ללכת
מאת cxswed(שולט)
6 בדצמבר 2003
רק כמה נרות האירו את החדר. היא עמדה, רגליים מעט מפושקות, ידיים משולבות מאחורי הגב, ערומה. היא לא ידעה איפה הוא בדיוק, היא רק יכלה לשמוע אותו מסתובב בחדר מאחוריה. היא הייתה מלאה בתחושה המיוחדת של פחד והתרגשות כמו לפני כל פגישה עם אדונה. היא ידעה שהיא יכולה לסמוך עליו: הוא ייקח אותה למקומות שהיא לא מעיזה להגיע אליהם ויחזיר אותה משם בשלום, חזקה יותר ושלמה יותר.
היא שמעה אותו מתקרב ולפתע פניו היו קרובות לפניה. ראשה, כמו שלימד אותה, היה מופנה כלפי מטה, אבל היא ידעה שהוא בוחן אותה במבטו. הם עמדו ככה כמה שניות. הוא אחז את סנטרה והרים את פניה.
"שלום שפחתי החמודה." אמר לה בחיוך. "שלום אדוני." "מה שלומך?" "טוב אדוני." הוא ליטף את פניה בידו ואז נישק אותה בעדינות. הוא התנתק ממנה ואמר: "היום נעבוד שוב על ההליכה שלך." היא התחילה לרעוד, עננה שחורה נכנסה לתוך ליבה. היא זכרה את הפעם הקודמת, היא זכרה את הכאב, היא ידעה כמה הייתה קרובה אז להשתמש במילת הביטחון שלה. הוא ראה תגובתה ומייד חיבק אותה בזרועותיו: "זה בסדר, אני יודע שזה היה קשה אבל את מסוגלת. אל תדאגי." היא הרגישה את החום שהוא נותן לה בחיבוק. הוא המשיך לדבר אליה: "אנחנו נישאר ככה מחובקים עד שתצליחי להירגע. כשתרגישי מוכנה פשוט תעברי לעמידת ברכיים עם הידיים מקדימה."
חלק ממנה רצה להישאר לנצח בחיבוק הזה, עם החום שלו והריח המשכר של גופו, אבל היא ידעה שאם תצליח לאזור אומץ הגמול בסופו של דבר יהיה הרבה יותר גדול.
הם נשארו חבוקים במשך דקה או שתיים. היא הצליחה לאט לאט להרגיע את הרעד ולבסוף לקחה נשימה עמוקה, התנתקה ממנו ועברה לעמידת ברכיים. "יופי חמודה."
הוא ניגש לקצה החדר והביא קולר ושני אזיקי עור. הוא נעמד מאחוריה שם את הקולר על צווארה ומיד אחר כך גם הידיים שלה נאזקו. הוא חיבר את האזיקים לטבעות מתכת שעל הקולר ככה שידיה היו תפוסות משני צידי הצוואר.
"תקומי." היא צייתה במהירות, "תתחילי ללכת מסביב לחדר בקצב של הליכה רגילה." הוא נתן לה ללכת ללא כל הוראות מיוחדות במשך כדקה. הצורה בה הידיים שלה היו מחוברות לקולר הפכו את ההליכה ללא טבעית וקשה. הוא עצר אותה והניח ספר על ראשה. "תמשיכי ללכת אבל אל תתני לספר ליפול." היא המשיכה ללכת באיטיות ובזהירות. "תעצרי! אני אמרתי לך להאט?" "לא אדוני." "תמשיכי ללכת בקצב רגיל. הספר יכריח אותך לשמור על ראש זקוף והליכה יציבה. את אישה יפה ומיוחדת וזכותך ללכת בצורה אצילית עם ראש למעלה. את חייבת ללמוד את זה. אם תאטי, או אם הספר ייפול, את תקבלי עונש. קדימה." היא המשיכה בהליכה בקצב רגיל, היא ניסתה לשמור על ראש ישר אבל אחרי כמה צעדים הספר החליק לרצפה. היא נעצרה ועצמה את עיניה. הוא התקרב אליה ופתאום היא הרגישה מכה חזקה על הירך הימנית שלה. "תפתחי את העיניים." הוא החזיר את הספר לראשה." "תמשיכי ללכת." היא הצליחה הפעם כמעט להשלים סיבוב סביב החדר לפני שהספר נפל. הוא נתן לה הפעם מכה על הירך השמאלית והחזיר את הספר. "תמשיכי." היא הצליחה לשמור על יציבות כמעט שתי הקפות מלאות, אבל בפינה ליד הדלת היא איבדה מעט את שיווי המשקל שלה והספר נפל. "מה יהיה? את הצלחת ללכת לא רע עכשיו, אני בטוח שאת יכולה יותר." הוא נתן לה הפעם מכה על כל ירך. "אני עושה את זה בשבילך, שתלמדי ללכת כמו שצריך." "תודה אדוני." הוא החזיר את הספר לראשה. "אני רוצה שעכשיו גם תבליטי את החזה. יש לך ציצים יפים ומתוקים, את לא צריכה להתבייש בהם." "כן אדוני." "קדימה תמשיכי ללכת."
היא הלכה והתאמצה ככל יכולתה לשמור על יציבות ועל חזה בולט. במשך כמה צעדים הרגישה שהיא מצליחה, אבל רגע לפני שהשלימה סיבוב הספר נפל. תוך שניה הוא היה לידה והנחית מכה על כל ירך. בלי להגיד מילה הוא החזיר את הספר ובמכה קטנה על הישבן סימן לה להמשיך ללכת. הירכיים שלה היו כבר אדומות וצורבות מן המכות. היא הלכה רק כמה צעדים בודדים ואז הרגישה את רגליה כושלות תחתיה. היא נפלה לרצפה והתחילה לבכות.
הוא הרים אותה בעדינות וחיבק אותה ברוך. "די זה בסדר, אני אתן לך לנוח קצת עד שהרגליים שלך יירגעו." הוא ליטף אותה במשך כמה רגעים ואז סובב אותה. הוא נצמד אליה מאחור והתחיל ללטף את שדיה. היא התמכרה למגע אצבעותיו על פטמותיה. לפתע הרגישה את לשונו חוקרת בעדינות את אוזנה. התחושה הייתה משכרת, היא ידעה שהיא נהיית רטובה יותר ויותר. "את רטובה?" לחש. "כן אדוני." "בואי נבדוק." הוא שלח יד בין רגליה והתחיל ללטף אותה שם. "את רטובה מאוד. יופי. את מוכנה להמשך." הוא התנתק ממנה במהירות והלך לקצה החדר. תחושת הלבד שלה הייתה חזקה ופתאומית. לשנייה היא בכל לא הבינה איפה היא נמצאת. הוא חזר עם כדור מתכת בקוטר של 2 ס"מ. "תפשקי את הרגליים." הכדור נדחף לתוכה. "תסגרי את הרגליים." הוא שם את הספר על ראשה. "תמשיכי ללכת, אם הספר נופל את מקבלת עונש ועם הכדור נופל את גם תקבלי עונש. מובן?" "כן אדוני." ענתה לו בקול רועד. "קדימה."
המאמץ היה עצום, גם לשמור על ראש זקוף וגם לדאוג שהכדור לא מחליק החוצה ממנה. היא לא הצליחה ללכת יותר מחמישה צעדים. הספר נפל והיא שוב קיבלה מכה על כל ירך. הוא החזיר את הספר וסימן לה במכה להמשיך. היא הצליחה כמעט להקיף את החדר אבל בשניה של חוסר ריכוז הכדור החליק החוצה ממנה והתגלגל על רצפת החדר. הוא הרים את הכדור וניגש אליה. "תפתחי את הפה!" הוא הכניס את הכדור לפיה. "תבליטי את החזה!" הוא נתן מכה חזקה על כל שד. "אני יודע שאת מסוגלת לעשות את זה. אל תוותרי." הוא הוציא את הכדור מהפה, הכניס אותו לכוס שלה, ובטפיחה עדינה על הישבן סימן לה להמשיך ללכת. היא לקחה נשימה עמוקה ועשתה את הצעד הראשון. הוא התחיל לדבר אליה ברוך: "את יכולה לעשות את זה. תחשבי כל פעם על הצעד הבא. אני יודע שאת יכולה." דבריו עודדו אותה, היא התקדמה צעד אחרי צעד. פסיעה אחרי פסיעה. היא הצליחה להקיף את החדר. הוא דחף אותה במילים של חיבה: "יופי, תמשיכי. את רואה שזה אפשרי. את יכולה לעשות עוד סיבוב." היא הייתה כבר קרובה לסוף הסיבוב השני כשרגל ימין שלה החליקה מעט. היא הרגישה את הכדור בורח החוצה מתוכה וניסתה לסגור את רגליה אבל היא איבדה את שיווי המשקל. הספר נפל בקול חבטה על הרצפה, היא חשבה שלפחות הכדור יישאר במקומו אבל הרגל שלה החליקה עוד יותר וגם הוא נפל. היא פרצה בבכי: "אני מצטערת אדוני." הוא הגיע מייד לידה: "שקט שפחה! קודם כל תקבלי את העונש המגיע לך." הוא נתן מכה על כל ירך ומיד גם מכה על כל שד. הכאב החד השקיט אותה. היא עמדה מולו דומעת ורועדת. "אין ספק שיש מגמת שיפור מהפעם הקודמת אבל את עדיין לא עומדת בדרישות. את יודעת מה זה אומר?" היא ענתה לו בלחש: "כן אדוני." "אני לא שומע, תדברי יותר חזק. את יודעת מה זה אומר?" היא התאמצה לדבר בקול רגיל: "כן אדוני, זה אומר שמגיע לי עונש אדוני."
הוא התקרב אליה ושיחרר את האזיקים מהחיבור לקולר. "תשכבי על המיטה עם הפנים כלפי מטה והידיים על העורף." היא נשכבה, הוא התיישב לידה והתחיל ללטף את ישבנה. "את תקבלי את העונש שמגיע לך אבל בגלל שהתאמצת והשתפרת זה לא יהיה רק כאב. אני כל פעם אתן לך 5 הצלפות ומייד אחר כך תהיה לך האפשרות לבחור: או להתהפך על הגב, ואז הכל ייגמר, או להעביר את הידיים לכוס ולאונן. אם בחרת להישאר עם פנים כלפי מטה, תהיי חייבת לספוג את 5 ההצלפות הבאות. זה מובן שפחה?" "כן אדוני." "יופי, אז בואי נתחיל."
הוא ניגש לארון והביא את חגורת העור העבה שלו. "תפני את הפנים למזרן ותעצמי עיניים." היא צייתה לו בפחד. הוא התמקם ליד המיטה, בדק לרגע את גמישות העור ואז נתן את ההצלפה הראשונה. הכאב היה חד, היא הרגישה את ישבניה צורבים, במאמץ הצליחה להגיד: "אחת אדוני." הוא המשיך. "שתיים אדוני." עוד אחת. "שלוש אדוני." ואז עוד ועוד. "ארבע אדוני, חמש אדוני." העור צרב. היא רצתה שהכאב יפסיק. היא רצתה להתהפך ולהרחיק ממנו את הישבנים הכואבים אבל משהו בה לא נתן לה. כאילו מעצמן נשלחו הידיים שלה בין רגליה והיא התחילה לאונן. הוא התיישב וליטף את ראשה. הוא נתן לה לענג את עצמה במשך שתי דקות ואז אמר: "מספיק. ידיים על העורף." במאמץ היא העבירה את הידיים. הוא נעמד והתחיל להצליף: "אחת אדוני, שתיים אדוני, שלוש אדוני, ארבע אדוני, חמש אדוני." הכאב היה אדיר. היא רצתה שהוא יפסיק. היא תיכננה להתהפך אבל פתאום הרגישה את ידיו מלטפות את ישבניה הדואבים. המגע שלו היה רך ועדין, ניגוד מושלם להצלפות שפגעו בה לפני רגע. זה היה כל כך מגרה. שוב נשלחו הידיים שלה בין רגליה. היא אוננה בזמן שהוא ליטף אותה בעדינות. היא הרגישה את התשוקה שלה גוברת בזמן שהוא רכן לנשק אותה. היא לא רצתה שזה ייגמר אבל פתאום הוא אמר בקול חד: "ידיים על העורף."
למרות שהייתה כבר מוכנה להצלפה, הכאב של מכת החגורה על ישבניה האדומים היה כמעט משתק. "אחת אדוני." אמרה במאמץ. הוא המשיך. "שתיים אדוני, שלוש אדוני." עם כל הצלפה היה לה קשה יותר לספור. "ארבע אדוני." הוא נתן לה את ההצלפה האחרונה. בקושי היא הצליחה להוציא מפיה: "חמש אדוני." היא ידעה שהיא חייבת להתהפך ולהפסיק את הכאב אבל קולו הקדים אותה: "אל תשברי חמודה, את מסוגלת להמשיך. אני יודע שאת רוצה לאונן." הוא התחיל שוב ללטף בעדינות את ישבניה הבוערים. היא לא חשבה שהיא מסוגלת לעמוד בעוד כאב אבל היא ידעה שאדונה יודע יותר טוב ממנה. באיטיות היא שלחה את הידיים למפשעתה והתחילה לאונן שוב. הוא נשכב לידה, נישק את שערה והמשיך ללטף אותה. "יופי, את שפחה נפלאה. אני מאוד גאה בך." היא התאמצה לענג את עצמה, הכאב היה עדיין גדול כמו גם הפחד מן ההצלפות הבאות. הוא המשיך ללטף אותה במשך כמה דקות. היא הרגישה את התחושה המשכרת מבין רגליה מתפשטת ברחבי גופה. הכאב הלך ונרגע. היא התחילה להיאנח. "אני יכולה לגמור אדוני?" תשובתו הייתה ברורה: "לא. ידיים על העורף." היא צייתה. הוא נעמד באיטיות ובחן שוב את החגורה. הוא הסתכל על ישבניה במשך כמה שניות לפני שנתן את ההצלפה הראשונה. "אחת אדוני." היא התקשתה לדבר. "שתיים אדוני, שלוש אדוני." הכאב היה אדיר. "ארבע אדוני, חמש אדוני." היא לא הצליחה לבטא יותר מלחישה. כל ישותה התרכזה במקומות בהם פגעה החגורה. הוא נשכב במהירות על המיטה ולפני שהיא הספיקה בכלל לחשוב הפך אותה על גבה וחיבק אותה בזרועותיו. "זה בסדר חמודה, מותר לך לבכות עכשיו." הוא הרטיב את פניה בנשיקותיו. "מותר לך לגמור עכשיו."
היא התחילה לאונן שוב, הוא המשיך לנשק אותה, ותוך כמה שניות מתוך הבכי והכאב היא גמרה כשהיא צועקת את שמו.
הם נרדמו חבוקים.
היא שמעה אותו מתקרב ולפתע פניו היו קרובות לפניה. ראשה, כמו שלימד אותה, היה מופנה כלפי מטה, אבל היא ידעה שהוא בוחן אותה במבטו. הם עמדו ככה כמה שניות. הוא אחז את סנטרה והרים את פניה.
"שלום שפחתי החמודה." אמר לה בחיוך. "שלום אדוני." "מה שלומך?" "טוב אדוני." הוא ליטף את פניה בידו ואז נישק אותה בעדינות. הוא התנתק ממנה ואמר: "היום נעבוד שוב על ההליכה שלך." היא התחילה לרעוד, עננה שחורה נכנסה לתוך ליבה. היא זכרה את הפעם הקודמת, היא זכרה את הכאב, היא ידעה כמה הייתה קרובה אז להשתמש במילת הביטחון שלה. הוא ראה תגובתה ומייד חיבק אותה בזרועותיו: "זה בסדר, אני יודע שזה היה קשה אבל את מסוגלת. אל תדאגי." היא הרגישה את החום שהוא נותן לה בחיבוק. הוא המשיך לדבר אליה: "אנחנו נישאר ככה מחובקים עד שתצליחי להירגע. כשתרגישי מוכנה פשוט תעברי לעמידת ברכיים עם הידיים מקדימה."
חלק ממנה רצה להישאר לנצח בחיבוק הזה, עם החום שלו והריח המשכר של גופו, אבל היא ידעה שאם תצליח לאזור אומץ הגמול בסופו של דבר יהיה הרבה יותר גדול.
הם נשארו חבוקים במשך דקה או שתיים. היא הצליחה לאט לאט להרגיע את הרעד ולבסוף לקחה נשימה עמוקה, התנתקה ממנו ועברה לעמידת ברכיים. "יופי חמודה."
הוא ניגש לקצה החדר והביא קולר ושני אזיקי עור. הוא נעמד מאחוריה שם את הקולר על צווארה ומיד אחר כך גם הידיים שלה נאזקו. הוא חיבר את האזיקים לטבעות מתכת שעל הקולר ככה שידיה היו תפוסות משני צידי הצוואר.
"תקומי." היא צייתה במהירות, "תתחילי ללכת מסביב לחדר בקצב של הליכה רגילה." הוא נתן לה ללכת ללא כל הוראות מיוחדות במשך כדקה. הצורה בה הידיים שלה היו מחוברות לקולר הפכו את ההליכה ללא טבעית וקשה. הוא עצר אותה והניח ספר על ראשה. "תמשיכי ללכת אבל אל תתני לספר ליפול." היא המשיכה ללכת באיטיות ובזהירות. "תעצרי! אני אמרתי לך להאט?" "לא אדוני." "תמשיכי ללכת בקצב רגיל. הספר יכריח אותך לשמור על ראש זקוף והליכה יציבה. את אישה יפה ומיוחדת וזכותך ללכת בצורה אצילית עם ראש למעלה. את חייבת ללמוד את זה. אם תאטי, או אם הספר ייפול, את תקבלי עונש. קדימה." היא המשיכה בהליכה בקצב רגיל, היא ניסתה לשמור על ראש ישר אבל אחרי כמה צעדים הספר החליק לרצפה. היא נעצרה ועצמה את עיניה. הוא התקרב אליה ופתאום היא הרגישה מכה חזקה על הירך הימנית שלה. "תפתחי את העיניים." הוא החזיר את הספר לראשה." "תמשיכי ללכת." היא הצליחה הפעם כמעט להשלים סיבוב סביב החדר לפני שהספר נפל. הוא נתן לה הפעם מכה על הירך השמאלית והחזיר את הספר. "תמשיכי." היא הצליחה לשמור על יציבות כמעט שתי הקפות מלאות, אבל בפינה ליד הדלת היא איבדה מעט את שיווי המשקל שלה והספר נפל. "מה יהיה? את הצלחת ללכת לא רע עכשיו, אני בטוח שאת יכולה יותר." הוא נתן לה הפעם מכה על כל ירך. "אני עושה את זה בשבילך, שתלמדי ללכת כמו שצריך." "תודה אדוני." הוא החזיר את הספר לראשה. "אני רוצה שעכשיו גם תבליטי את החזה. יש לך ציצים יפים ומתוקים, את לא צריכה להתבייש בהם." "כן אדוני." "קדימה תמשיכי ללכת."
היא הלכה והתאמצה ככל יכולתה לשמור על יציבות ועל חזה בולט. במשך כמה צעדים הרגישה שהיא מצליחה, אבל רגע לפני שהשלימה סיבוב הספר נפל. תוך שניה הוא היה לידה והנחית מכה על כל ירך. בלי להגיד מילה הוא החזיר את הספר ובמכה קטנה על הישבן סימן לה להמשיך ללכת. הירכיים שלה היו כבר אדומות וצורבות מן המכות. היא הלכה רק כמה צעדים בודדים ואז הרגישה את רגליה כושלות תחתיה. היא נפלה לרצפה והתחילה לבכות.
הוא הרים אותה בעדינות וחיבק אותה ברוך. "די זה בסדר, אני אתן לך לנוח קצת עד שהרגליים שלך יירגעו." הוא ליטף אותה במשך כמה רגעים ואז סובב אותה. הוא נצמד אליה מאחור והתחיל ללטף את שדיה. היא התמכרה למגע אצבעותיו על פטמותיה. לפתע הרגישה את לשונו חוקרת בעדינות את אוזנה. התחושה הייתה משכרת, היא ידעה שהיא נהיית רטובה יותר ויותר. "את רטובה?" לחש. "כן אדוני." "בואי נבדוק." הוא שלח יד בין רגליה והתחיל ללטף אותה שם. "את רטובה מאוד. יופי. את מוכנה להמשך." הוא התנתק ממנה במהירות והלך לקצה החדר. תחושת הלבד שלה הייתה חזקה ופתאומית. לשנייה היא בכל לא הבינה איפה היא נמצאת. הוא חזר עם כדור מתכת בקוטר של 2 ס"מ. "תפשקי את הרגליים." הכדור נדחף לתוכה. "תסגרי את הרגליים." הוא שם את הספר על ראשה. "תמשיכי ללכת, אם הספר נופל את מקבלת עונש ועם הכדור נופל את גם תקבלי עונש. מובן?" "כן אדוני." ענתה לו בקול רועד. "קדימה."
המאמץ היה עצום, גם לשמור על ראש זקוף וגם לדאוג שהכדור לא מחליק החוצה ממנה. היא לא הצליחה ללכת יותר מחמישה צעדים. הספר נפל והיא שוב קיבלה מכה על כל ירך. הוא החזיר את הספר וסימן לה במכה להמשיך. היא הצליחה כמעט להקיף את החדר אבל בשניה של חוסר ריכוז הכדור החליק החוצה ממנה והתגלגל על רצפת החדר. הוא הרים את הכדור וניגש אליה. "תפתחי את הפה!" הוא הכניס את הכדור לפיה. "תבליטי את החזה!" הוא נתן מכה חזקה על כל שד. "אני יודע שאת מסוגלת לעשות את זה. אל תוותרי." הוא הוציא את הכדור מהפה, הכניס אותו לכוס שלה, ובטפיחה עדינה על הישבן סימן לה להמשיך ללכת. היא לקחה נשימה עמוקה ועשתה את הצעד הראשון. הוא התחיל לדבר אליה ברוך: "את יכולה לעשות את זה. תחשבי כל פעם על הצעד הבא. אני יודע שאת יכולה." דבריו עודדו אותה, היא התקדמה צעד אחרי צעד. פסיעה אחרי פסיעה. היא הצליחה להקיף את החדר. הוא דחף אותה במילים של חיבה: "יופי, תמשיכי. את רואה שזה אפשרי. את יכולה לעשות עוד סיבוב." היא הייתה כבר קרובה לסוף הסיבוב השני כשרגל ימין שלה החליקה מעט. היא הרגישה את הכדור בורח החוצה מתוכה וניסתה לסגור את רגליה אבל היא איבדה את שיווי המשקל. הספר נפל בקול חבטה על הרצפה, היא חשבה שלפחות הכדור יישאר במקומו אבל הרגל שלה החליקה עוד יותר וגם הוא נפל. היא פרצה בבכי: "אני מצטערת אדוני." הוא הגיע מייד לידה: "שקט שפחה! קודם כל תקבלי את העונש המגיע לך." הוא נתן מכה על כל ירך ומיד גם מכה על כל שד. הכאב החד השקיט אותה. היא עמדה מולו דומעת ורועדת. "אין ספק שיש מגמת שיפור מהפעם הקודמת אבל את עדיין לא עומדת בדרישות. את יודעת מה זה אומר?" היא ענתה לו בלחש: "כן אדוני." "אני לא שומע, תדברי יותר חזק. את יודעת מה זה אומר?" היא התאמצה לדבר בקול רגיל: "כן אדוני, זה אומר שמגיע לי עונש אדוני."
הוא התקרב אליה ושיחרר את האזיקים מהחיבור לקולר. "תשכבי על המיטה עם הפנים כלפי מטה והידיים על העורף." היא נשכבה, הוא התיישב לידה והתחיל ללטף את ישבנה. "את תקבלי את העונש שמגיע לך אבל בגלל שהתאמצת והשתפרת זה לא יהיה רק כאב. אני כל פעם אתן לך 5 הצלפות ומייד אחר כך תהיה לך האפשרות לבחור: או להתהפך על הגב, ואז הכל ייגמר, או להעביר את הידיים לכוס ולאונן. אם בחרת להישאר עם פנים כלפי מטה, תהיי חייבת לספוג את 5 ההצלפות הבאות. זה מובן שפחה?" "כן אדוני." "יופי, אז בואי נתחיל."
הוא ניגש לארון והביא את חגורת העור העבה שלו. "תפני את הפנים למזרן ותעצמי עיניים." היא צייתה לו בפחד. הוא התמקם ליד המיטה, בדק לרגע את גמישות העור ואז נתן את ההצלפה הראשונה. הכאב היה חד, היא הרגישה את ישבניה צורבים, במאמץ הצליחה להגיד: "אחת אדוני." הוא המשיך. "שתיים אדוני." עוד אחת. "שלוש אדוני." ואז עוד ועוד. "ארבע אדוני, חמש אדוני." העור צרב. היא רצתה שהכאב יפסיק. היא רצתה להתהפך ולהרחיק ממנו את הישבנים הכואבים אבל משהו בה לא נתן לה. כאילו מעצמן נשלחו הידיים שלה בין רגליה והיא התחילה לאונן. הוא התיישב וליטף את ראשה. הוא נתן לה לענג את עצמה במשך שתי דקות ואז אמר: "מספיק. ידיים על העורף." במאמץ היא העבירה את הידיים. הוא נעמד והתחיל להצליף: "אחת אדוני, שתיים אדוני, שלוש אדוני, ארבע אדוני, חמש אדוני." הכאב היה אדיר. היא רצתה שהוא יפסיק. היא תיכננה להתהפך אבל פתאום הרגישה את ידיו מלטפות את ישבניה הדואבים. המגע שלו היה רך ועדין, ניגוד מושלם להצלפות שפגעו בה לפני רגע. זה היה כל כך מגרה. שוב נשלחו הידיים שלה בין רגליה. היא אוננה בזמן שהוא ליטף אותה בעדינות. היא הרגישה את התשוקה שלה גוברת בזמן שהוא רכן לנשק אותה. היא לא רצתה שזה ייגמר אבל פתאום הוא אמר בקול חד: "ידיים על העורף."
למרות שהייתה כבר מוכנה להצלפה, הכאב של מכת החגורה על ישבניה האדומים היה כמעט משתק. "אחת אדוני." אמרה במאמץ. הוא המשיך. "שתיים אדוני, שלוש אדוני." עם כל הצלפה היה לה קשה יותר לספור. "ארבע אדוני." הוא נתן לה את ההצלפה האחרונה. בקושי היא הצליחה להוציא מפיה: "חמש אדוני." היא ידעה שהיא חייבת להתהפך ולהפסיק את הכאב אבל קולו הקדים אותה: "אל תשברי חמודה, את מסוגלת להמשיך. אני יודע שאת רוצה לאונן." הוא התחיל שוב ללטף בעדינות את ישבניה הבוערים. היא לא חשבה שהיא מסוגלת לעמוד בעוד כאב אבל היא ידעה שאדונה יודע יותר טוב ממנה. באיטיות היא שלחה את הידיים למפשעתה והתחילה לאונן שוב. הוא נשכב לידה, נישק את שערה והמשיך ללטף אותה. "יופי, את שפחה נפלאה. אני מאוד גאה בך." היא התאמצה לענג את עצמה, הכאב היה עדיין גדול כמו גם הפחד מן ההצלפות הבאות. הוא המשיך ללטף אותה במשך כמה דקות. היא הרגישה את התחושה המשכרת מבין רגליה מתפשטת ברחבי גופה. הכאב הלך ונרגע. היא התחילה להיאנח. "אני יכולה לגמור אדוני?" תשובתו הייתה ברורה: "לא. ידיים על העורף." היא צייתה. הוא נעמד באיטיות ובחן שוב את החגורה. הוא הסתכל על ישבניה במשך כמה שניות לפני שנתן את ההצלפה הראשונה. "אחת אדוני." היא התקשתה לדבר. "שתיים אדוני, שלוש אדוני." הכאב היה אדיר. "ארבע אדוני, חמש אדוני." היא לא הצליחה לבטא יותר מלחישה. כל ישותה התרכזה במקומות בהם פגעה החגורה. הוא נשכב במהירות על המיטה ולפני שהיא הספיקה בכלל לחשוב הפך אותה על גבה וחיבק אותה בזרועותיו. "זה בסדר חמודה, מותר לך לבכות עכשיו." הוא הרטיב את פניה בנשיקותיו. "מותר לך לגמור עכשיו."
היא התחילה לאונן שוב, הוא המשיך לנשק אותה, ותוך כמה שניות מתוך הבכי והכאב היא גמרה כשהיא צועקת את שמו.
הם נרדמו חבוקים.
