מעויינים זה לזה
מאת רצסיבי(נשלט)
29 בדצמבר 2010
אחרי כמה סיבובים ברחובות המושב הקטן שבבקעה, אשר בצהרי היום היו נטושים מאנשים, הבחנתי ברכב הנוסע בביטחון של תושב מקומי. תשוש מניסיונות איתור כושלים, שאלמלא החום המעיק והמזגן המקולקל היו יכולים להיות משעשעים, החלטתי להמר. עקבתי אחריו, ממרחק מה, עד שנעצר אל מול חצר גדולה שבצידה השני ניצב בית מגורים מתקלף. במרכז החצר, בין שני עצים ותיקים, היה פרוש ערסל מרושת, ירוק וגדול. זה היה הסימן שהיא נתנה לי בבוקרו של אותו יום, כדי שאזהה את הבית. "אל תחפש שלט", הוסיפה, "לא תמצא".
גבר יצא מהרכב והחל לצעוד לכיוון החצר. חתול אפור וצמרי התקדם לעברו והתחכך בין רגליו בעודו צועד, משרטט שמיניות דמיוניות באוויר, הלוך וחזור. באותו שלב כבר הייתי אמור לדעת שזה סימן לבאות, אך ההתעלמות יפה לבריאות. התקדמתי בנסיעה איטית וחניתי אל מול הבית.
כשיצאתי מהרכב והתקדמתי אל החצר, הגבר כבר עמד בסמוך לערסל. בתוך הערסל היתה שרועה אישה. גופה העירום והוורדרד בלט מבין חורי הרשת הגדולים של הערסל. הגבר נצמד לערסל, תפס אותו בשתי ידיו והחל לסובבו במהירות, כולא את האישה בתוך בועה מרושתת וירוקה שהלכה וסגרה עליה. אחרי לא מעט סיבובים הוא עצר את הערסל, במצב בו פניה של האישה פנו אל הקרקע ואחוריה פנו כלפי מעלה. רשת הערסל, שהיתה צמודה עתה בכוח לגופה, חילקה אותו למעוינים תחומים, שבלטו מתוך הרשת. הגבר קיבע את מצב הערסל באמצעות חבלים שהשתרכו משני צידי הערסל, הסיר את חולצתו והפשיל את מכנסיו.
כשגבו אלי, הוא הצליח לפשק מעט באצבעותיו את רגליה הצמודות, החדיר את הזין שלו דרך אחד מחללי המעוינים, והחל לזיין אותה. אחרי שחדירותיו העמיקו דיין, הוא עצר, קרא בקול "זה בסדר, אתה יכול להתקדם", והמשיך במלאכת הזיון, מבלי להסיט את ראשו לעברי. התקרבתי ונעמדתי לצידו. את פניה שפנו מטה והיו במרחק של כמה עשרות סנטימטרים מהאדמה לא יכולתי לראות, אבל היה לי ברור שזו היא. הגבר החל להגיר זיעה, החום היה בלתי נסבל גם בצל העצים. האישה החלה להיאנח חלושות, והחתול שקפץ מענפי העץ הישר על גבה, גרגר בתגובה. הגבר ניגב את מצחו והמשיך בריטואל הדפיקה, ואני התבוננתי.
* * *
שבועיים קודם לכן קיבלתי ממנה מייל. היא שפחה, שפונה אליי במצוות אדונה. הם מחפשים נשלט שיציית גם לו, יחד איתה, וגם לה. במשך כמה ימים החלפנו בינינו פרטים, וידאנו גבולות ותיאמנו ציפיות. התקשורת בינינו היתה רק באמצעותה, וזהותו של השולט נותרה עלומה, אם כי היה ברור שהיא שואלת ומתעניינת גם בשמו. לבסוף הודיעה שאדונה קבע לשלושתנו פגישת היכרות, אצלה בבית, במושב קטן בבקעה.
נמנעתי מלשאול אותה לפרטים מזהים, שלה או שלו. לא בגלל השקפת עולם לגבי מגבלותיו של הנשלט לבקש בקשות מסוימות, אלא בגלל שאלמנט ההפתעה קוסם לי. היא נידבה מיוזמתה רק שני פרטים. על הערסל, "בדרך כלל תמצא אותי שרועה עליו בלאות", ועל החתול, "תיזהר, הוא שורט כל אחד שמתקרב אלי".
"אתה בטוח שאתה רוצה לדחוף את הראש שלך למערכת זוגית?", שאלה אותי ידידה קרובה וסוטה לא קטנה בזכות עצמה, "הרי במקרה הטוב אתה תהיה גלגל שלישי במסיבת אופנוענים".
"אנחנו מדברים רק על הנאה משולשת מכמה סשנים יצירתיים", פטרתי אותה בגיחוך. התנעתי ונסעתי מזרחה.
* * *
הציפייה שלי לשיחת היכרות מנומסת, שאולי תוביל לבסוף למשחק משולש ואולי לא, וגם אם כן, שתוביל לכך בדרך פתלתלה שתיקח יותר ממפגש אחד, התנפצה על קרקע המציאות המעורסלת. כמובן שלא התאכזבתי מכך, אני אף פעם לא מתלונן על קפיצות ראש היישר לתוך המים הקרים של הבריכה, אבל עדיין, לא קל לאדם זר להשתלב בזיון מתהווה בין שניים המכירים זה את זה.
"אתה מתכוון לעמוד שם כל היום בלי לעזור?" הוא שאל, ולאחר מכן השתרר שקט עוכר שלווה, שהבליטה ההפסקה הסימולטאנית של קולות הדפיקה המונוטוניים מצידו, ושל האנחות שהלכו והתגברו מצידה. רק החתול גרגר ביתר שאת, כשהוא מפנה את מבטו אלי בחשדנות.
"אני", עניתי בגמגום של מבוכה, "אני חשבתי...", התחלתי בהצטדקות שאינה במקומה.
"אז תפסיק לחשוב ותתחיל לנגב ממני את הזיעה", הוא קטע אותי באדיבות שליטתית מקובלת.
התקרבתי אליו, משכתי מעלי את חולצתי, וקירבתי אותה אל פניו המיוזעות. הוא הניד בראשו לשלילה. משהו בתנודת הראש שלו נראה לי מוזר, אבל לא ידעתי לשים את האצבע על הדבר. שמטתי את החולצה והתחלתי למחות מפניו את הזיעה הניגרת באמצעות כפות ידיי. הוא היה גבוה ממני, נאלצתי להיצמד אליו ולעמוד כמה שניתן לפניו, כדי להגיע עד למצחו. היא, מאחוריי, התפתלה בתוך המעטפת של הערסל, כמי שהזרמים בגופה מחייבים אותה לזוז מתוך הצינוק שמהודק עליה, אחרת תתפקע. היא בטשה ברגליה בערסל, ובו ובי. והוא, מלפניי, הגביר את קצב ה"כנס-צא" שלו, כאילו עונה לה, גם אצלי המתח שנבנה מתחיל להתבקע. הרגשתי כמי שנשבה בתוך נדנדה חיה של גמירה אנושית וחתול.
הזיעה נטפה ממצחו אל לחייו וסנטרו, ומשם הצטרפה אל קילוחים נוספים שזרמו מחזהו אל בטנו ומפשעתו. מהר מאוד הצטרפתי גם אני אל מרחץ הזיעה המשולש, וכשהיא דחפה אותי קדימה ברגליה, התערבבו הזיעה שלי ושלו יחד. כבר הייתי בטוח שהיא אינה מודעת לנוכחות שלי, עד שקראה בשמי והורתה לי לנגב את פניה. ירדתי על גבי מתחת לערסל, ונדחקתי בינה לבין האדמה. אגלי זיעה נתלו על אפה, והיא לא היתה מסוגלת למחות אותם בעזרת ידיה, שהיו כלואות בנבכי הערסל המגולגל. היא נעה קדימה ואחורה, לקצב הדפיקות שלו בגופה, בשעה שהסרתי טיפה אחר טיפה מפניה.
כשקמתי חזרה מתחת לערסל כדי להמשיך במלאכת הניגוב של גופו, נוטף זיעה מעורבת שלי ושל שותפיי, ומעוטר בדבוקת עלים הצמודה לגבי הרטוב, נתקלתי לראשונה בפניו המופנות אלי, ורק אז הבנתי מדוע מבטו נראה לי קודם לכן מוזר. נראה היה שהוא הבחין במבטי ההלום, שכן הוא יצא ממנה והביט בי בחזרה, הזין הזקור שלו מופנה כלפיי, כמו גם עיניו המתרחבות.
* * *
"אני מבין למה לאדונך עבד נוסף. תמיד נחמד להוסיף ולגוון, אבל למה לך לרצות בכך?" כך הקשיתי עליה באחת משיחותינו המקדימות.
"קודם כל, רצונו של אדוני הוא גם רצוני שלי", היא פתחה במניפסט הצפוי מפיו של כל נשלט באשר הוא, "אבל בלי קשר, הגיוון נחמד גם לי, ובכלל, הובטח לי שגם אני אוכל להשתעשע בך, לכשיזדמן".
עם תשובה שכזו לא יכולתי, וגם לא התכוונתי, להתווכח. כחובב השפלות מובהק, אהבתי לדמיין את עצמי כעפר לרגליו של מי שהוא בעצמו עפר לרגלי אחרים. הרי כלל הזהב הוא כמה שיותר למטה ומתחת, יותר טוב.
"אני כבר רואה את עצמי..." כך היא פתחה את שיחתנו הבאה, מספרת על פנטזיה משולשת ריאליסטית שבהחלט עשויה להתרחש, בה מככבים שלושתנו, זה לצד זה. בדיעבד היה לי ברור שבאותו רגע היא הצליחה להפיג את החשש שלי מלהיות נטע זר ביניהם.
"אני כבר רואה את עצמי..." כך היא פתחה את שיחתנו שלאחר מכן, ואני כבר ידעתי שגם אני רואה את עצמי ביניהם. בעצם, לצידם ומתחתיהם.
* * *
הוא היה זה שהתאושש ראשון. הוא סטר ללחיי וציווה, "לא עכשיו, רד למטה והמשך לדאוג לשפחה". צייתי מוכנית. יש זמן לכל דבר. נדחקתי שוב בינה לבין האדמה, בעוד הוא חוזר לזיין אותה. היא הביטה בי בזמן שהוא דחק את עצמו לתוכה, מתנודדת מעליי, הלוך ושוב. ניגבתי את פניה ואת קצות פיה, שהיה פעור בלי משים מעוצמת ההנאה, וכשעיניה התרחבו כלפיי, היה ברור שהפעם הסיבה לכך איננה פליאה גדולה. כשגמרה, פיה סגר בחוזקה על אצבעותיי הלא מוכנות, שרפרפו בקרבתו כמו פרפר תמים. נשכתי את שפתיי שלי והבטתי ברעד של שפתיה שלה, עד שאלה התרחבו ואפשרו לי לחלץ את ידי מפיה.
הוא גמר את עצמו בתוכה והרים את מכנסיו. לאחר מכן קרא לי לקום מאת הערסל, והתיר את החבלים. הערסל הסתחרר מספר פעמים עד שעמד במקום. הוא סייע לה לפתוח את הערסל ולהביאו למצבו המקורי. לאחר מכן פישק את רגליה וקרא לי להשתופף ביניהן. "לקק", ציווה, והניח את ידו בלחיצה עדינה על בטנה, שסימנה לה לכווץ את שריריה הטבעתיים. נוזל שקוף וסמיך הגיח מבין שפתי הכוס שלה, והתחיל את דרכו מטה על ירכה הימני.
הצמדתי את פני אל מפשעתה ושלחתי את לשוני אל הזרע שלו. הצחיקה אותי המחשבה שלפני שעה קלה הוטרדתי מכך שאני חודר למערכת אינטימית ולא מוכרת, והנה עכשיו אני מוטרד כפליים מכך שהזרע שאני הולך ללקק מוכר מדי עבורי. הוא הגביר את לחצו על בטנה, ואני נאלצתי להתחרות בזרמים שהגיחו מתוך הכוס שלה, עירוב הנוזלים שלו ושלה. היה לי ברור שמשימתי העליונה כרגע, על אף שלא נאמרה, הינה למנוע מהם לנזול מטה.
הוא הוריד את ידו מבטנה והצמיד בעזרתה את פניי אל הכוס שלה. העולם הפך באחת חשוך, וריח של אורגזמה דביקה עטף אותו מקצה אל קצה. הרשיתי לעצמי להסתחרר מהנינוחות החשוכים של פנים הירכיים שלה, עד שהאידיליה נקטעה באחת, כשטפריו של החתול ננעצו בחוזקה בגבי. זעקתי בקול. "יורד לך דם מהגב", היא אמרה בחיוך, ושלחה את אצבעה לטעון ממנו. "הגיע הזמן שנדבר על כל העניין", הוא שינה נושא, ופנה אל הבית. היא קמה מהערסל ומיהרה אחריו, אני בעקבותיה, והחתול משתרך מאחוריי במבט מאיים.
* * *
שנים לפני כן אחי התחתן עם נסיכה סיציליאנית. האמת שהיא לא היתה נסיכה, אלא סתם צעירה ומפונקת מדי, וגם לא היו לה שורשים ים תיכוניים, אבל אביה והדודים שלה נראו כמו מאפיונרים. לנסיכה היתה אחות גדולה, מלכה ויקטוריאנית. חיוורת ואריסטוקראטית בתנועותיה ובדיבורה. המשפחה הופתעה כאשר האחות הגדולה התחתנה עם פוחז מדרום הארץ, שנראה והתנהג ההיפך הגמור ממנה. הם חשבו שזו זוגיות שעתידה להתנפץ לרסיסים במהרה, עד שנולד ילדם הראשון, ולאחריו השני ואז השלישי.
השמועות עשו להן כנפיים. הפוחז מתעלל במלכה, הוא מכה אותה, השכנים שמעו אותה מתחננת על חייה, אך הוא בשלו. יום אחד הוזעק אביה למקום, אחרי ששכן מודאג שמע אותה צווחת, וכשהציץ השכן בחלון הוא ראה אותה קשורה עירומה למקרר, כשבעלה רוכן מעליה עם נר דולק בידיו. כשהאב המודאג ובני דודיו הנאמנים פרצו את הדלת לרווחה, הם שמעו את צרחותיה בוקעות מחדר השינה. שם הם מצאו אותה רועדת כולה, במה שהתפרש על ידם כטירוף רגעי הנובע מטראומה קשה. הבעל הפוחז, בהכירו את הנפשות הפועלות וסכיניהן החדים, ברח עירום דרך החלון למשמע הדלת הנשברת, ולא נראה יותר באזור לעולם.
מספר שנים לאחר מכן נתקלתי בו במקרה, בכניסה לקולנוע בנתניה. הסיפור על בריחתו הפחדנית והנקמה שטרם הושלמה הפך לקלאסיקה מקומית במשפחה המורחבת. הואיל והייתי מצויד בחברים צעירים ומטופשים כמוני, התרסתי בהם לשתף איתי פעולה בלכידת הפושע הנמלט. כשיצא מהסרט עקבנו אחריו, ובשעת כושר ברחוב צדדי הקפנו והתקפנו אותו. השמועה שהוא נהג לזיין את גיסתו של אחי בתחת צפה בראשי, ואני הודעתי לו שאני הולך לנהוג בו באופן דומה, אלא שרעש שהקימה חבורה מתקרבת הבריח את כולנו מהמקום, לא לפני שצעקתי לעברו, בעודי מתרחק, "עוד יבוא יומך, עוד תראה".
* * *
הוא הלך להתקלח, לא לפני שהתיר לה לעשות בי כרצונה. היא נשכבה על הספה, על בטנה, והורתה לי לעסות את גופה, מקודקוד ראשה ועד לגבה התחתון, כדי להקהות את לחצי הערסל. העברתי את ידיי על המעוינים שנותרו משורטטים על גופה, בשעה שהיא החלה לתחקר אותי על התקרית שאירעה קודם לכן, אך לאחר שהבינה שמעורבים בכך משקעים מהעבר, היא ביקשה שאפסיק. "אדוני יספר לי על כך, אם ירצה".
היא עצמה את עיניה ואני נתתי דרור לידיי. משלא התנגדה, התחלתי לעסות את אחוריה, ירכיה, שריריי פנים הירך, ושפתיה התחתונות. היא השמיעה נהמה ידידותית, ואני פירשתי זאת כקריאת עידוד ושלחתי את אצבעותיי קדימה, עד שאלה פגשו את הרטיבות שבתוכה. "המשך", הוא הרעים מאחורי, ורק אז שמתי לב שהוא עומד, עטוף במגבת, ומתבונן בי מזה זמן מה.
היא התהפכה על גבה ופישקה את רגליה. ידי הימנית שיחקה הלוך ושוב בין הרטיבות שבתוכה לבין הדגדגן שלה, ידי השמאלית היתה נתונה בתוך פיה, בשעה שאוזניי המאדימות האזינו לו מעדכן אותה בתולדות ההיסטוריה המשפחתית שלנו. כשהחל לתאר מה שאירע באותה סמטה חשוכה, הרגשתי את שיניה מתהדקות על ידי השמאלית, על אף שידי הימנית דיווחה ששרירי הכוס עדיין לא מתכווצים סביבה.
"והנה אנחנו כאן", הוא סיים את דבריו והתיישב בסמוך אלי, מסנן בין שיניו שריקה חלושה שהקפיצה את החתול אל בין זרועותיו. הוא נתן לי לסיים את מלאכתי, מאזין לאנקותיה המתגברות, ולאחר שהסטתי את ידי במהירות מפיה המתהדק, סימן ברור לכך שהיא גמרה, הוא דחף אותי ממנה אל עבר מרגלות הספה, והניח בעדינות את החתול בין רגליה, שהשתרגו סביבו במהירות.
הוא פשט את המגבת וסימן לי לשבת על ברכיי תחתיו. לאחר שהתמקמתי מולו, הוא אחז בזין שלו ביד אחת, ובשנייה אחז באחורי ראשי, מפגיש ביניהם במחווה ברורה מאליה. לאחר שליקקתי את הזין שלו, והעמדתי אותו בתוך פי במציצות ארוכות ורטובות, הוא פנה אליה ואמר, "הוא צדק, הכלב, כל אחד בא יומו".
* * *
הרכילאים העקשנים שדיווחו על ההתעללות של הבעל הפוחז באשתו המלכה, ועל זיוני התחת מטילי האימה שהוא נהג להעניק לה כשחזר הביתה שיכור באמצע הלילה, לא שכחו לציין שהמסכנה איבדה את שפיות דעתה בגללו, ובמקום לדאוג לשלושת ילדיהם, היא נהגה להתנחם בגידול עשרות חתולים, ביניהם חתולי רחוב עיוורים ומוכי מחלות.
חתול אחד היה אהוב עליה במיוחד. הוא מנע מאנשים להתקרב אליה, והשמועות היו שהיא אילפה אותו לכך, כדי למנוע מבעלה להכות בה. הוא היה אפור וצמרי, ובעל מזג עצבני. השמועות, ששמעו את המלכה מייללת בלילות יחד עם חתולה האהוב, קשרו סביבם עלילות סבוכות. רק לימים למדתי שהשמועות העקשניות היו זקנות כעורות, אשר בהיעדר עיסוקים משל עצמן עסקו בטוויית עלילות שווא.
ההכרה לגבי מה שאירע באמת הכתה בי באמצעו של סשן טפטופי שעווה שעברתי בביתה של מלכתי באותה עת. פי יבש וקיבלתי רשות לקחת לעצמי משקה קר מהמקרר, ובאותו רגע התגנבה חזרה לראשי התמונה שנדחקה לירכתיו, של המלכה הוויקטוריאנית הכפותה למקרר ומעליה נר אימתני. מאותה שנייה, כל יתר חלקי הפאזל הסתדרו במקומם מאליהם.
* * *
"אני רוצה לקיים את הבטחתך", הוא אמר ביובש, והוציא את הזין הזקור שלו מפי. לא הייתי זקוק למתרגם. התקרבתי לספה והשענתי עליה את זרועותיי, התיישבתי, מפושק, על ברכיי, והבלטתי את התחת מעלה. הגיע הזמן לכפר על חטאי טיפשותי.
הוא זיין אותי מבלי לעשות מכך דרמה. היא דאגה להעסיק את פי בכך שתחבה אליו את אצבעות ידיה, מחליפה בין אצבעות יד ימין לשמאל, פעם שתיים ופעם ארבע, במין מחזוריות מוזרה שלא היתה מובנת לי. לפני שגמר הוא יצא מתוכי, ניתק את פי מאצבעותיה, ודחף לתוכו את הזין שלו, מרוקן את עצמו לתוכי.
כשיצא, הוא התיישב על הספה לצידה, ושתיקה מעיקה השתררה בחדר. היא לחשה אל אוזנו דבר מה, ולאחר שהנהן בהסכמה, היא ניגשה אלי וחיבקה אותי. "יש דברים שצריכים לשים אותם בצד", אמרה, ועזרה לי להתיישב על הספה ביניהם. "חברים?" שאלה בחיוך. הנהנתי לעומתה בחזרה.
* * *
לאחר שבעלה ברח מהבית באישון ליל, המלכה הסתגרה בחדר האמבטיה עם החתול ולא הסכימה לצאת ממנו במשך שלושה ימים. לבסוף המשפחה פרצה את הדלת בכוח וגררה אותה אל בית החולים. שישה חודשים לאחר מכן היא השתחררה מהאשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי, ולאחר שנה נוספת היא הורשתה לקבל חזרה לחזקתה את ילדיה. החתול כבר לא חיכה לה כשחזרה. היו שטענו כי הוא יצא למסע נקמה, אחרים גרסו שאחד השכנים דרס אותו במתכוון, אחרי שלא יכול היה לסבול יותר את יללות געגועיו.
לאחר שילדיה גדלו היא עזבה את הארץ והשמועות, אותן שמועות, לחשו שהיא עוסקת שם במעשי פריצות במרתפי חשוכים, שלא ניתן לתארם במילים.
באחת משיחותיי עם הדודות הזקנות של המשפחה, לא התאפקתי ושאלתי אם הן לא חושבות בדיעבד שהן הרסו זוגיות מופלאה. עשר עיניים ננעצו בי בשטנה. "אתה השתגעת? זה היה סדום ועמורה".
"אני אומרת לך שהם ידעו מהתחלה שהכל קורה שם בהסכמה", אמרה לי ידידה קרובה וסוטה לא קטנה בזכות עצמה, כשסיפרתי לה על אותה שיחה. "אני לא מאמין שהם עשו את זה בידיעה", פטרתי אותה בגיחוך.
* * *
"אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל מהתחלה", היא אמרה בקול קליל, בעודה נעמדת ומתמתחת בעירום אל מול שנינו, כשהחתול מתמתח אף הוא, בין כפות רגליה. "יש לי רעיון", היא חייכה, "בואו נקבע פגישת היכרות לעוד שבוע בדיוק, אצלי בבית".
"אני מסכים", הוא השיב לה חיוך מתוך הספה, "את החרבות קברנו היום, בפעם הבאה נצחצח במקומן את השוטים".
הרצתי בראשי את התסריטים שהיא טוותה בשיחותינו, ועוד כמה משלי. בכולם היא צייתה לו, ואני צייתי לה, ולו, והחגיגה היתה בעיצומה. אבל אל מול עיניי ריצדו כל הזמן הפוחז, המלכה, החתול הנוהם, והאורגזמה שלה שנקטעה באיבה על ידי אביה, המתבונן בביתו המתנשפת עירומה במיטתה, וההתרסקות הגדולה שלאחריה.
"מצטער, אבל אני לא רוצה להיות גלגל שלישי במסיבת אופנוענים", ציטטתי בפניהם מפניני ידידתי. קמתי על רגליי, נתתי לחתול לנעוץ בי בפעם האחרונה את ציפורניו, יצאתי מהבית מבלי להביט אחורה, ולאחר חמישה סיבובים עקרים ברחובות המושב, אשר באחר צהרי היום היו נטושים מאנשים, הצלחתי לצאת מהמושב הקטן שבבקעה, עם הפנים מערבה והביתה.
גבר יצא מהרכב והחל לצעוד לכיוון החצר. חתול אפור וצמרי התקדם לעברו והתחכך בין רגליו בעודו צועד, משרטט שמיניות דמיוניות באוויר, הלוך וחזור. באותו שלב כבר הייתי אמור לדעת שזה סימן לבאות, אך ההתעלמות יפה לבריאות. התקדמתי בנסיעה איטית וחניתי אל מול הבית.
כשיצאתי מהרכב והתקדמתי אל החצר, הגבר כבר עמד בסמוך לערסל. בתוך הערסל היתה שרועה אישה. גופה העירום והוורדרד בלט מבין חורי הרשת הגדולים של הערסל. הגבר נצמד לערסל, תפס אותו בשתי ידיו והחל לסובבו במהירות, כולא את האישה בתוך בועה מרושתת וירוקה שהלכה וסגרה עליה. אחרי לא מעט סיבובים הוא עצר את הערסל, במצב בו פניה של האישה פנו אל הקרקע ואחוריה פנו כלפי מעלה. רשת הערסל, שהיתה צמודה עתה בכוח לגופה, חילקה אותו למעוינים תחומים, שבלטו מתוך הרשת. הגבר קיבע את מצב הערסל באמצעות חבלים שהשתרכו משני צידי הערסל, הסיר את חולצתו והפשיל את מכנסיו.
כשגבו אלי, הוא הצליח לפשק מעט באצבעותיו את רגליה הצמודות, החדיר את הזין שלו דרך אחד מחללי המעוינים, והחל לזיין אותה. אחרי שחדירותיו העמיקו דיין, הוא עצר, קרא בקול "זה בסדר, אתה יכול להתקדם", והמשיך במלאכת הזיון, מבלי להסיט את ראשו לעברי. התקרבתי ונעמדתי לצידו. את פניה שפנו מטה והיו במרחק של כמה עשרות סנטימטרים מהאדמה לא יכולתי לראות, אבל היה לי ברור שזו היא. הגבר החל להגיר זיעה, החום היה בלתי נסבל גם בצל העצים. האישה החלה להיאנח חלושות, והחתול שקפץ מענפי העץ הישר על גבה, גרגר בתגובה. הגבר ניגב את מצחו והמשיך בריטואל הדפיקה, ואני התבוננתי.
* * *
שבועיים קודם לכן קיבלתי ממנה מייל. היא שפחה, שפונה אליי במצוות אדונה. הם מחפשים נשלט שיציית גם לו, יחד איתה, וגם לה. במשך כמה ימים החלפנו בינינו פרטים, וידאנו גבולות ותיאמנו ציפיות. התקשורת בינינו היתה רק באמצעותה, וזהותו של השולט נותרה עלומה, אם כי היה ברור שהיא שואלת ומתעניינת גם בשמו. לבסוף הודיעה שאדונה קבע לשלושתנו פגישת היכרות, אצלה בבית, במושב קטן בבקעה.
נמנעתי מלשאול אותה לפרטים מזהים, שלה או שלו. לא בגלל השקפת עולם לגבי מגבלותיו של הנשלט לבקש בקשות מסוימות, אלא בגלל שאלמנט ההפתעה קוסם לי. היא נידבה מיוזמתה רק שני פרטים. על הערסל, "בדרך כלל תמצא אותי שרועה עליו בלאות", ועל החתול, "תיזהר, הוא שורט כל אחד שמתקרב אלי".
"אתה בטוח שאתה רוצה לדחוף את הראש שלך למערכת זוגית?", שאלה אותי ידידה קרובה וסוטה לא קטנה בזכות עצמה, "הרי במקרה הטוב אתה תהיה גלגל שלישי במסיבת אופנוענים".
"אנחנו מדברים רק על הנאה משולשת מכמה סשנים יצירתיים", פטרתי אותה בגיחוך. התנעתי ונסעתי מזרחה.
* * *
הציפייה שלי לשיחת היכרות מנומסת, שאולי תוביל לבסוף למשחק משולש ואולי לא, וגם אם כן, שתוביל לכך בדרך פתלתלה שתיקח יותר ממפגש אחד, התנפצה על קרקע המציאות המעורסלת. כמובן שלא התאכזבתי מכך, אני אף פעם לא מתלונן על קפיצות ראש היישר לתוך המים הקרים של הבריכה, אבל עדיין, לא קל לאדם זר להשתלב בזיון מתהווה בין שניים המכירים זה את זה.
"אתה מתכוון לעמוד שם כל היום בלי לעזור?" הוא שאל, ולאחר מכן השתרר שקט עוכר שלווה, שהבליטה ההפסקה הסימולטאנית של קולות הדפיקה המונוטוניים מצידו, ושל האנחות שהלכו והתגברו מצידה. רק החתול גרגר ביתר שאת, כשהוא מפנה את מבטו אלי בחשדנות.
"אני", עניתי בגמגום של מבוכה, "אני חשבתי...", התחלתי בהצטדקות שאינה במקומה.
"אז תפסיק לחשוב ותתחיל לנגב ממני את הזיעה", הוא קטע אותי באדיבות שליטתית מקובלת.
התקרבתי אליו, משכתי מעלי את חולצתי, וקירבתי אותה אל פניו המיוזעות. הוא הניד בראשו לשלילה. משהו בתנודת הראש שלו נראה לי מוזר, אבל לא ידעתי לשים את האצבע על הדבר. שמטתי את החולצה והתחלתי למחות מפניו את הזיעה הניגרת באמצעות כפות ידיי. הוא היה גבוה ממני, נאלצתי להיצמד אליו ולעמוד כמה שניתן לפניו, כדי להגיע עד למצחו. היא, מאחוריי, התפתלה בתוך המעטפת של הערסל, כמי שהזרמים בגופה מחייבים אותה לזוז מתוך הצינוק שמהודק עליה, אחרת תתפקע. היא בטשה ברגליה בערסל, ובו ובי. והוא, מלפניי, הגביר את קצב ה"כנס-צא" שלו, כאילו עונה לה, גם אצלי המתח שנבנה מתחיל להתבקע. הרגשתי כמי שנשבה בתוך נדנדה חיה של גמירה אנושית וחתול.
הזיעה נטפה ממצחו אל לחייו וסנטרו, ומשם הצטרפה אל קילוחים נוספים שזרמו מחזהו אל בטנו ומפשעתו. מהר מאוד הצטרפתי גם אני אל מרחץ הזיעה המשולש, וכשהיא דחפה אותי קדימה ברגליה, התערבבו הזיעה שלי ושלו יחד. כבר הייתי בטוח שהיא אינה מודעת לנוכחות שלי, עד שקראה בשמי והורתה לי לנגב את פניה. ירדתי על גבי מתחת לערסל, ונדחקתי בינה לבין האדמה. אגלי זיעה נתלו על אפה, והיא לא היתה מסוגלת למחות אותם בעזרת ידיה, שהיו כלואות בנבכי הערסל המגולגל. היא נעה קדימה ואחורה, לקצב הדפיקות שלו בגופה, בשעה שהסרתי טיפה אחר טיפה מפניה.
כשקמתי חזרה מתחת לערסל כדי להמשיך במלאכת הניגוב של גופו, נוטף זיעה מעורבת שלי ושל שותפיי, ומעוטר בדבוקת עלים הצמודה לגבי הרטוב, נתקלתי לראשונה בפניו המופנות אלי, ורק אז הבנתי מדוע מבטו נראה לי קודם לכן מוזר. נראה היה שהוא הבחין במבטי ההלום, שכן הוא יצא ממנה והביט בי בחזרה, הזין הזקור שלו מופנה כלפיי, כמו גם עיניו המתרחבות.
* * *
"אני מבין למה לאדונך עבד נוסף. תמיד נחמד להוסיף ולגוון, אבל למה לך לרצות בכך?" כך הקשיתי עליה באחת משיחותינו המקדימות.
"קודם כל, רצונו של אדוני הוא גם רצוני שלי", היא פתחה במניפסט הצפוי מפיו של כל נשלט באשר הוא, "אבל בלי קשר, הגיוון נחמד גם לי, ובכלל, הובטח לי שגם אני אוכל להשתעשע בך, לכשיזדמן".
עם תשובה שכזו לא יכולתי, וגם לא התכוונתי, להתווכח. כחובב השפלות מובהק, אהבתי לדמיין את עצמי כעפר לרגליו של מי שהוא בעצמו עפר לרגלי אחרים. הרי כלל הזהב הוא כמה שיותר למטה ומתחת, יותר טוב.
"אני כבר רואה את עצמי..." כך היא פתחה את שיחתנו הבאה, מספרת על פנטזיה משולשת ריאליסטית שבהחלט עשויה להתרחש, בה מככבים שלושתנו, זה לצד זה. בדיעבד היה לי ברור שבאותו רגע היא הצליחה להפיג את החשש שלי מלהיות נטע זר ביניהם.
"אני כבר רואה את עצמי..." כך היא פתחה את שיחתנו שלאחר מכן, ואני כבר ידעתי שגם אני רואה את עצמי ביניהם. בעצם, לצידם ומתחתיהם.
* * *
הוא היה זה שהתאושש ראשון. הוא סטר ללחיי וציווה, "לא עכשיו, רד למטה והמשך לדאוג לשפחה". צייתי מוכנית. יש זמן לכל דבר. נדחקתי שוב בינה לבין האדמה, בעוד הוא חוזר לזיין אותה. היא הביטה בי בזמן שהוא דחק את עצמו לתוכה, מתנודדת מעליי, הלוך ושוב. ניגבתי את פניה ואת קצות פיה, שהיה פעור בלי משים מעוצמת ההנאה, וכשעיניה התרחבו כלפיי, היה ברור שהפעם הסיבה לכך איננה פליאה גדולה. כשגמרה, פיה סגר בחוזקה על אצבעותיי הלא מוכנות, שרפרפו בקרבתו כמו פרפר תמים. נשכתי את שפתיי שלי והבטתי ברעד של שפתיה שלה, עד שאלה התרחבו ואפשרו לי לחלץ את ידי מפיה.
הוא גמר את עצמו בתוכה והרים את מכנסיו. לאחר מכן קרא לי לקום מאת הערסל, והתיר את החבלים. הערסל הסתחרר מספר פעמים עד שעמד במקום. הוא סייע לה לפתוח את הערסל ולהביאו למצבו המקורי. לאחר מכן פישק את רגליה וקרא לי להשתופף ביניהן. "לקק", ציווה, והניח את ידו בלחיצה עדינה על בטנה, שסימנה לה לכווץ את שריריה הטבעתיים. נוזל שקוף וסמיך הגיח מבין שפתי הכוס שלה, והתחיל את דרכו מטה על ירכה הימני.
הצמדתי את פני אל מפשעתה ושלחתי את לשוני אל הזרע שלו. הצחיקה אותי המחשבה שלפני שעה קלה הוטרדתי מכך שאני חודר למערכת אינטימית ולא מוכרת, והנה עכשיו אני מוטרד כפליים מכך שהזרע שאני הולך ללקק מוכר מדי עבורי. הוא הגביר את לחצו על בטנה, ואני נאלצתי להתחרות בזרמים שהגיחו מתוך הכוס שלה, עירוב הנוזלים שלו ושלה. היה לי ברור שמשימתי העליונה כרגע, על אף שלא נאמרה, הינה למנוע מהם לנזול מטה.
הוא הוריד את ידו מבטנה והצמיד בעזרתה את פניי אל הכוס שלה. העולם הפך באחת חשוך, וריח של אורגזמה דביקה עטף אותו מקצה אל קצה. הרשיתי לעצמי להסתחרר מהנינוחות החשוכים של פנים הירכיים שלה, עד שהאידיליה נקטעה באחת, כשטפריו של החתול ננעצו בחוזקה בגבי. זעקתי בקול. "יורד לך דם מהגב", היא אמרה בחיוך, ושלחה את אצבעה לטעון ממנו. "הגיע הזמן שנדבר על כל העניין", הוא שינה נושא, ופנה אל הבית. היא קמה מהערסל ומיהרה אחריו, אני בעקבותיה, והחתול משתרך מאחוריי במבט מאיים.
* * *
שנים לפני כן אחי התחתן עם נסיכה סיציליאנית. האמת שהיא לא היתה נסיכה, אלא סתם צעירה ומפונקת מדי, וגם לא היו לה שורשים ים תיכוניים, אבל אביה והדודים שלה נראו כמו מאפיונרים. לנסיכה היתה אחות גדולה, מלכה ויקטוריאנית. חיוורת ואריסטוקראטית בתנועותיה ובדיבורה. המשפחה הופתעה כאשר האחות הגדולה התחתנה עם פוחז מדרום הארץ, שנראה והתנהג ההיפך הגמור ממנה. הם חשבו שזו זוגיות שעתידה להתנפץ לרסיסים במהרה, עד שנולד ילדם הראשון, ולאחריו השני ואז השלישי.
השמועות עשו להן כנפיים. הפוחז מתעלל במלכה, הוא מכה אותה, השכנים שמעו אותה מתחננת על חייה, אך הוא בשלו. יום אחד הוזעק אביה למקום, אחרי ששכן מודאג שמע אותה צווחת, וכשהציץ השכן בחלון הוא ראה אותה קשורה עירומה למקרר, כשבעלה רוכן מעליה עם נר דולק בידיו. כשהאב המודאג ובני דודיו הנאמנים פרצו את הדלת לרווחה, הם שמעו את צרחותיה בוקעות מחדר השינה. שם הם מצאו אותה רועדת כולה, במה שהתפרש על ידם כטירוף רגעי הנובע מטראומה קשה. הבעל הפוחז, בהכירו את הנפשות הפועלות וסכיניהן החדים, ברח עירום דרך החלון למשמע הדלת הנשברת, ולא נראה יותר באזור לעולם.
מספר שנים לאחר מכן נתקלתי בו במקרה, בכניסה לקולנוע בנתניה. הסיפור על בריחתו הפחדנית והנקמה שטרם הושלמה הפך לקלאסיקה מקומית במשפחה המורחבת. הואיל והייתי מצויד בחברים צעירים ומטופשים כמוני, התרסתי בהם לשתף איתי פעולה בלכידת הפושע הנמלט. כשיצא מהסרט עקבנו אחריו, ובשעת כושר ברחוב צדדי הקפנו והתקפנו אותו. השמועה שהוא נהג לזיין את גיסתו של אחי בתחת צפה בראשי, ואני הודעתי לו שאני הולך לנהוג בו באופן דומה, אלא שרעש שהקימה חבורה מתקרבת הבריח את כולנו מהמקום, לא לפני שצעקתי לעברו, בעודי מתרחק, "עוד יבוא יומך, עוד תראה".
* * *
הוא הלך להתקלח, לא לפני שהתיר לה לעשות בי כרצונה. היא נשכבה על הספה, על בטנה, והורתה לי לעסות את גופה, מקודקוד ראשה ועד לגבה התחתון, כדי להקהות את לחצי הערסל. העברתי את ידיי על המעוינים שנותרו משורטטים על גופה, בשעה שהיא החלה לתחקר אותי על התקרית שאירעה קודם לכן, אך לאחר שהבינה שמעורבים בכך משקעים מהעבר, היא ביקשה שאפסיק. "אדוני יספר לי על כך, אם ירצה".
היא עצמה את עיניה ואני נתתי דרור לידיי. משלא התנגדה, התחלתי לעסות את אחוריה, ירכיה, שריריי פנים הירך, ושפתיה התחתונות. היא השמיעה נהמה ידידותית, ואני פירשתי זאת כקריאת עידוד ושלחתי את אצבעותיי קדימה, עד שאלה פגשו את הרטיבות שבתוכה. "המשך", הוא הרעים מאחורי, ורק אז שמתי לב שהוא עומד, עטוף במגבת, ומתבונן בי מזה זמן מה.
היא התהפכה על גבה ופישקה את רגליה. ידי הימנית שיחקה הלוך ושוב בין הרטיבות שבתוכה לבין הדגדגן שלה, ידי השמאלית היתה נתונה בתוך פיה, בשעה שאוזניי המאדימות האזינו לו מעדכן אותה בתולדות ההיסטוריה המשפחתית שלנו. כשהחל לתאר מה שאירע באותה סמטה חשוכה, הרגשתי את שיניה מתהדקות על ידי השמאלית, על אף שידי הימנית דיווחה ששרירי הכוס עדיין לא מתכווצים סביבה.
"והנה אנחנו כאן", הוא סיים את דבריו והתיישב בסמוך אלי, מסנן בין שיניו שריקה חלושה שהקפיצה את החתול אל בין זרועותיו. הוא נתן לי לסיים את מלאכתי, מאזין לאנקותיה המתגברות, ולאחר שהסטתי את ידי במהירות מפיה המתהדק, סימן ברור לכך שהיא גמרה, הוא דחף אותי ממנה אל עבר מרגלות הספה, והניח בעדינות את החתול בין רגליה, שהשתרגו סביבו במהירות.
הוא פשט את המגבת וסימן לי לשבת על ברכיי תחתיו. לאחר שהתמקמתי מולו, הוא אחז בזין שלו ביד אחת, ובשנייה אחז באחורי ראשי, מפגיש ביניהם במחווה ברורה מאליה. לאחר שליקקתי את הזין שלו, והעמדתי אותו בתוך פי במציצות ארוכות ורטובות, הוא פנה אליה ואמר, "הוא צדק, הכלב, כל אחד בא יומו".
* * *
הרכילאים העקשנים שדיווחו על ההתעללות של הבעל הפוחז באשתו המלכה, ועל זיוני התחת מטילי האימה שהוא נהג להעניק לה כשחזר הביתה שיכור באמצע הלילה, לא שכחו לציין שהמסכנה איבדה את שפיות דעתה בגללו, ובמקום לדאוג לשלושת ילדיהם, היא נהגה להתנחם בגידול עשרות חתולים, ביניהם חתולי רחוב עיוורים ומוכי מחלות.
חתול אחד היה אהוב עליה במיוחד. הוא מנע מאנשים להתקרב אליה, והשמועות היו שהיא אילפה אותו לכך, כדי למנוע מבעלה להכות בה. הוא היה אפור וצמרי, ובעל מזג עצבני. השמועות, ששמעו את המלכה מייללת בלילות יחד עם חתולה האהוב, קשרו סביבם עלילות סבוכות. רק לימים למדתי שהשמועות העקשניות היו זקנות כעורות, אשר בהיעדר עיסוקים משל עצמן עסקו בטוויית עלילות שווא.
ההכרה לגבי מה שאירע באמת הכתה בי באמצעו של סשן טפטופי שעווה שעברתי בביתה של מלכתי באותה עת. פי יבש וקיבלתי רשות לקחת לעצמי משקה קר מהמקרר, ובאותו רגע התגנבה חזרה לראשי התמונה שנדחקה לירכתיו, של המלכה הוויקטוריאנית הכפותה למקרר ומעליה נר אימתני. מאותה שנייה, כל יתר חלקי הפאזל הסתדרו במקומם מאליהם.
* * *
"אני רוצה לקיים את הבטחתך", הוא אמר ביובש, והוציא את הזין הזקור שלו מפי. לא הייתי זקוק למתרגם. התקרבתי לספה והשענתי עליה את זרועותיי, התיישבתי, מפושק, על ברכיי, והבלטתי את התחת מעלה. הגיע הזמן לכפר על חטאי טיפשותי.
הוא זיין אותי מבלי לעשות מכך דרמה. היא דאגה להעסיק את פי בכך שתחבה אליו את אצבעות ידיה, מחליפה בין אצבעות יד ימין לשמאל, פעם שתיים ופעם ארבע, במין מחזוריות מוזרה שלא היתה מובנת לי. לפני שגמר הוא יצא מתוכי, ניתק את פי מאצבעותיה, ודחף לתוכו את הזין שלו, מרוקן את עצמו לתוכי.
כשיצא, הוא התיישב על הספה לצידה, ושתיקה מעיקה השתררה בחדר. היא לחשה אל אוזנו דבר מה, ולאחר שהנהן בהסכמה, היא ניגשה אלי וחיבקה אותי. "יש דברים שצריכים לשים אותם בצד", אמרה, ועזרה לי להתיישב על הספה ביניהם. "חברים?" שאלה בחיוך. הנהנתי לעומתה בחזרה.
* * *
לאחר שבעלה ברח מהבית באישון ליל, המלכה הסתגרה בחדר האמבטיה עם החתול ולא הסכימה לצאת ממנו במשך שלושה ימים. לבסוף המשפחה פרצה את הדלת בכוח וגררה אותה אל בית החולים. שישה חודשים לאחר מכן היא השתחררה מהאשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי, ולאחר שנה נוספת היא הורשתה לקבל חזרה לחזקתה את ילדיה. החתול כבר לא חיכה לה כשחזרה. היו שטענו כי הוא יצא למסע נקמה, אחרים גרסו שאחד השכנים דרס אותו במתכוון, אחרי שלא יכול היה לסבול יותר את יללות געגועיו.
לאחר שילדיה גדלו היא עזבה את הארץ והשמועות, אותן שמועות, לחשו שהיא עוסקת שם במעשי פריצות במרתפי חשוכים, שלא ניתן לתארם במילים.
באחת משיחותיי עם הדודות הזקנות של המשפחה, לא התאפקתי ושאלתי אם הן לא חושבות בדיעבד שהן הרסו זוגיות מופלאה. עשר עיניים ננעצו בי בשטנה. "אתה השתגעת? זה היה סדום ועמורה".
"אני אומרת לך שהם ידעו מהתחלה שהכל קורה שם בהסכמה", אמרה לי ידידה קרובה וסוטה לא קטנה בזכות עצמה, כשסיפרתי לה על אותה שיחה. "אני לא מאמין שהם עשו את זה בידיעה", פטרתי אותה בגיחוך.
* * *
"אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל מהתחלה", היא אמרה בקול קליל, בעודה נעמדת ומתמתחת בעירום אל מול שנינו, כשהחתול מתמתח אף הוא, בין כפות רגליה. "יש לי רעיון", היא חייכה, "בואו נקבע פגישת היכרות לעוד שבוע בדיוק, אצלי בבית".
"אני מסכים", הוא השיב לה חיוך מתוך הספה, "את החרבות קברנו היום, בפעם הבאה נצחצח במקומן את השוטים".
הרצתי בראשי את התסריטים שהיא טוותה בשיחותינו, ועוד כמה משלי. בכולם היא צייתה לו, ואני צייתי לה, ולו, והחגיגה היתה בעיצומה. אבל אל מול עיניי ריצדו כל הזמן הפוחז, המלכה, החתול הנוהם, והאורגזמה שלה שנקטעה באיבה על ידי אביה, המתבונן בביתו המתנשפת עירומה במיטתה, וההתרסקות הגדולה שלאחריה.
"מצטער, אבל אני לא רוצה להיות גלגל שלישי במסיבת אופנוענים", ציטטתי בפניהם מפניני ידידתי. קמתי על רגליי, נתתי לחתול לנעוץ בי בפעם האחרונה את ציפורניו, יצאתי מהבית מבלי להביט אחורה, ולאחר חמישה סיבובים עקרים ברחובות המושב, אשר באחר צהרי היום היו נטושים מאנשים, הצלחתי לצאת מהמושב הקטן שבבקעה, עם הפנים מערבה והביתה.
