גראפיטי על הכותל
מאת אפרוח קטלני{Lilu FemDo}
6 בדצמבר 2003
האמת היא שהכל התחיל בשנה שעברה, בטיול לירושלים, בביקור בכותל המערבי.
אבל כשישבנו בסדר פסח, אצל סבתא, בדירה ממול, לא היתה לי דרך לדעת שמשהו התחיל אז - אני הייתי מרוכז לגמרי בלנסות לא להקיא. אתם מבינים, דוד סשק שישב לידי אכל מרק פקצ'י.
למי שלא יודע, דוד סשק הוא בן 91, והוא אינסטלטור. כן, עדיין. עם החריץ והכל. והשפתיים שלו רועדות יותר מאלו של עראפת. ולמי שלא יודע, מרק פקצ'י זה משהו עם ריח, טעם וטקסטורה של מעי חזיר. אולי זה קשור לזה שהוא עשוי ממעי חזיר. כזוהי המשפחה שלי - מרק מעי חזיר בליל הסדר, ודוד סשק שואב את המרק מהכף בפוווווו רעשני, ומשפריץ עלי טיפות קטנות.
פתאום סבתא אמרה שזושה, חברה נורא טובה שלה, עוברת לגור איתה בדירה. דווקא נורא שמחתי בשניה הראשונה ששמעתי את זה, כי מאז שסבא מת היא נורא לבד,אפילו שהיא גרה דלת ממול, ואני מאוד אוהב את זושה ( היא נותנת לי שוקולדים כל פעם, אפילו שאני כבר גדול), אבל בדיוק אז דוד סשק התחיל להשתעל, משפריץ עלי רסיסי מרק פקצ'י, ואני לא הצלחתי יותר להתאפק והקאתי. על השולחן של ליל הסדר.
בואו נגיד שזה גנב את תשומת הלב לכמה דקות.
אבל כבר עבר מאז זמן, מאז ליל הסדר, ואת ההקאה הגרנדיוזית שלי על השולחן ועל דוד סשק כבר הספיקו לשכוח קצת, וזושה עברה לגור אצל סבתא והכל נראה די בסדר.
עד שבערב היום התחלתי לשמוע צעקות מוזרות מהדירה של סבתא ונורא דאגתי, אז נכנסתי בריצה לשם, וסבתא וזושה היו במיטה ביחד. ערומות. שיישרפו לי העיניים.
רצתי החוצה, נכנסתי לאוטו, ונסעתי לירושלים, לכותל.
כשהגעתי לשם היה מאוחר בלילה, או בעצם מוקדם בבוקר, ואני התחלתי להוציא את הפתקים מבין הלבנים. לא רציתי לחטט - רק רציתי למצוא את הפתק ששמתי שם בשנה שעברה, ולהוציא אותו. אולי זה יעזור איכשהו.
כולם שמו שם פתקים בטיול, ובטח כל אחד ביקש משהו רציני כזה, כמו שלום - ורק אני, עם היחס המזלזל שלי לדת ולאלוהים, רשמתי על הפתק שאני רוצה לראות שתי לסביות במיטה ביחד.
הוצאתי יותר ממאה פתקים, אבל לא מצאתי את שלי. כל הזמן חשבתי שאולי אלוהים פשוט לא אוהב שאוכלים חזיר על שולחן ליל הסדר. אבל זה לא הייתי אני - זה היה דוד סשק, ולמה זה מגיע לי?
חזרתי לאוטו בעצבים, הוצאתי את מיכל הספריי מהבגאז', וריססתי "אלוהים בן זונה". על הכותל. האמת היא שאני חושב ככה עוד מימי הצבא - תמיד אמרו שם "אלוהים ישמור", אבל הוא התעצל. אפילו פעם אחת הוא לא עלה לשמירה. רק אנחנו טחנו במגדלים ובש.ג, והוא הסתלבט לו שם למעלה. נצנצן. אני שונא כאלה.
כשהסתובבתי לחזור לאוטו, פגע בי ברק.
אבל כשישבנו בסדר פסח, אצל סבתא, בדירה ממול, לא היתה לי דרך לדעת שמשהו התחיל אז - אני הייתי מרוכז לגמרי בלנסות לא להקיא. אתם מבינים, דוד סשק שישב לידי אכל מרק פקצ'י.
למי שלא יודע, דוד סשק הוא בן 91, והוא אינסטלטור. כן, עדיין. עם החריץ והכל. והשפתיים שלו רועדות יותר מאלו של עראפת. ולמי שלא יודע, מרק פקצ'י זה משהו עם ריח, טעם וטקסטורה של מעי חזיר. אולי זה קשור לזה שהוא עשוי ממעי חזיר. כזוהי המשפחה שלי - מרק מעי חזיר בליל הסדר, ודוד סשק שואב את המרק מהכף בפוווווו רעשני, ומשפריץ עלי טיפות קטנות.
פתאום סבתא אמרה שזושה, חברה נורא טובה שלה, עוברת לגור איתה בדירה. דווקא נורא שמחתי בשניה הראשונה ששמעתי את זה, כי מאז שסבא מת היא נורא לבד,אפילו שהיא גרה דלת ממול, ואני מאוד אוהב את זושה ( היא נותנת לי שוקולדים כל פעם, אפילו שאני כבר גדול), אבל בדיוק אז דוד סשק התחיל להשתעל, משפריץ עלי רסיסי מרק פקצ'י, ואני לא הצלחתי יותר להתאפק והקאתי. על השולחן של ליל הסדר.
בואו נגיד שזה גנב את תשומת הלב לכמה דקות.
אבל כבר עבר מאז זמן, מאז ליל הסדר, ואת ההקאה הגרנדיוזית שלי על השולחן ועל דוד סשק כבר הספיקו לשכוח קצת, וזושה עברה לגור אצל סבתא והכל נראה די בסדר.
עד שבערב היום התחלתי לשמוע צעקות מוזרות מהדירה של סבתא ונורא דאגתי, אז נכנסתי בריצה לשם, וסבתא וזושה היו במיטה ביחד. ערומות. שיישרפו לי העיניים.
רצתי החוצה, נכנסתי לאוטו, ונסעתי לירושלים, לכותל.
כשהגעתי לשם היה מאוחר בלילה, או בעצם מוקדם בבוקר, ואני התחלתי להוציא את הפתקים מבין הלבנים. לא רציתי לחטט - רק רציתי למצוא את הפתק ששמתי שם בשנה שעברה, ולהוציא אותו. אולי זה יעזור איכשהו.
כולם שמו שם פתקים בטיול, ובטח כל אחד ביקש משהו רציני כזה, כמו שלום - ורק אני, עם היחס המזלזל שלי לדת ולאלוהים, רשמתי על הפתק שאני רוצה לראות שתי לסביות במיטה ביחד.
הוצאתי יותר ממאה פתקים, אבל לא מצאתי את שלי. כל הזמן חשבתי שאולי אלוהים פשוט לא אוהב שאוכלים חזיר על שולחן ליל הסדר. אבל זה לא הייתי אני - זה היה דוד סשק, ולמה זה מגיע לי?
חזרתי לאוטו בעצבים, הוצאתי את מיכל הספריי מהבגאז', וריססתי "אלוהים בן זונה". על הכותל. האמת היא שאני חושב ככה עוד מימי הצבא - תמיד אמרו שם "אלוהים ישמור", אבל הוא התעצל. אפילו פעם אחת הוא לא עלה לשמירה. רק אנחנו טחנו במגדלים ובש.ג, והוא הסתלבט לו שם למעלה. נצנצן. אני שונא כאלה.
כשהסתובבתי לחזור לאוטו, פגע בי ברק.
