שש תמונות של תאווה תחת כיבוש
מאת Grey / Green
26 בינואר 2011
1.
שב ותכתוב, היא אומרת, ואל תחשוב על הקוף, על ישבנו האדום או לשונו המשתרבבת. הקוף במקרה הזה הוא זקפתו הכואבת של הסופר, רקטומו הדואב, הטירוף המשתולל באשכיו. התחת שלו רועד והמוח שלו רועד איתו: זה לא זמן להוציא משפטים מנוסחים היטב, ועוד באנגלית, על מאבקם האפי של של שני מנהיגים גולים. הוא כותב, אם כן, על רקטומים דואבים ועל טירוף המשתולל באיברים פרטיים.
2.
שני אנשים מתחבקים בים. המים מגיעים לו עד החזה, לה -- עד הכתפיים. מבחוץ, מהחוף, הם נראים עירומים. הוא באמת עירום. מלבד הדבר הוורוד הזה, שקשה שלא להבין מהו, הסוגר סביב הזין שלו. בחיבוק החם שלה, במים הקרים, הזין שלו נאבק בכבליו ומפסיד. כואב לו והוא קצת מזועזע.
היא מנשקת אותו על הלחי. בגד הים שלו צף אי שם, נסחף הרחק מהם. "יש לך מגבת בחוף, אל תדאג, תוכל להתכסות שם", היא אומרת, והולכת ממנו. הוא רועד. הוא מסתכל על כל האנשים בחוף, נקודות קטנות, רחוקות מדי מכדי שיהיו להן עיניים. "זאת אומרת," אומרת דמותה המתרחקת, "אם תגיע מספיק מהר".
השמש שוקעת לאט.
3.
התמונה שאי אפשר להוציא מהראש היא זאת: שמש אחר הצהריים דרך התריסים על סצינת מיטה חמימה וישנונית. על פרקי כף היד יש כבר כמה סדרות של סימנים אדומים עמוקים, מכל פעם שהוא מנסה לשנות תנוחה. הוא שוכב והיא יושבת. הפנים שלו נבלעות בתוך הישבן שלה. מדי פעם -- חמצן. היא עסוקה באורגזמה הזאת, האחת, זאת שמגיעים אליה רק מתוך שתיים או שלוש קודמות. היא לא שמה לב לעניינים של חמצן, היא מוקדשת כולה לביאה הרביעית הזאת, רוכבת על הפנים שלו בתנועות מהירות וקצרות. הוא מוקדש כולו להבאת האורגזמה הזאת. הלשון שלו והלסת שלו כואבים מאוד אבל אין לו זמן לעצור ולטפל בהם. הריאות שלו צורחות "חמצן" אבל הוא כמעט ונגעל מהאנוכיות שלהן, איך הן יכולות לחשוב על חמצן ברגע קריטי כזה. הכל עסוק במיטה הישנונית הזאת. הוא שולח את הלשון שלו בתנועות ארוכות, קשות, שיתאימו לתנועות שלה. מדי פעם -- עדיין חמצן, אבל רק במקרה, כשהתנועה של הירכיים שלה סביב הפנים שלו מפספסת את המטרה. הוא יודע שזה יגיע, הוא יודע גם שהכאב לא יעצור אותו. רגע מסנוור אחד של התפוצצות גדולה סביבו. הוא לא זוכר מקרה של כל כך הרבה רטיבות. עכשיו הגלים הארוכים של האורגזמה שלה, באה ונרגעת. היא ממשיכה לשבת. מדי פעם -- עוד קצת חמצן. הוא מלקק בעדינות עכשיו, כמו ללטף תינוק שרק נולד. היא מגששת לידו, מתחתיו, מוצאת חפץ ארוך וגמיש. מכה את הביצים שלו. את הזין. בעדינות של ליטוף של אחרי אורגזמה. ואז לא בעדינות. הוא ממשיך ללקק, תנועות רכות ומדוייקות. הלשון שלו הפסיקה לשלוח אותות כאב, ויתרה על המאמץ. כל מכה כואבת פעמיים -- בביצים, ואז בבטן -- ואז הופכת לתנועה רכה של הלשון. במעט החמצן שנשאר במוח הוא חושב שזה בדיוק פער המעמדות: את שלה מענגים בעינוי גדול ואת שלו מענים בעונג רב.
4.
התמונה שאי אפשר להוציא מהראש היא זו: על הספה במרפסת מאוחר בלילה, כשאפילו השכנים ישנים. לחישות, ליטופים, נשיקות, באמת סצינה של תאווה גדולה. ואז היא שולחת יד לחזייה, כאילו לסדר את הציצים, ושולפת שרשרת שמפתח בסופה. הוא מסתכל עליה וכמעט לא מבין את עומק החסד. היא מחייכת כשהיא מסובבת את המפתח במנעול. כלובים כואבים במיוחד כשמורידים אותם, זה כאב מתוק מאוד. כשהיא מניחה את כף היד על הפנים שלו הוא מלקק אותה מוכנית. היא מורידה את היד אל הזין שלו. את אנקת הרווחה שלו שומעים גם השכנים הישנים. היא מלטפת בקצב נעים. הזמן עובר, הם יושבים שם. זוג על ספסל. אבל המכנסיים שלו מופשלות, המבט שלו מזוגג ופונה מעלה. הקצב שלה לא משתנה,
איטי, איטי. לרגע הוא דוחף קצת את האגן לעזור לה, והיא מיד עוצרת ונותנת בו מבט חמור. הוא מתבייש והיא צוחקת. חוזרת ללטף, לאט, לאט. הוא מלטף את הכתף שלה בהיסח הדעת. הוא חושב על תמונה: שני אנשים מתחבקים בים. אורגזמה שנדחתה מספיק זמן נבנית באשכים כמו לחץ בצינור גינה. אבל זאת היא כמו סכר שעומד להתפוצץ. הנה היא שם -- הוא לוחץ את הכתף שלה -- הנה היא מתפרצת דרכו כמו נחשול שיכול להטביע עמק -- הוא מרים את הראש, גונח, הנה זה בא -- והיא מפסיקה.
הזין שלו מתנדנד שם, לא גמור, מיותר. היא מלטפת לו את הראש. אחרי שעה קלה הזין שלו מתכנס בתוך עצמו והיא שולפת שוב את המנעול והמפתח.
5.
הוא לא אוהב את זה, אבל הוא שם. שלט קרטון קטן עם השם שלה, הוא עומד בצד, ליד לוח ההמראות והנחיתות, מרגיש משום מה מודע במיוחד היום לבליטה במכנסיים שלו. היא מגיעה מלווה בעגלה ומזוודות ובגבר צעיר ונמרץ. הם מתנשקים ונפרדים. הגבר מסתכל עליו. כשהיא מגיעה הוא מבין מהר את המבט בעיניים שלה, ולכן הוא לא פונה לחבק אותה אלא לוקח ממנה את העגלה. בדרך לאוטו המזוודות כבדות והוא תוהה, אבל לא שואל, מה היא הביאה לו. אבל התשובה מגיעה בכל זאת, כשהיא מושכת אותו למושב האחורי, לא נזהרת במיוחד מי רואה אותה, מורידה את המכנסיים בעליצות גדולה, מסיטה את התחתונים הצידה ומושכת את הפנים שלו אליה. הוא מבין לפני שהטעם נוגע בלשון, והוא מוצץ, מושך ובולע, ומדמיין תמונה של מין סוער בשירותים של המטוס, רגע לפני הנחיתה.
שב ותכתוב, היא אומרת, ואל תחשוב על הקוף, על ישבנו האדום או לשונו המשתרבבת. הקוף במקרה הזה הוא זקפתו הכואבת של הסופר, רקטומו הדואב, הטירוף המשתולל באשכיו. התחת שלו רועד והמוח שלו רועד איתו: זה לא זמן להוציא משפטים מנוסחים היטב, ועוד באנגלית, על מאבקם האפי של של שני מנהיגים גולים. הוא כותב, אם כן, על רקטומים דואבים ועל טירוף המשתולל באיברים פרטיים.
2.
שני אנשים מתחבקים בים. המים מגיעים לו עד החזה, לה -- עד הכתפיים. מבחוץ, מהחוף, הם נראים עירומים. הוא באמת עירום. מלבד הדבר הוורוד הזה, שקשה שלא להבין מהו, הסוגר סביב הזין שלו. בחיבוק החם שלה, במים הקרים, הזין שלו נאבק בכבליו ומפסיד. כואב לו והוא קצת מזועזע.
היא מנשקת אותו על הלחי. בגד הים שלו צף אי שם, נסחף הרחק מהם. "יש לך מגבת בחוף, אל תדאג, תוכל להתכסות שם", היא אומרת, והולכת ממנו. הוא רועד. הוא מסתכל על כל האנשים בחוף, נקודות קטנות, רחוקות מדי מכדי שיהיו להן עיניים. "זאת אומרת," אומרת דמותה המתרחקת, "אם תגיע מספיק מהר".
השמש שוקעת לאט.
3.
התמונה שאי אפשר להוציא מהראש היא זאת: שמש אחר הצהריים דרך התריסים על סצינת מיטה חמימה וישנונית. על פרקי כף היד יש כבר כמה סדרות של סימנים אדומים עמוקים, מכל פעם שהוא מנסה לשנות תנוחה. הוא שוכב והיא יושבת. הפנים שלו נבלעות בתוך הישבן שלה. מדי פעם -- חמצן. היא עסוקה באורגזמה הזאת, האחת, זאת שמגיעים אליה רק מתוך שתיים או שלוש קודמות. היא לא שמה לב לעניינים של חמצן, היא מוקדשת כולה לביאה הרביעית הזאת, רוכבת על הפנים שלו בתנועות מהירות וקצרות. הוא מוקדש כולו להבאת האורגזמה הזאת. הלשון שלו והלסת שלו כואבים מאוד אבל אין לו זמן לעצור ולטפל בהם. הריאות שלו צורחות "חמצן" אבל הוא כמעט ונגעל מהאנוכיות שלהן, איך הן יכולות לחשוב על חמצן ברגע קריטי כזה. הכל עסוק במיטה הישנונית הזאת. הוא שולח את הלשון שלו בתנועות ארוכות, קשות, שיתאימו לתנועות שלה. מדי פעם -- עדיין חמצן, אבל רק במקרה, כשהתנועה של הירכיים שלה סביב הפנים שלו מפספסת את המטרה. הוא יודע שזה יגיע, הוא יודע גם שהכאב לא יעצור אותו. רגע מסנוור אחד של התפוצצות גדולה סביבו. הוא לא זוכר מקרה של כל כך הרבה רטיבות. עכשיו הגלים הארוכים של האורגזמה שלה, באה ונרגעת. היא ממשיכה לשבת. מדי פעם -- עוד קצת חמצן. הוא מלקק בעדינות עכשיו, כמו ללטף תינוק שרק נולד. היא מגששת לידו, מתחתיו, מוצאת חפץ ארוך וגמיש. מכה את הביצים שלו. את הזין. בעדינות של ליטוף של אחרי אורגזמה. ואז לא בעדינות. הוא ממשיך ללקק, תנועות רכות ומדוייקות. הלשון שלו הפסיקה לשלוח אותות כאב, ויתרה על המאמץ. כל מכה כואבת פעמיים -- בביצים, ואז בבטן -- ואז הופכת לתנועה רכה של הלשון. במעט החמצן שנשאר במוח הוא חושב שזה בדיוק פער המעמדות: את שלה מענגים בעינוי גדול ואת שלו מענים בעונג רב.
4.
התמונה שאי אפשר להוציא מהראש היא זו: על הספה במרפסת מאוחר בלילה, כשאפילו השכנים ישנים. לחישות, ליטופים, נשיקות, באמת סצינה של תאווה גדולה. ואז היא שולחת יד לחזייה, כאילו לסדר את הציצים, ושולפת שרשרת שמפתח בסופה. הוא מסתכל עליה וכמעט לא מבין את עומק החסד. היא מחייכת כשהיא מסובבת את המפתח במנעול. כלובים כואבים במיוחד כשמורידים אותם, זה כאב מתוק מאוד. כשהיא מניחה את כף היד על הפנים שלו הוא מלקק אותה מוכנית. היא מורידה את היד אל הזין שלו. את אנקת הרווחה שלו שומעים גם השכנים הישנים. היא מלטפת בקצב נעים. הזמן עובר, הם יושבים שם. זוג על ספסל. אבל המכנסיים שלו מופשלות, המבט שלו מזוגג ופונה מעלה. הקצב שלה לא משתנה,
איטי, איטי. לרגע הוא דוחף קצת את האגן לעזור לה, והיא מיד עוצרת ונותנת בו מבט חמור. הוא מתבייש והיא צוחקת. חוזרת ללטף, לאט, לאט. הוא מלטף את הכתף שלה בהיסח הדעת. הוא חושב על תמונה: שני אנשים מתחבקים בים. אורגזמה שנדחתה מספיק זמן נבנית באשכים כמו לחץ בצינור גינה. אבל זאת היא כמו סכר שעומד להתפוצץ. הנה היא שם -- הוא לוחץ את הכתף שלה -- הנה היא מתפרצת דרכו כמו נחשול שיכול להטביע עמק -- הוא מרים את הראש, גונח, הנה זה בא -- והיא מפסיקה.
הזין שלו מתנדנד שם, לא גמור, מיותר. היא מלטפת לו את הראש. אחרי שעה קלה הזין שלו מתכנס בתוך עצמו והיא שולפת שוב את המנעול והמפתח.
5.
הוא לא אוהב את זה, אבל הוא שם. שלט קרטון קטן עם השם שלה, הוא עומד בצד, ליד לוח ההמראות והנחיתות, מרגיש משום מה מודע במיוחד היום לבליטה במכנסיים שלו. היא מגיעה מלווה בעגלה ומזוודות ובגבר צעיר ונמרץ. הם מתנשקים ונפרדים. הגבר מסתכל עליו. כשהיא מגיעה הוא מבין מהר את המבט בעיניים שלה, ולכן הוא לא פונה לחבק אותה אלא לוקח ממנה את העגלה. בדרך לאוטו המזוודות כבדות והוא תוהה, אבל לא שואל, מה היא הביאה לו. אבל התשובה מגיעה בכל זאת, כשהיא מושכת אותו למושב האחורי, לא נזהרת במיוחד מי רואה אותה, מורידה את המכנסיים בעליצות גדולה, מסיטה את התחתונים הצידה ומושכת את הפנים שלו אליה. הוא מבין לפני שהטעם נוגע בלשון, והוא מוצץ, מושך ובולע, ומדמיין תמונה של מין סוער בשירותים של המטוס, רגע לפני הנחיתה.
