החובש
מאת Blue eyed bender(שולט)
11 באוגוסט 2014
אני מתעורר עם דפיקות על הדלת.
בחוץ יש שמש ואני מזהה מסביבי את המרפאה.
נשארתי כונן שבת, וכרגיל, תפסתי שנ׳ץ על המיטת טיפולים.
דפיקה נוספת על הדלת.
״אני בא.״ צעקתי.
כדי להם שזה יהיה טוב.
בדלת מחכה לי רינת, החיילת החדשה בקישור, בחורה קטנה
1.60 בערך. תחת קטן, חזה בנוני ושער שחור אסוף. לא משהו מיוחד.
היא תמיד ניראתה לי שברירית כאילו רוח קצת חזקה בסביבתה והיא נשברת.
״אז איך אני יכול לעזור לך?״ אמרתי יותר לאוויר מלרינת שמולי.
״החלקתי במטבח ודפקתי את הברך...״
״בשביל זה את מפריעה לי בשנץ?״, אמרתי בחצי צחוק.
״אני מצטערת. לא ידעתי שאתה ישן. אני אחזור יותר מאוחר.״ היא ענתה במהירות ובאה להסתובב על מקומה.
״אני משאר שאם כבר התעוררתי אני אוכל להעיף בזה מבט.״
״אני הולך לשטוף את הפנים. חדר טיפולים בסוף המסדרון.
ומתוך הרגל של פזמניק זרקתי ״ויש שם פינת קפה, תעשי לי בינתיים שחור חזק.״
שחזרתי היא עמדה בחדר עם הכוס קפה שלי ביד.
לקחתי את הקפה והובלתי אותה לכיסא ליד השולחן טיפולים והתיישבתי מולה.
היא ישבה בשקט והסתכלה עלי בזמן שמילאתי את היומן טיפולים.
תאריך, שעה, מקום, חובש מטפל, תיאור המקרה...
״אז את אומרת שנפלת על הברך, נכון״ ובלי לחכות לתשובה רשמתי את זה.
״אממממ, כן, וניראה לי שגם מתחתי את הירך. אני לא מצליחה לישר את הרגל מהנפילה.״
״טוב, סיימנו עם הבירוקרטיה״.
סגרתי את היומן, וסובבתי את ראשי אליה. פעם ראשונה שהסתכלתי לעיניים שלה
מהרגע שהיא הגיעה. עיניים כחולות, גדולות עם מבט של מישהי שלא ממש מבינה
איפה היא נמצאת. לגמתי מהקפה. ״איך הוא?״ היא שאלה. ״סביר״. ראיתי אכזבה קלה בפניה.
נעמדתי עם הכוס ביד ואמרתי לה ״תפשטי את המכנסים ותעלי על המיטה.״
הפה שלה נפער קלות והמבט שלה היה מהוסס.
אבל אחרי כמה שניות היא חלצה נעליים, נעמדה בלי לומר מילה, פתחה את החגורה
ועם הגב אלי היא הורידה מעצמה את המכנסים. תחתונים וורודות עדינות חיסו את ישבנה.
כל הזמן הזה אני עומד בצד החדר, שותה קפה ומביט בה.
לאחר שהיא התיישבה על המיטה עם הרגליים באוויר נגשתי אליה וחבשתי לה את הברך.
החבישה היתה קצרה. למרות שראיתי כאב בעינייה שנגעתי לה בברך היא לא הוציאה קול.
״כל הכבוד, היית אמיצה״ אמרתי. היא חייכה.
״אמרת שגם הירך שלך תפוסה?״. ״כן, קצת״.
״תשכבי על המיטה, ותפתחי את הרגליים. אני אסתכל על זה״.
היא הסתובבה על המיטה ונשכבה עם רגליים מפוסקות.
החזקתי לה את הירך משני הצדדים עם שני יידי.
הרגשתי את השריר התפוס שלה מתחת לעור.
לחצתי קלות עם היידים, רציתי לראות איך היא תגיב לכאב.
אבל היא לא זזה.
לחצתי יותר חזק ואז הכי חזקה.
היא לא הוציאה קול, אבל נשכה את השפתיים.
הסתכלתי אל בין רגליה וראיתי את התחתון הוורוד שלה מתחיל להירטב.
״את רטובה לגמרי, איך תסתובבי ככה היום״.
בשניות היא נהייתה אדומה והזיזה את מבטה לקיר מבושה אבל נשארה עם הרגליים מפוסקות.
הורדתי לה את התחתונים וזרקתי אותם לפח.
״קומי מהמיטה, ותשעני אליה קדימה״ אמרתי את זה באותו הקול והנוחות
כאילו זה עוד חלק מהבדיקה שאני צריך לעשות לה.
היא ביצעה את זה מהר, והיתה מוכנה נשענת על המיטה עם הישבן אלי.
״עכשיו, תתפסי את הישבן שלך עם שתי הידיים, תפסקי אותו ותישארי ככה.״
הבאתי קצת מהווזלין שאנחנו שומרים לחיילים עם שפתיים יבשות ומרחתי אותו על האצבע שלי.
הכנסתי את האצבע עמוק לתחת שלה ומרחתי לה את כל הווזלין מבפנים.
הורדתי את המכנסיים, מרחתי קצת ווזלין על הזין שלי ונכנסתי אלי מאחורה.
ולא משנה כמה חזק נכנסתי, רינת לא השמיעה קול.
שהרגשתי שאני מתקרב לגמור, יצאתי ואמרתי לה לרדת על הברכיים.
נהנתי לדעת שהיא עושה את זה למרות הכאב שבברך.
תוך כדי שהיא מוצצת לי, שאלתי אותה, ״את בולעת, נכון?״
היא עצרה לשניה וענתה ״אף פעם לא, אבל את שלך כן.״
שניות אחרי זה נתתי לה לשתות את כל התרופה שלי.
היא שתתה הכל בשקיקה, ושסיימה הסתכלה עלי מלמטה ואמרה בפשטות ״תודה״.
״אני זז לארוחת צהוריים, שאני לא אפספס. לפני שאת יוצאת רק תשטפי את הכוס קפה ואל תשכחי לסגור את הדלת.״
היא התבאסה מהמהירות שבה הייתי מוכן להמשיך אלה ולשכוח אותה.
ותוך כדי הליכה, שאני כבר עם הגב אליה אמרתי
״הא, ותבואי מחר ב22:00 שאני אחליף לך את התחבושת״.
יכולתי להרגיש את החיוך שלה.
בחוץ יש שמש ואני מזהה מסביבי את המרפאה.
נשארתי כונן שבת, וכרגיל, תפסתי שנ׳ץ על המיטת טיפולים.
דפיקה נוספת על הדלת.
״אני בא.״ צעקתי.
כדי להם שזה יהיה טוב.
בדלת מחכה לי רינת, החיילת החדשה בקישור, בחורה קטנה
1.60 בערך. תחת קטן, חזה בנוני ושער שחור אסוף. לא משהו מיוחד.
היא תמיד ניראתה לי שברירית כאילו רוח קצת חזקה בסביבתה והיא נשברת.
״אז איך אני יכול לעזור לך?״ אמרתי יותר לאוויר מלרינת שמולי.
״החלקתי במטבח ודפקתי את הברך...״
״בשביל זה את מפריעה לי בשנץ?״, אמרתי בחצי צחוק.
״אני מצטערת. לא ידעתי שאתה ישן. אני אחזור יותר מאוחר.״ היא ענתה במהירות ובאה להסתובב על מקומה.
״אני משאר שאם כבר התעוררתי אני אוכל להעיף בזה מבט.״
״אני הולך לשטוף את הפנים. חדר טיפולים בסוף המסדרון.
ומתוך הרגל של פזמניק זרקתי ״ויש שם פינת קפה, תעשי לי בינתיים שחור חזק.״
שחזרתי היא עמדה בחדר עם הכוס קפה שלי ביד.
לקחתי את הקפה והובלתי אותה לכיסא ליד השולחן טיפולים והתיישבתי מולה.
היא ישבה בשקט והסתכלה עלי בזמן שמילאתי את היומן טיפולים.
תאריך, שעה, מקום, חובש מטפל, תיאור המקרה...
״אז את אומרת שנפלת על הברך, נכון״ ובלי לחכות לתשובה רשמתי את זה.
״אממממ, כן, וניראה לי שגם מתחתי את הירך. אני לא מצליחה לישר את הרגל מהנפילה.״
״טוב, סיימנו עם הבירוקרטיה״.
סגרתי את היומן, וסובבתי את ראשי אליה. פעם ראשונה שהסתכלתי לעיניים שלה
מהרגע שהיא הגיעה. עיניים כחולות, גדולות עם מבט של מישהי שלא ממש מבינה
איפה היא נמצאת. לגמתי מהקפה. ״איך הוא?״ היא שאלה. ״סביר״. ראיתי אכזבה קלה בפניה.
נעמדתי עם הכוס ביד ואמרתי לה ״תפשטי את המכנסים ותעלי על המיטה.״
הפה שלה נפער קלות והמבט שלה היה מהוסס.
אבל אחרי כמה שניות היא חלצה נעליים, נעמדה בלי לומר מילה, פתחה את החגורה
ועם הגב אלי היא הורידה מעצמה את המכנסים. תחתונים וורודות עדינות חיסו את ישבנה.
כל הזמן הזה אני עומד בצד החדר, שותה קפה ומביט בה.
לאחר שהיא התיישבה על המיטה עם הרגליים באוויר נגשתי אליה וחבשתי לה את הברך.
החבישה היתה קצרה. למרות שראיתי כאב בעינייה שנגעתי לה בברך היא לא הוציאה קול.
״כל הכבוד, היית אמיצה״ אמרתי. היא חייכה.
״אמרת שגם הירך שלך תפוסה?״. ״כן, קצת״.
״תשכבי על המיטה, ותפתחי את הרגליים. אני אסתכל על זה״.
היא הסתובבה על המיטה ונשכבה עם רגליים מפוסקות.
החזקתי לה את הירך משני הצדדים עם שני יידי.
הרגשתי את השריר התפוס שלה מתחת לעור.
לחצתי קלות עם היידים, רציתי לראות איך היא תגיב לכאב.
אבל היא לא זזה.
לחצתי יותר חזק ואז הכי חזקה.
היא לא הוציאה קול, אבל נשכה את השפתיים.
הסתכלתי אל בין רגליה וראיתי את התחתון הוורוד שלה מתחיל להירטב.
״את רטובה לגמרי, איך תסתובבי ככה היום״.
בשניות היא נהייתה אדומה והזיזה את מבטה לקיר מבושה אבל נשארה עם הרגליים מפוסקות.
הורדתי לה את התחתונים וזרקתי אותם לפח.
״קומי מהמיטה, ותשעני אליה קדימה״ אמרתי את זה באותו הקול והנוחות
כאילו זה עוד חלק מהבדיקה שאני צריך לעשות לה.
היא ביצעה את זה מהר, והיתה מוכנה נשענת על המיטה עם הישבן אלי.
״עכשיו, תתפסי את הישבן שלך עם שתי הידיים, תפסקי אותו ותישארי ככה.״
הבאתי קצת מהווזלין שאנחנו שומרים לחיילים עם שפתיים יבשות ומרחתי אותו על האצבע שלי.
הכנסתי את האצבע עמוק לתחת שלה ומרחתי לה את כל הווזלין מבפנים.
הורדתי את המכנסיים, מרחתי קצת ווזלין על הזין שלי ונכנסתי אלי מאחורה.
ולא משנה כמה חזק נכנסתי, רינת לא השמיעה קול.
שהרגשתי שאני מתקרב לגמור, יצאתי ואמרתי לה לרדת על הברכיים.
נהנתי לדעת שהיא עושה את זה למרות הכאב שבברך.
תוך כדי שהיא מוצצת לי, שאלתי אותה, ״את בולעת, נכון?״
היא עצרה לשניה וענתה ״אף פעם לא, אבל את שלך כן.״
שניות אחרי זה נתתי לה לשתות את כל התרופה שלי.
היא שתתה הכל בשקיקה, ושסיימה הסתכלה עלי מלמטה ואמרה בפשטות ״תודה״.
״אני זז לארוחת צהוריים, שאני לא אפספס. לפני שאת יוצאת רק תשטפי את הכוס קפה ואל תשכחי לסגור את הדלת.״
היא התבאסה מהמהירות שבה הייתי מוכן להמשיך אלה ולשכוח אותה.
ותוך כדי הליכה, שאני כבר עם הגב אליה אמרתי
״הא, ותבואי מחר ב22:00 שאני אחליף לך את התחבושת״.
יכולתי להרגיש את החיוך שלה.
