עבודה מהבית

את מונחת על הגב, על מדף רחב שצמוד לקיר. הידיים שלך קשורות מעל הראש לוו שמקובע מעליך לקיר. הרגליים מורמות לאחור וקשורות לאותו הוו. אין תנוחה חשופה מזאת.

שני הפתחים שלך מופנים אלי, פתוחים ונגישים, כמעט מתחננים לקבל קצת אהבה. שניהם מקבלים, כל אחד בעתו, אך לא נקדים את המאוחר.

אין כאן סשן. יש חפץ חי-דומם. את נמצאת שם, זמינה לכל גחמה שלי שמופנית כלפיך, בזמן שאני מנהל את ענייני. אני מתהלך מפינה לפינה ומנסה לפתור בעיה סבוכה שהיריעה קצרה מלהסביר. הרטיבות שלך משמנת את גלגלי החשיבה שלי כשאני מחדיר אליך שתי אצבעות שמוצאות בך בית. אני מעסה אותך מבפנים עד שלפתע עולה בי ניצוץ של פתרון. כאות הערכה לתרומה שלך אני מוציא ממך את האצבעות ובמשיכות מכחול רחבות על פניך אני מאפשר גם לך ליהנות מנוזלי התשוקה שלך.

אני הולך ואת נשארת שם, ממשיכה למלא את תפקידך כרהיט. לא סתם רהיט, אלא רהיט יקר-ערך. לצידך, על המדף, שפופרת של חומר סיכה. לידה מונחת החגורה כשהיא מגולגלת בתוך עצמה ומוכנה לשימוש. לא בהכרח נשתמש בה הפעם. לשיטתי, לא כל רובה שתלוי על הקיר במערכה הראשונה חייב לירות במערה האחרונה. אם הוא ירה או לא ירה, זה תלוי בעיקר בך. את יכולה להיות בטוחה שאם ההתנהגות שלך תצדיק זאת, הרובה של סטניסלבסקי אכן ירה, ולא בטוח שימתין בסבלנות למערכה האחרונה. מה גם שהתנוחה הייחודית שבה את נמצאת, בשילוב עם הדמיון שלי, לא יאפשרו לי להצליף בך אלא בנקודה מאוד ספציפית. כל אלו נותנים לך מוטיבציה להיות רהיט טוב ככל שתוכלי.

מרחוק את שומעת אותי משוחח בטלפון. השיחה נעשית קרובה יותר ויותר, עד שאני מופיע וניגש אליך. אני ממשיך בשיחה ונראה די מרוכז בה בזמן שאני מטפטף כמה טיפות של חומר סיכה על האצבע וחג איתה במעגלים קטנים מסביב לפי-הטבעת שלך, רק כדי להזכיר לו שהוא שם.

יש לי סדר יום די עמוס היום. כמה בעיות לפתור, כמה שיחות לעשות.

אין כמו הבית, שמספק לי את הנוחות שאני צריך כדי לעבוד ואת המענה לצרכים שלי בשעות הפנאי.