תגמור, היא אמרה לו
מאת רפאל המתנזר{צלב הפלדה}
10 בפברואר 2015
הבוקר התעוררתי לי במלון בטוקיו, בקומה ה-32, ממש מעל תחנת שינאגאווה. ככל הנראה תחנת הרכבת העמוסה ביותר בעולם. והתחנה ממש מתחת לחלון הענק שלי, הפתוח לרווחה. עמדתי לי עירום, מביט למטה על הרכבות ההולכות ובאות. מראה מדהים. כל דקה רכבת או שתיים, לפעמים שלוש או ארבע ביחד. זו יוצאת וזו באה. רכבות פרוורים צבעוניות או שינקאנסן מבריקה ולבנה עם חרטום אווירודינאמי של מטוס. דקות ארוכות עמדתי וההרגשתי איך לאט לאט הזיקפה שלי מתעוררת ואני יודע שאיש לא יכול לראות אותי מן הרכבות שנעות למטה, אבל התחושה שאני מאונן מעליהם, מביט באלפי ועשרות אלפי אנשים שעוברים ברכבות בכל רגע, מילאה את הזרג החם בעוד ועוד דם.
אז חשבתי עלייך. חשבתי מה היה קורה לו את היית איתי בחדר, וכשאת מתעוררת, פוקחת את עינייך במיטה הגדולה הלבנה, את רואה את אותי מביט בחלון ואוחז בזין הזקור שלי. ואת קמה, בשקט, ואוחזת בכתפי ומנשקת את עורפי ואומרת לי בשקט: "אתה יכול לגמור אבל אל תגע בזין",
ואני חש במגע המרטיט של השדיים שלך כשהם נלחצים אל גווי העירום וידייך שעוטפות אותי ואוחזות בפיטמותי ומוחצות אותן, כמו שאת אוהבת לעשות. ואני ממשיך ללטף את הזין שלי, מביט אל הרכבות הנוסעות מתחתי וחש כיצד את מהדקת את חיבוקך, ירכייך לופתות את שלי ואת לוחשת שנית: "עזוב את הזין".
אני מציית ואני חש כיצד אצבעך הארוכה משתחלת לה בין חצאי הישבן שלי, עוטפת את הרקטום שלי בחומר סיכה. אני יודע היטב מה עומד לקרות. ואכן, אני מעיף מבט לאחור ואני רואה שאת כבר חגורה והסטראפ-און שלך בולט קדימה, כמו זיקפה שאין לה מעצור, ותוך שניות אני חש בכאב המוכר של הזין שלך החודר אל בין חצאי הישבן שלי, מפלס את דרכו, מפלח את הבשר וחודר לתוכי כמו חץ מלוטש. הכאב מתחלף בגירוי ואני חוזר ללטף את הזין. השדיים שלך מטריפים את חושי. "אמרתי לך אל תיגע".
"כן, אבל את מטריפה אותי".
"אתה תגמור בלי לגעת. אני מזיינת אותך ומזה אתה תגמור".
"אבל את יודעת שאני אף פעם לא גומר כשנכנסים לי ברקטום".
"כשאני מזיינת גומרים. וגם אתה תגמור".
הזין שלך שובר אותי לרסיסי גבריות. בשלי אינני נוגע. את מעמיקה לחדור אלי, ואני מתאפק, ואת אוחזת בפיטמות שלי, מסובבת ולוחצת חליפות. מכאיבה ומרטיטה. ואני חש את זה מגיע. אני רוצה לגמור ורוצה להמשיך, כדי למתוח את השיא שלפני הדעיכה. אני רוצה להנציח את נקודת השיא, את נקדת האל-חזור. אני יודע שזה בלתי אפשרי. את בתוכי והזין שלך נוגע בי ואצבעותייך מחוללות פלאים בפיטמות הכואבות. כואב לי ואני לא רוצה שייגמר.
ואז את אומרת, בעצם לוחשת: "עכשיו - תגמור עכשיו".
הניצרה משתחררת והכל מתפרץ על הזגוגית הענקית והמבריקה, כתם על תחנת הרכבת שינאגאווה.
את שואלת, "אתה חושב שהם רואים?"
אז חשבתי עלייך. חשבתי מה היה קורה לו את היית איתי בחדר, וכשאת מתעוררת, פוקחת את עינייך במיטה הגדולה הלבנה, את רואה את אותי מביט בחלון ואוחז בזין הזקור שלי. ואת קמה, בשקט, ואוחזת בכתפי ומנשקת את עורפי ואומרת לי בשקט: "אתה יכול לגמור אבל אל תגע בזין",
ואני חש במגע המרטיט של השדיים שלך כשהם נלחצים אל גווי העירום וידייך שעוטפות אותי ואוחזות בפיטמותי ומוחצות אותן, כמו שאת אוהבת לעשות. ואני ממשיך ללטף את הזין שלי, מביט אל הרכבות הנוסעות מתחתי וחש כיצד את מהדקת את חיבוקך, ירכייך לופתות את שלי ואת לוחשת שנית: "עזוב את הזין".
אני מציית ואני חש כיצד אצבעך הארוכה משתחלת לה בין חצאי הישבן שלי, עוטפת את הרקטום שלי בחומר סיכה. אני יודע היטב מה עומד לקרות. ואכן, אני מעיף מבט לאחור ואני רואה שאת כבר חגורה והסטראפ-און שלך בולט קדימה, כמו זיקפה שאין לה מעצור, ותוך שניות אני חש בכאב המוכר של הזין שלך החודר אל בין חצאי הישבן שלי, מפלס את דרכו, מפלח את הבשר וחודר לתוכי כמו חץ מלוטש. הכאב מתחלף בגירוי ואני חוזר ללטף את הזין. השדיים שלך מטריפים את חושי. "אמרתי לך אל תיגע".
"כן, אבל את מטריפה אותי".
"אתה תגמור בלי לגעת. אני מזיינת אותך ומזה אתה תגמור".
"אבל את יודעת שאני אף פעם לא גומר כשנכנסים לי ברקטום".
"כשאני מזיינת גומרים. וגם אתה תגמור".
הזין שלך שובר אותי לרסיסי גבריות. בשלי אינני נוגע. את מעמיקה לחדור אלי, ואני מתאפק, ואת אוחזת בפיטמות שלי, מסובבת ולוחצת חליפות. מכאיבה ומרטיטה. ואני חש את זה מגיע. אני רוצה לגמור ורוצה להמשיך, כדי למתוח את השיא שלפני הדעיכה. אני רוצה להנציח את נקודת השיא, את נקדת האל-חזור. אני יודע שזה בלתי אפשרי. את בתוכי והזין שלך נוגע בי ואצבעותייך מחוללות פלאים בפיטמות הכואבות. כואב לי ואני לא רוצה שייגמר.
ואז את אומרת, בעצם לוחשת: "עכשיו - תגמור עכשיו".
הניצרה משתחררת והכל מתפרץ על הזגוגית הענקית והמבריקה, כתם על תחנת הרכבת שינאגאווה.
את שואלת, "אתה חושב שהם רואים?"
