישוש ולהסנפה. ההבדלים היחידים ביניהם הם בעומק ובמיקום, וכשלעצמי, אני מעדיף קירבה לראש על פני קירבה לתחת.
אבל בשלב מסוים לא הספיקה לי יותר החדרת הזין שלי לבתי שחי מזדמנים. תהליך האסקלציה היה עקבי. בעבר הייתי מסתפק בהצצה הגונה מקרוב לבית שחי מצודד, אבל אחרי שהגעתי למספרה לא יכולתי לרוות נחת מפחות מאשר מגע פרונטלי יומיומי עם בתי שחי, ואחרי שהתחלתי לצאת עם חובבות משחקי בתי שחי כבר הייתי חייב שהמגע יהיה בעל גוון מיני. לאחר מכן הגיע שלב הזיונים, ולבסוף חיפשתי מערכת יחסים בית-שחיית קבועה.
יצאתי ללא מעט דייטים, אפילו גרתי עם אותה בחורה במשך כמה חודשים, אבל בתי השחי שלה נותרו שלה, ואני רציתי לפחות אחד משלי, שיהיה תמיד לידי ולשימושי, וכמובן ששני בתי השחי האישיים שלי לא התאימו למשימה. וזה לא רק היה עניין של זמינות, רציתי לחדור כולי אל תוך בית השחי שיהיה שלי, החדרה של אחד מאברי גופי אליו היא אמנם מהנה, אבל לא ממצה, ואני חיפשתי--רדפתי--אחרי החוויה הטוטאלית.
את המפלט מצאתי בחלומות. הייתי מתעורר שטוף זיעה, מנסה להיזכר בחוויה המסעירה שעברה עלי בזמן השינה, ממנה נותרה בראשי רק תמונה מרוחה של מקום חמים ולח, אבל ככל שהחלום החוזר שחלמתי נמשך, לילה אחר לילה, התמונה בראשי התבהרה.
אני משתופף, עירום מן הסתם, בתוך בית שחי ענקי וחשוך לפרקים. בזמן ההליכה שלה הוא מואר ומוחשך בקצב אחיד, אבל בזמן שהיא ישנה, הוא אטום ומחניק. כנראה שהיא אוהבת לישון עם ידיים צמודות לגוף. כשקר לי, אני מתכסה בעלוות השערות שלה. כשהיא מתגלחת לקראת בוא האביב, אני נמלט מאימת הסכין.
כשדאודורנט מורח את כל העולם שסביבי בשכבה דביקה וריחנית, אני מתכדר ועוצר נשימה, אבל כשהריח האמיתי שלה מצליח סוף-סוף לבקע את השכבה הריחנית, אני נעמד מלוא קומה וממלא את ריאותיי באוויר. לא סתם הרגעים האהובים עלי הם כשהיא רצה בפארק. האמת שהיא מזיעה לא מעט גם כשהיא עושה סקס, אבל אז תמיד קיים סיכוי שאיזו יד או לשון זרה תפלוש לבית השחי שלה-שלי, אז כשהיא מזדיינת אני תמיד בכוננות ספיגה וקשה לי ליהנות מהריח.
בחלום, אני גומר בלי הפסקה. זה לא עניין של כמות, אלא של רצף מתמשך. האמת, שבחלק גדול מהפעמים אני מגלה, אחרי שהתעוררתי, שגמרתי גם במציאות, אבל זה כבר עניין אחר. בחלום, אני מאוהב בבית החדש שלי, שתפור בדיוק למידותיי, מסביר פנים, מספק לי את כל צרכיי, ובנוסף לכל גם שומר על טמפרטורה אחידה ונוחה במשך כל השנה.
ואז קמתי ועשיתי מעשה. התפטרתי מהעבודה במספרה, עזבתי את הבית, ויצאתי למסע חיפוש אחר בית השחי האולטימטיבי. ידעתי מראש שאין סיכוי שאמצא אחד כזה, אבל על חלומות, בייחוד כאלה שפוקדים אותך מדי לילה, לא אמורים לוותר. ההתדרדרות שלי היתה בלתי נמנעת. חסכונות לא היו לי, ומהר מאוד מצאתי את עצמי מתגורר ברחוב, מנסה להתחמם בלילות סתיו קרים מתחת לערימה של קרטונים קרועים שאספתי בשעריו של בית אריזה. וכאן, מתחת לשכבות הקרטון, אני מדמיין לי שהחלל החשוך שאני מתחבא בו מהקור של העולם החיצון הוא בית שחי ענקי, מזמין ושלי. רק שלי. ושום דבר כבר לא מפריע לי יותר להמשיך ולחלום את החלום שלי בלי הפסקה. חלום נצחי על בית שחי ענקי, שחולם לעד איש שנמצא בתוך בית שחי ענקי, מקרטון.
בגיל חמש, או שש או שבע, ראיתי בסרט ארוטי סצנה של ליקוק מאסיבי של בית שחי מגולח. ואולי זה היה כשהצצתי לחדר של ההורים, ואבא שלי ליקק את בית השחי המיוזע והמדובלל של אימא שלי. אני כבר לא ממש זוכר, הפנטזיות של האוננות מגיל-העשרה מתערבבות לי במציאות. כמובן שהייתי מעדיף את האפשרות השנייה, שההורים היו המקור והקטע האירוטי והמלוקק היה הפנטזיה, אבל בהחלט יכול להיות שזה היה הפוך, ושבגלל מחסור בבתי שחי מוכרים וזמינים אוננתי דווקא על בית השחי של אימא שלי, שהיה גלוי לעיניי לעיתים קרובות.
בכל מקרה, סירובים למכביר לימדו אותי שלא כולן חולקות איתי את הפטיש הזה. לפעמים ביקשתי רשות, לפעמים הייתי מלקק את דרכי בעדינות מתוחכמת מהפטמה אל השקע המיוחל, ולפעמים ניצלתי את הסערה של האקט כדי לפשוט עליו בפתאומיות, אבל במקרה הטוב הייתי נתקל בתגובה פסיבית. במקרה הרע זה היה נגמר בהצמדה של הזרוע לגוף, במילים רגוזות, ואפילו בקימה פתאומית. היתה אחת, נו, תמיד יש אחת כזאת, שדווקא אהבה את זה, כולל סצנות ליקוק פומביות ברחוב או במסעדה, אבל כמה שרציתי לא יכולתי להחזיק בה, היא היתה פסיכית עוד יותר ממני, ובדברים קצת יותר יומיומיים מבתי שחי.
ואז הגעתי לגן העדן. בשנה הראשונה הייתי מכריח את עצמי לאונן לפני המשמרת. זה לא נעים לקבל זקפה בזמן שאתה צובע למישהי את השערות בבית השחי. בייחוד בגלל שבדרך כלל היא יושבת ואתה רוכן מעליה, ככה שהחלציים שלך מופנים ממש לכיוון הפנים שלה, ועוד בגובה המתאים. אי אפשר שלא להבחין בזה. מאוחר יותר כבר התמקצעתי מספיק כדי לא להתעורר מזה מינית בזמן העבודה, או לפחות להסתיר את זה מהעולם, כמו שחקן מנוסה בסרט שכולל עירום אמנותי.
הסתנוורתי ממגוון הצבעים, המרקמים, האורכים, הסוגים. מרוב המטופלות קיבלתי הסכמה לצלם תקריבים של לפני ואחרי, וכיסיתי עם התמונות את הקירות באחד החדרים בביתי. כשהייתי משועמם, או סתם חרמן, הייתי נעמד במרכז החדר ומסתובב לאיטי במעגלים קטנים, נותן לרצף האינסופי של בתי השחי להקיף אותי.
ולא הייתי לבדי יותר בקטע. למספרה הגיע מספר לא מבוטל של חובבות בתי שחי, של עצמן ושל אחרים או של אחרות, ככה שהיה לי מבחר של ממש לבחור מתוכו בעלות פטיש דומה לשלי, או יותר נכון, משלים לשלי. בהתחלה עוד הייתי בורר אותן לפי הקריטריונים המקובלים - אופי, מראה, שכל, גיל, התאמה וכולי - אבל מהר מאוד מראה בית השחי שלהן הפך להיות הקריטריון הקובע, והיה יתרון גדול בכך שאני הייתי זה שמעצב את המראה שלהם.
כך זכיתי לשעות רבות של עינוגי בתי שחי, ליקוקי בתי שחי, וגם זיוני בתי שחי. זיוני בתי שחי היו דבר שפינטזתי עליו עוד מהילדות, אבל לא שיערתי שאזכה להגשים את הפנטזיה. מבחינתי, לזיין בית שחי זה אקט שדי דומה לזיון רגיל, ובכלל, בתי שחי מזכירים לי כוס, רק שבתי שחי באים בזוגות. גם הכוס וגם בית השחי, שניהם איברים מוצנעים, ריחניים, שקועים, מעוטרים בשיער (לפחות במקור), רגישים למגע, ובעיני חלק מאיתנו גם מגרים וחושניים למראה, למגע ולהרחה, או אם תרצו, למישוש ולהסנפה. ההבדלים היחידים ביניהם הם בעומק ובמיקום, וכשלעצמי, אני מעדיף קירבה לראש על פני קירבה לתחת.
אבל בשלב מסוים לא הספיקה לי יותר החדרת הזין שלי לבתי שחי מזדמנים. תהליך האסקלציה היה עקבי. בעבר הייתי מסתפק בהצצה הגונה מקרוב לבית שחי מצודד, אבל אחרי שהגעתי למספרה לא יכולתי לרוות נחת מפחות מאשר מגע פרונטלי יומיומי עם בתי שחי, ואחרי שהתחלתי לצאת עם חובבות משחקי בתי שחי כבר הייתי חייב שהמגע יהיה בעל גוון מיני. לאחר מכן הגיע שלב הזיונים, ולבסוף חיפשתי מערכת יחסים בית-שחיית קבועה.
יצאתי ללא מעט דייטים, אפילו גרתי עם אותה בחורה במשך כמה חודשים, אבל בתי השחי שלה נותרו שלה, ואני רציתי לפחות אחד משלי, שיהיה תמיד לידי ולשימושי, וכמובן ששני בתי השחי האישיים שלי לא התאימו למשימה. וזה לא רק היה עניין של זמינות, רציתי לחדור כולי אל תוך בית השחי שיהיה שלי, החדרה של אחד מאברי גופי אליו היא אמנם מהנה, אבל לא ממצה, ואני חיפשתי--רדפתי--אחרי החוויה הטוטאלית.
את המפלט מצאתי בחלומות. הייתי מתעורר שטוף זיעה, מנסה להיזכר בחוויה המסעירה שעברה עלי בזמן השינה, ממנה נותרה בראשי רק תמונה מרוחה של מקום חמים ולח, אבל ככל שהחלום החוזר שחלמתי נמשך, לילה אחר לילה, התמונה בראשי התבהרה.
אני משתופף, עירום מן הסתם, בתוך בית שחי ענקי וחשוך לפרקים. בזמן ההליכה שלה הוא מואר ומוחשך בקצב אחיד, אבל בזמן שהיא ישנה, הוא אטום ומחניק. כנראה שהיא אוהבת לישון עם ידיים צמודות לגוף. כשקר לי, אני מתכסה בעלוות השערות שלה. כשהיא מתגלחת לקראת בוא האביב, אני נמלט מאימת הסכין.
כשדאודורנט מורח את כל העולם שסביבי בשכבה דביקה וריחנית, אני מתכדר ועוצר נשימה, אבל כשהריח האמיתי שלה מצליח סוף-סוף לבקע את השכבה הריחנית, אני נעמד מלוא קומה וממלא את ריאותיי באוויר. לא סתם הרגעים האהובים עלי הם כשהיא רצה בפארק. האמת שהיא מזיעה לא מעט גם כשהיא עושה סקס, אבל אז תמיד קיים סיכוי שאיזו יד או לשון זרה תפלוש לבית השחי שלה-שלי, אז כשהיא מזדיינת אני תמיד בכוננות ספיגה וקשה לי ליהנות מהריח.
בחלום, אני גומר בלי הפסקה. זה לא עניין של כמות, אלא של רצף מתמשך. האמת, שבחלק גדול מהפעמים אני מגלה, אחרי שהתעוררתי, שגמרתי גם במציאות, אבל זה כבר עניין אחר. בחלום, אני מאוהב בבית החדש שלי, שתפור בדיוק למידותיי, מסביר פנים, מספק לי את כל צרכיי, ובנוסף לכל גם שומר על טמפרטורה אחידה ונוחה במשך כל השנה.
ואז קמתי ועשיתי מעשה. התפטרתי מהעבודה במספרה, עזבתי את הבית, ויצאתי למסע חיפוש אחר בית השחי האולטימטיבי. ידעתי מראש שאין סיכוי שאמצא אחד כזה, אבל על חלומות, בייחוד כאלה שפוקדים אותך מדי לילה, לא אמורים לוותר. ההתדרדרות שלי היתה בלתי נמנעת. חסכונות לא היו לי, ומהר מאוד מצאתי את עצמי מתגורר ברחוב, מנסה להתחמם בלילות סתיו קרים מתחת לערימה של קרטונים קרועים שאספתי בשעריו של בית אריזה. וכאן, מתחת לשכבות הקרטון, אני מדמיין לי שהחלל החשוך שאני מתחבא בו מהקור של העולם החיצון הוא בית שחי ענקי, מזמין ושלי. רק שלי. ושום דבר כבר לא מפריע לי יותר להמשיך ולחלום את החלום שלי בלי הפסקה. חלום נצחי על בית שחי ענקי, שחולם לעד איש שנמצא בתוך בית שחי ענקי, מקרטון.
