תנועה של גוף קשיח
מאת Truth Seeker
22 באוגוסט 2013
Rigid Motion – מונח מתמטי המתאר פעולה שמעבירה נקודות במרחב ממקום למקום מבלי לפגוע בצורתם של גופים שלמים. בעברית יצא לי להתקל במונח 'תנועה של גוף קשיח'.
*
סופ"ש ראשון ביחד בחיפה, בבית של ההורים. את הקיבוץ שלה כבר התחלתי להכיר. עכשיו היא מתחילה להכיר את שלי. יש הרבה יופי בעיר הזאת, שהנוף שלה שזור בברושים ואורנים, בתים וכבישים, יערות, חוף-ים והר אחד. תשאלו את יורם טהרלב על ההר הירוק. או שתשאלו אותה.
שישי בצהריים. יצאנו לטייל קצת (ככה לפחות חשבנו). זה התחיל מאותה הנקודה ברחבה של אוניברסיטת חיפה שממנה אפשר לראות את הים משני הצדדים. אחרי זה המשכנו להליכה קצרה באחד השבילים ביערות הכרמל. הרבה רקפות פורחות שם עכשיו. לאט לאט אותו כח מתמיד שפועל עלינו ברקע תפס פיקוד והסיט אותנו מהטיול הרגיל לכאורה לעבר שביל צדדי וממנו לאין-שביל צדדי עוד יותר. אולי זה צירוף מקרים ואולי לא, אבל בדרך מצאנו פיסת חבל די ארוכה ונוחה. נקיה, עבה ורכה, כאילו היא חיכתה לנו שם בסבלנות כדי שניקח אותה איתנו.
היה לנו ברור לאן אנחנו הולכים, לא רק במובן המוחשי של המילה. הדברים קרו בסדר מופתי, כאילו מישהו תכנן אותם בשבילנו. עבורנו זה היה רצף של אירועים שאיכשהו קרו אחד אחרי השני, בלי סיבה של ממש ובלי כוונת מכוון. בטח לא זו שלי. זה פשוט יצא ממני.
הגענו למחסה תחת עץ אלון. קשרתי לה את הידיים זו לזו מאחורי הגב. הוריתי לה לכרוע ברך ולפתוח את הפה. עמדתי ישירות מולה והכנסתי את הזין שלי לפה שלה עד כמה שניתן היה. משם זה נהיה פשוט לזיין-לה-את-הפה - לא בשביל להפיק מזה תחושה נעימה, לא בשביל לגמור, אלא בשביל לחדור. לפלס לעצמי מקום בתוכה ולהיות נוכח שם. זה החלק האהוב עלי בסקס והמשמעותי ביותר עבורי.
אחרי שמיציתי את ההקדמה האוראלית הרגשתי שמשהו צריך לקרות. מאחר ואני לא נוהג לקחת איתי שוט או חגורה לטיולים תמימים, השארתי אותה על הברכיים, ניגשתי לשיח שהיה בסביבה וקטפתי ממנו שלושה ענפים. ניקיתי אותם מעלים, נתתי כמה הצלפות נסיון באוויר וכשהבנתי שאני מרוצה ממה שאני מחזיק ביד, השכבתי אותה על הרצפה עם הפנים כלפי מטה והורדתי ממנה כל מה שהפריד ביני ובין התחת היפה שלה. אני כל-כך אוהב את התחת הלבן הזה... היא עדיין לא מבינה עד כמה. בעוד רגע היא תרגיש את האהבה הזאת באופן מאוד מוחשי.
בזמן שיד שמאל שלי אוחזת בה חזק כדי שלא תזוז, התחלתי במלאכה. את ההצלפות הראשונות נתתי בתור סיבוב נסיון. בדקתי את התחושה בפרק היד בזמן שהענפים באים במגע עם הישבן שלה. התרשמתי מהפידבק הווקאלי שקיבלתי ממנה ומהפסים האדומים שהתחילו להופיע אחרי כל הצלפה. לא יכלתי שלא להיות מופתע מהדיסוננס שבין הצליל הדק והעדין שהפיקו הענפים לבין הצעקות הרמות שבקעו מהגרון שלה. הבנתי מיד שזה כואב הרבה יותר ממה שזה נראה. זאת היתה הפעם הראשונה שבה היא הרשתה לעצמה לצעוק מעומק הלב.
ככל שזה התקדם, זה נהיה כמו דואט שלי ושלה. נהניתי מכל רגע. הרגשתי טבעי ומשוחרר. זה לא היה אותו בדס"מ מדוד ודידקטי שאני כל-כך רגיל אליו. זה לא היה שיעור או אילוף. זה היה עונש קשה עם סממנים של ברוטאליות. אני אוהב את איך שהיא מגלה בי את הצדדים האלה.
כשהרגשתי שהיא ספגה ממני מספיק מנות של קושי, הודעתי לה שנותרו לה עוד 20 הצלפות. כך נתתי לה את האור שבקצה המנהרה והתוויתי לה את הדרך החוצה ממנה. היא ידעה מה התפקיד שלה: לומר בקול את המספר של כל הצלפה ואז לקבל אותה. היא גם ידעה שלמרות שהדרך הזאת כואבת, היא גם קצרה, ישרה ופשוטה. כשלון או התנגדות יגרמו לה להתארך ולהסתעף, מה שמן הסתם יגרור עוד הצלפות. זה הקושי וזאת הנחמה שמחכים לה בסוף כל עונש.
היא עמדה יפה באתגר, ספגה כל הצלפה בדרך מופתית והתמודדה עם הקושי. העונש הסתיים. הרמתי אותה על הרגליים, חיבקתי אותה חיבוק חם ומשם המשכנו בדרכנו. זה באמת היה יום יפה.
*
זאת היתה הפעם הראשונה שבה הצלפתי במישהי באמצעות ענפים. בחוויה הזאת יש משהו מאוד ראשוני. בדמיון שלי זה מגיע ממחוזות רחוקים - לפחות 100 שנה אחורה, איפשהו באנגליה או במזרח-אירופה.
יש חברה צ'כית בשם Rigid East שמפיקה סרטי בדס"מ. אני חייב להם לא מעט עבור התרומה שלהם להתפתחות הטעם הבדס"מי שלי. אחד מהסרטים שלהם זכור לי במיוחד. באחת הסצינות בו, שצולמה באיזו חצר מחוץ לבית קטן אי-שם בצ'כיה, בחור מבוגר משכיב בחורה צעירה על ספסל ומצליף לה בתחת באמצעות ענפים. באותם הרגעים שם איתה, המציאות שלי התערבבה עם אותה הסצינה.
*
סופ"ש ראשון ביחד בחיפה, בבית של ההורים. את הקיבוץ שלה כבר התחלתי להכיר. עכשיו היא מתחילה להכיר את שלי. יש הרבה יופי בעיר הזאת, שהנוף שלה שזור בברושים ואורנים, בתים וכבישים, יערות, חוף-ים והר אחד. תשאלו את יורם טהרלב על ההר הירוק. או שתשאלו אותה.
שישי בצהריים. יצאנו לטייל קצת (ככה לפחות חשבנו). זה התחיל מאותה הנקודה ברחבה של אוניברסיטת חיפה שממנה אפשר לראות את הים משני הצדדים. אחרי זה המשכנו להליכה קצרה באחד השבילים ביערות הכרמל. הרבה רקפות פורחות שם עכשיו. לאט לאט אותו כח מתמיד שפועל עלינו ברקע תפס פיקוד והסיט אותנו מהטיול הרגיל לכאורה לעבר שביל צדדי וממנו לאין-שביל צדדי עוד יותר. אולי זה צירוף מקרים ואולי לא, אבל בדרך מצאנו פיסת חבל די ארוכה ונוחה. נקיה, עבה ורכה, כאילו היא חיכתה לנו שם בסבלנות כדי שניקח אותה איתנו.
היה לנו ברור לאן אנחנו הולכים, לא רק במובן המוחשי של המילה. הדברים קרו בסדר מופתי, כאילו מישהו תכנן אותם בשבילנו. עבורנו זה היה רצף של אירועים שאיכשהו קרו אחד אחרי השני, בלי סיבה של ממש ובלי כוונת מכוון. בטח לא זו שלי. זה פשוט יצא ממני.
הגענו למחסה תחת עץ אלון. קשרתי לה את הידיים זו לזו מאחורי הגב. הוריתי לה לכרוע ברך ולפתוח את הפה. עמדתי ישירות מולה והכנסתי את הזין שלי לפה שלה עד כמה שניתן היה. משם זה נהיה פשוט לזיין-לה-את-הפה - לא בשביל להפיק מזה תחושה נעימה, לא בשביל לגמור, אלא בשביל לחדור. לפלס לעצמי מקום בתוכה ולהיות נוכח שם. זה החלק האהוב עלי בסקס והמשמעותי ביותר עבורי.
אחרי שמיציתי את ההקדמה האוראלית הרגשתי שמשהו צריך לקרות. מאחר ואני לא נוהג לקחת איתי שוט או חגורה לטיולים תמימים, השארתי אותה על הברכיים, ניגשתי לשיח שהיה בסביבה וקטפתי ממנו שלושה ענפים. ניקיתי אותם מעלים, נתתי כמה הצלפות נסיון באוויר וכשהבנתי שאני מרוצה ממה שאני מחזיק ביד, השכבתי אותה על הרצפה עם הפנים כלפי מטה והורדתי ממנה כל מה שהפריד ביני ובין התחת היפה שלה. אני כל-כך אוהב את התחת הלבן הזה... היא עדיין לא מבינה עד כמה. בעוד רגע היא תרגיש את האהבה הזאת באופן מאוד מוחשי.
בזמן שיד שמאל שלי אוחזת בה חזק כדי שלא תזוז, התחלתי במלאכה. את ההצלפות הראשונות נתתי בתור סיבוב נסיון. בדקתי את התחושה בפרק היד בזמן שהענפים באים במגע עם הישבן שלה. התרשמתי מהפידבק הווקאלי שקיבלתי ממנה ומהפסים האדומים שהתחילו להופיע אחרי כל הצלפה. לא יכלתי שלא להיות מופתע מהדיסוננס שבין הצליל הדק והעדין שהפיקו הענפים לבין הצעקות הרמות שבקעו מהגרון שלה. הבנתי מיד שזה כואב הרבה יותר ממה שזה נראה. זאת היתה הפעם הראשונה שבה היא הרשתה לעצמה לצעוק מעומק הלב.
ככל שזה התקדם, זה נהיה כמו דואט שלי ושלה. נהניתי מכל רגע. הרגשתי טבעי ומשוחרר. זה לא היה אותו בדס"מ מדוד ודידקטי שאני כל-כך רגיל אליו. זה לא היה שיעור או אילוף. זה היה עונש קשה עם סממנים של ברוטאליות. אני אוהב את איך שהיא מגלה בי את הצדדים האלה.
כשהרגשתי שהיא ספגה ממני מספיק מנות של קושי, הודעתי לה שנותרו לה עוד 20 הצלפות. כך נתתי לה את האור שבקצה המנהרה והתוויתי לה את הדרך החוצה ממנה. היא ידעה מה התפקיד שלה: לומר בקול את המספר של כל הצלפה ואז לקבל אותה. היא גם ידעה שלמרות שהדרך הזאת כואבת, היא גם קצרה, ישרה ופשוטה. כשלון או התנגדות יגרמו לה להתארך ולהסתעף, מה שמן הסתם יגרור עוד הצלפות. זה הקושי וזאת הנחמה שמחכים לה בסוף כל עונש.
היא עמדה יפה באתגר, ספגה כל הצלפה בדרך מופתית והתמודדה עם הקושי. העונש הסתיים. הרמתי אותה על הרגליים, חיבקתי אותה חיבוק חם ומשם המשכנו בדרכנו. זה באמת היה יום יפה.
*
זאת היתה הפעם הראשונה שבה הצלפתי במישהי באמצעות ענפים. בחוויה הזאת יש משהו מאוד ראשוני. בדמיון שלי זה מגיע ממחוזות רחוקים - לפחות 100 שנה אחורה, איפשהו באנגליה או במזרח-אירופה.
יש חברה צ'כית בשם Rigid East שמפיקה סרטי בדס"מ. אני חייב להם לא מעט עבור התרומה שלהם להתפתחות הטעם הבדס"מי שלי. אחד מהסרטים שלהם זכור לי במיוחד. באחת הסצינות בו, שצולמה באיזו חצר מחוץ לבית קטן אי-שם בצ'כיה, בחור מבוגר משכיב בחורה צעירה על ספסל ומצליף לה בתחת באמצעות ענפים. באותם הרגעים שם איתה, המציאות שלי התערבבה עם אותה הסצינה.
