טעות

אני דופקת על הדלת דפיקה חלשה, מהססת, עדינה.
מן הצד השני שקט, אני ממתינה דקה ואז שוב – דפיקה קלה בדלת, מנומסת.

כעבור כמה שניות הדלת נפתחת ואתה עומד מולי.
אני מביטה בעיניך ורואה שמשהו השתבש. לא יודעת מה קרה אבל זה לא המבט שאמורה הייתי לראות.

"מתי אמרתי לך לבוא?" הקול שלך קר כל כך, גלידי קרח זולגים במורד הגב שלי.

"עשר ורבע", אני משיבה בלחישה. משפילה מבט לשעון שלי שמראה כי עכשיו עשר ושלוש עשרה דקות כמעט.
"עופי למטה וחכי באוטו", בשקט מקפיא.

מבוישת, נרגשת עד אימה ירדתי וחזרתי למכונית שלי. ישבתי בחושך, בדממה עד שהגיע הסמס: "עלי".

שוב דפיקה עדינה בדלת, שוב הדלת נפתחת, והפעם -בחיוך.

אני מבולבלת לגמרי, נכנסת פנימה, עומדת, ממתינה – לא יודעת למה.

אתה מקיף אותי, מלטף בעדינות את שיערי, ובדיוק כאשר אני מסובבת את הראש לנשק בתחושת הקלה את היד המלטפת – אתה מפסיק. "תיכנסי לחדר, תסגרי את הדלת, תתפשטי ותחכי לי בישיבה", אתה זורק, מסובב אלי את הגב וחוזר לשולחן העבודה שלך.

בחדר אני מתפשטת, מקפלת הכול ומניחה על מדף. האור כבה לפתע ונותר אור קלוש בלבד מהחלון. לשבת? איפה? על המיטה? על הריצפה? אני כל כך מפחדת לטעות שוב, למה התכוונת?

בסוף ישבתי על המיטה, חובקת את רגליי המורמות בידי, ראשי מונח על הברכיים, ממתינה. קר לי ומשעמם וחשוך. אני מציצה מדי פעם בשעון והדקות הזוחלות נדמות לי כמו שעות.

נפתחת הדלת ואתה עומד מולי, עירום. אתה מסתכל עלי, פוסע לעברי אט אט ועכשיו הזין הנפלא שלך כל כך קרוב אלי.

מפחדת לטעות שוב, אני מרימה אליו יד בעדינות ושולחת לשון מהוססת ללקק אותו. כשאני מרגישה אותו מתקרב אני מבינה שזה בסדר, מותר לי. איזו הקלה. אני כמעט בוכה מאושר, מכניסה אותו לתוך פי ויונקת. בשמחה, באהבה, ברוך, במסירות. אני מתרכזת רק בזה, גלי עונג מציפים אותי ואני חשה שוב ראויה, אהובה, טובה.

אני עולה ויורדת עליו, מחליקה לאורך הזין הנוצץ והמופלא הזה, מכניסה אותו עמוק, ועוד ועוד, לא מרפה, רוצה לבלוע אותו.

אתה מניח יד אחת על ראשי, מוריד אותו בחוזקה, מזיין לי את הגרון עד שרפלקס ההקאה גורם לו להתכווץ, ושוב, ושוב, ואני מנסה להילחם על עוד קצת אוויר.

אתה מושך בשיערי, מרים לי את ראש, נותן לי לגמוע אוויר. משתנקת ומשתעלת אני מביטה בעיניך במבט של הכרת תודה אינסופית, ושוב אתה מוריד לי את הראש למטה, מזיין לי את הפה בכוח, ביד אחת דוחק בחוזקה את הראש למטה עוד ועוד, ואת היד השנייה אתה מהדק על האף שלי, חוסם לי כל אפשרות למצוא מעבר של אוויר.

אני לא מוותרת, משלבת ידיים מאחורי הגב כדי שלא בכוונה, ברפקלס בלתי נשלט, אשלח בטעות יד לנסות ולהפסיק את זה.

עכשיו כבר באמת כמעט שאין לי אוויר והיניקות המסורות שהקפדתי להשלים כבר אינן מסודרות כל כך. אני מנסה להירגע, להחליש את הפניקה הגואה בי, מרגישה את הזין שלך כל כך עמוק שזה כואב. כאב מתוק. עונג. אין לי אוויר, הרקות שלי הולמות בקצב מטורף ופתאום, השיער שלי נמשך שוב ואני נושמת אוויר בשאיפה קולנית, מביטה עליך מלמטה, מבין רגליך.

אתה מעביר את ידך על הזין בשתי תנועות מהירות, ומטח של טיפות שקופות-לבנות נופל על הרצפה לצד המיטה, למרגלותיך. אני מסתכלת עליך מלמטה, מהמקום הנפלא הזה ואז אתה אומר לי בשקט: "תלקקי".

בשמחה אין קץ אני יורדת לרצפה, משפילה את ראשי, מנסה לאתר את כל הטיפות והכתמים המפוזרים לידי, מלקקת אותם אחד אחד, מנקה את הכול בלשוני. אני מנמיכה את הראש עוד יותר ובוחנת את הרצפה במבט מן הצד כדי לראות טוב יותר את הטיפות באור החיוור המסתנן מן החלון, לא להפסיד אף לא אחת. עוד טיפה שקופה זוכה לליקוק מסור ועוד אחת. אני מסיימת לנקות את כולן, ומוצאת את עצמי קרובה כל כך לכפות רגליך.

בהחלטה של רגע אני ממשיכה אליהן, מנשקת אותן, אצבע אחר אצבע, מלקקת את כפות רגליך, מלטפת אותן ומניחה עליהן את ראשי.

סלחת לי?