לקח לי שבוע (בחלום זה עובר בצ'יק) להעיז לאונן. ולא רק בגלל הרעש. אתם יודעים, זה לא נעים לאונן על אשתך עם מישהו אחר, חסמים פסיכולוגיים ושיט, אבל כמה זמן כבר אפשר להתאפק.

נמנעתי מלשאול אותה לפרטים מזהים, שלה או שלו. לא בגלל השקפת עולם לגבי מגבלותיו של הנשלט לבקש בקשות מסוימות, אלא בגלל שאלמנט ההפתעה קוסם לי. היא נידבה מיוזמתה רק שני פרטים. על הערסל, "בדרך כלל תמצא אותי שרועה עליו בלאות", ועל החתול, "תיזהר, הוא שורט כל אחד שמתקרב אלי"

הבגדים הנקיים הוכתמו מהיין שניתז לכל עבר. המפה נראתה אדומה כדם. הצלחות התרסקו בקול גדול. על הרצפה היו פזורים ראשי דגים בוהים חסרי עיניים, שוחים בתוך ג'לי עכור ודביק. מחולצתו של אביו טפטף לאיטו גוש דבש ותסרוקתהשל אימה התמלאה ברבעי תפוחים, היא נראתה כאילו יצאה מסט של סרט של פליני. הוא התנצל בפני האורחים. אנחנו חייבים מרתף, היא אמרה לו

בתי שחי מזכירים לי כוס, רק שבתי שחי באים בזוגות. גם הכוס וגם בית השחי, שניהם איברים מוצנעים, ריחניים, שקועים, מעוטרים בשיער (לפחות במקור), רגישים למגע, ובעיני חלק מאיתנו גם מגרים וחושניים למראה, למגע ולהרחה, או אם תרצו, למישוש ולהסנפה.