החדר ההוא
מאת Truth Seeker
31 בדצמבר 2015
הוא גר בדירה די גדולה. גדולה בהרבה ממה שהוא היה צריך. אולי זה כי הוא הזדקק למרחב, או שאולי הוא חשב קדימה. חוץ מהמבואה (ששימשה אותו כסלון וכחדר עבודה), המטבח וחדר השינה, היה בדירה עוד חדר אחד גדול. הדייר הקודם השתמש בו כסלון – שם בו שתי ספות ומסך טלוויזיה רחב. אותו זה לא עניין. את תכניות הטלוויזיה שהוא אהב הוא דג בעצמו ברשת, וממילא היו מעט מאוד כאלה. סלון כבר היה לו, והוא גם לא הטיפוס שמארגן מסיבות בכל שני וחמישי. כך החדר הנוסף נשאר ללא שימוש, נקי ומסודר.
במשך שנה היא היתה מבקרת אותו שם, בעיקר בסופי שבוע. סדר היום שלהם התנהל במרחב הרגיל של הדירה: המבואה, המטבח וחדר השינה. שם הם חיו, שוחחו, בישלו, ישנו ועשו סקס. אבל בכל פעם שהעניינים התחילו לסטות לצד האחר, הם עברו לחדר ההוא.
יש משהו בבדס"מ, שכשמוציאים אותו ממהמיטה למקומות אחרים, מקומות שנועדו ל"חיים הרגילים", מתחולל שם איזשהו קסם אפל. נפתחת דלת בין העולם הגשמי ובין עולם הפנטזיה ומתחיל ביניהם ריקוד יפה. האינטראקציה נעשית חדה. החושים עובדים אחרת. כאילו נמצאים במימד אחר, דומה מאוד לזה שלנו, אבל שונה.
שם, בחדר ההוא, הוא היה מוליך אותה על ארבע כשהיא קשורה מהפטמות, או שהוביל אותה בעמידה משיערות הכוס. איזה מראה זה היה... לראות אותה עומדת זקופה, עם הידיים קשורות מאחורי הגב, צועדת מהר בצעדים קטנים ומנסה לעמוד בקצב שלו כשרגליה קשורות זו לזו. שם היה מנהל איתה שיחות ארוכות ונוקבות בזמן שהזין שלו היה עמוק בגרון שלה. שם הוא זיין אותה לראשונה מאחור לאחר שהכין אותה לזה במו ידיו. המבוכה שלה ריגשה אותו לא פחות מהאקט עצמו. תנו לי לומר לכם משהו: הרבה אנשים זורקים את המילה "העצמה" בהקשר של בדס"מ מבלי שתהיה לזה שום עגינה במציאות. אם יש הקשר אחד שבו חוויה בדס"מית באמת יכולה להעצים, הוא כשמוליכים אדם דרך שביל המבוכה רק כדי שיראה שהוא נשאר בחיים ושעדיין אוהבים אותו. או-אז השכבות מתקלפות באמת ומהר, ועוצמה אמיתית מתגלה בו.
היתה גם הפעם ההיא שבה הוא וחברו הטוב זיינו אותה ביחד, כל אחד מכיוון אחר. הרבה מבוכה דווקא לא היתה שם, אלא בעיקר ריגוש פורנוגרפי בתוספת איכויות של טיפול קבוצתי. היתה גם פעם אחת ומיוחדת שבה היא החליטה להעז, הושיבה אותו על הרצפה לצדה עם גאג שפער את פיו לרווחה בזמן שישבה לקרוא עיתון. אז המחשבות שלו שקטו סוף-סוף ורק צליל גבוה ועמום הדהד בראשו. צליל של שקט אפל. החדר הזה אכן ספג הרבה.
בכל פעם שהרפתקה כזאת הגיעה לסיומה, הם יצאו מהחדר מחובקים וסגרו את הדלת מאחוריהם. החיים המשיכו כסדרם, אבל מה שקרה בחדר לא לגמרי נשאר בו. אפשר היה להרגיש את זה גם בחיים הרגילים. זה נתן להם גוון קצת אחר.
החדר עדיין עומד שם כמו שהוא: נקי ומסודר, ריק מאדם, אבל טעון. אם מקשיבים טוב, עוד אפשר לשמוע בו את אותו צליל גבוה ועמום.
במשך שנה היא היתה מבקרת אותו שם, בעיקר בסופי שבוע. סדר היום שלהם התנהל במרחב הרגיל של הדירה: המבואה, המטבח וחדר השינה. שם הם חיו, שוחחו, בישלו, ישנו ועשו סקס. אבל בכל פעם שהעניינים התחילו לסטות לצד האחר, הם עברו לחדר ההוא.
יש משהו בבדס"מ, שכשמוציאים אותו ממהמיטה למקומות אחרים, מקומות שנועדו ל"חיים הרגילים", מתחולל שם איזשהו קסם אפל. נפתחת דלת בין העולם הגשמי ובין עולם הפנטזיה ומתחיל ביניהם ריקוד יפה. האינטראקציה נעשית חדה. החושים עובדים אחרת. כאילו נמצאים במימד אחר, דומה מאוד לזה שלנו, אבל שונה.
שם, בחדר ההוא, הוא היה מוליך אותה על ארבע כשהיא קשורה מהפטמות, או שהוביל אותה בעמידה משיערות הכוס. איזה מראה זה היה... לראות אותה עומדת זקופה, עם הידיים קשורות מאחורי הגב, צועדת מהר בצעדים קטנים ומנסה לעמוד בקצב שלו כשרגליה קשורות זו לזו. שם היה מנהל איתה שיחות ארוכות ונוקבות בזמן שהזין שלו היה עמוק בגרון שלה. שם הוא זיין אותה לראשונה מאחור לאחר שהכין אותה לזה במו ידיו. המבוכה שלה ריגשה אותו לא פחות מהאקט עצמו. תנו לי לומר לכם משהו: הרבה אנשים זורקים את המילה "העצמה" בהקשר של בדס"מ מבלי שתהיה לזה שום עגינה במציאות. אם יש הקשר אחד שבו חוויה בדס"מית באמת יכולה להעצים, הוא כשמוליכים אדם דרך שביל המבוכה רק כדי שיראה שהוא נשאר בחיים ושעדיין אוהבים אותו. או-אז השכבות מתקלפות באמת ומהר, ועוצמה אמיתית מתגלה בו.
היתה גם הפעם ההיא שבה הוא וחברו הטוב זיינו אותה ביחד, כל אחד מכיוון אחר. הרבה מבוכה דווקא לא היתה שם, אלא בעיקר ריגוש פורנוגרפי בתוספת איכויות של טיפול קבוצתי. היתה גם פעם אחת ומיוחדת שבה היא החליטה להעז, הושיבה אותו על הרצפה לצדה עם גאג שפער את פיו לרווחה בזמן שישבה לקרוא עיתון. אז המחשבות שלו שקטו סוף-סוף ורק צליל גבוה ועמום הדהד בראשו. צליל של שקט אפל. החדר הזה אכן ספג הרבה.
בכל פעם שהרפתקה כזאת הגיעה לסיומה, הם יצאו מהחדר מחובקים וסגרו את הדלת מאחוריהם. החיים המשיכו כסדרם, אבל מה שקרה בחדר לא לגמרי נשאר בו. אפשר היה להרגיש את זה גם בחיים הרגילים. זה נתן להם גוון קצת אחר.
החדר עדיין עומד שם כמו שהוא: נקי ומסודר, ריק מאדם, אבל טעון. אם מקשיבים טוב, עוד אפשר לשמוע בו את אותו צליל גבוה ועמום.
