מקלט
מאת Blue Leaf
4 בדצמבר 2011
'1, 2, 3' היא תלויה מהתקרה. הידיים שלה קשורות ותלויות על וו שמחובר לשרשרת שתלויה מהתקרה. '1, 2, 3' עומדת על קצות האצבעות, למרות שכבר בערך 10 דקות שהיא לא מרגישה את האדמה. '1, 2, 3' כל הגוף שלה מתוח והיא מנסה כבר כל כך הרבה זמן לא לזוז. '1, 2, 3' היא עירומה. הצוואר והחזה מכוסים בטיפות זיעה ודמעות. '1, 2, 3' היא לא מצליחה לזכור מה בא אחרי 3 אפילו שזה לא משנה כבר, הקצב קבוע. '1, 2, 3' יש משהו מנחם בספירה הזו, הרגשה כאילו עוד רגע זה נגמר. הראש שלה כבר לא חושב, היא רק שומעת את הרעש של החגורה כשהיא חותכת את האוויר ואז הרעש שהיא עושה כשהיא פוגעת בעור. '1, 2, 3' .
אף אדם לא נולד עם הידיעה שהוא אוהב אלימות. את התחושה של היד שפוגעת בישבן, התחושה החמימה שמתפשטת שניה אחר כך. או חגורה, או שוט. אפילו סרגל פשוט, האלה שהיינו משתמשים בהם בשיעורי חשבון. משיכה חזקה בשיער, כזו שבהתחלה רק מחדירה מחשבה 'הקרקפת שלי התנתקה מהראש'. ומשחקי חניקות זה בכלל אסור, כבר היו תוכניות על אנשים שמתו באמצע המשחק. אבל איך אפשר בלי התחושה הזאת של החוסר אונים, את הדפיקות החזקות של הלב ששומעים כבר באוזניים, את החום של היד הגדולה הזאת שעוטפת את כל הצוואר.
בפעם הראשונה שהצליפו בה היא נבהלה מהרעש. המכה עצמה הייתה כל כך מפתיעה שהיא כמעט ולא הורגשה. השוט היה כל כך דק, היא לא הבינה איך הוא לא נשבר מהעוצמה של החבטה. היא גם לא הבינה איך היא לא נשברה מהעוצמה.
עם הזמן ההצלפות הפכו לחזקות יותר, אלימות יותר. הנשיכות הפכו עמוקות יותר, החניקות ארוכות יותר. התכיפות של הסשנים לעיתים קרובות יותר. היא הרגישה שהיא נופלת עמוק לתוך בור שאי אפשר לצאת ממנו. הסימנים והגלדים התאחו תוך ימים והחדשים תוך שבועות. הכלים שהכירה כל כך טוב ומקרוב הוחלפו בחדשים, משוכללים יותר, כואבים יותר.
היו גם סטירות ומילים שגרמו לה להרגיש מלוכלך, גרמו לה להרטיב בלי נגיעות בכלל. היא שנאה כשמישהו גרם לה להרגיש נחותה, גרם לה לתעב אותו ולרצות להחליף צד, לתת לו להרגיש מה זאת הצלפה טובה. אבל היא גם אהבה את זה.
היא תיחזקה יחסי אהבה-שנאה עם האלימות. ככה היא מצאה את עצמה תלויה בסלון, מוצלפת כבר כל כך הרבה זמן בידי הגבר שלעת עתה קראה לו 'אדוני'. עוד אחד שבא ושילך בזמן הקרוב, אחרי שהוא יגמור להצליף בה. אחרי שהוא יגמור. בשבילה כולם היו אותו דבר, אותם פנים. ההבדל היחיד היה העוצמה שבה השוט הונף, קורע את הבשר שלה. היא הרגישה איך הירכיים שלה כבר דבוקות אחת לשניה, חסרות רק עוד כמה הצלפות לפני שתעלם בבור שלה. הוא הפסיק את ההצלפות והתמקם מולה, מלטף את החזה וצובט את הפיטמות. '1, 2, 3' על החזה, '1, 2, 3' על הרגליים. היא מתחננת שיפסיק, בפעם הראשונה היום, והוא מתמקם מחדש בין הרגליים שלה.
אף אדם לא נולד עם הידיעה שהוא אוהב אלימות. את התחושה של היד שפוגעת בישבן, התחושה החמימה שמתפשטת שניה אחר כך. או חגורה, או שוט. אפילו סרגל פשוט, האלה שהיינו משתמשים בהם בשיעורי חשבון. משיכה חזקה בשיער, כזו שבהתחלה רק מחדירה מחשבה 'הקרקפת שלי התנתקה מהראש'. ומשחקי חניקות זה בכלל אסור, כבר היו תוכניות על אנשים שמתו באמצע המשחק. אבל איך אפשר בלי התחושה הזאת של החוסר אונים, את הדפיקות החזקות של הלב ששומעים כבר באוזניים, את החום של היד הגדולה הזאת שעוטפת את כל הצוואר.
בפעם הראשונה שהצליפו בה היא נבהלה מהרעש. המכה עצמה הייתה כל כך מפתיעה שהיא כמעט ולא הורגשה. השוט היה כל כך דק, היא לא הבינה איך הוא לא נשבר מהעוצמה של החבטה. היא גם לא הבינה איך היא לא נשברה מהעוצמה.
עם הזמן ההצלפות הפכו לחזקות יותר, אלימות יותר. הנשיכות הפכו עמוקות יותר, החניקות ארוכות יותר. התכיפות של הסשנים לעיתים קרובות יותר. היא הרגישה שהיא נופלת עמוק לתוך בור שאי אפשר לצאת ממנו. הסימנים והגלדים התאחו תוך ימים והחדשים תוך שבועות. הכלים שהכירה כל כך טוב ומקרוב הוחלפו בחדשים, משוכללים יותר, כואבים יותר.
היו גם סטירות ומילים שגרמו לה להרגיש מלוכלך, גרמו לה להרטיב בלי נגיעות בכלל. היא שנאה כשמישהו גרם לה להרגיש נחותה, גרם לה לתעב אותו ולרצות להחליף צד, לתת לו להרגיש מה זאת הצלפה טובה. אבל היא גם אהבה את זה.
היא תיחזקה יחסי אהבה-שנאה עם האלימות. ככה היא מצאה את עצמה תלויה בסלון, מוצלפת כבר כל כך הרבה זמן בידי הגבר שלעת עתה קראה לו 'אדוני'. עוד אחד שבא ושילך בזמן הקרוב, אחרי שהוא יגמור להצליף בה. אחרי שהוא יגמור. בשבילה כולם היו אותו דבר, אותם פנים. ההבדל היחיד היה העוצמה שבה השוט הונף, קורע את הבשר שלה. היא הרגישה איך הירכיים שלה כבר דבוקות אחת לשניה, חסרות רק עוד כמה הצלפות לפני שתעלם בבור שלה. הוא הפסיק את ההצלפות והתמקם מולה, מלטף את החזה וצובט את הפיטמות. '1, 2, 3' על החזה, '1, 2, 3' על הרגליים. היא מתחננת שיפסיק, בפעם הראשונה היום, והוא מתמקם מחדש בין הרגליים שלה.
