למרות שמגע ידך המוכר נעם לי מאוד ולמרות שהיה לי ברור לחלוטין שזו ידך המלטפת את הגבעה הקטנה שנוצרה לה מתחת לרוכסן, היה לי נעים לפנטז שזו היד של שין לינג

באותו יום, העזתי, פניתי לאפרת ושאלתי אותה אם יש מצב לפגישה.
הצעתי לה את ההצעה שכל כך הרבה זמן התגלגלה במוחי: "אתן לך שנת חיים אחת מחיי תמורת ערב אחד איתך"

"סבתא, מה זה הזרג הענק הזה?" שאלה הלגה כשעיניה לא יכולות להתנתק מן הזרג השחור והארוך שבאמצעיתו בליטה דמויית קשר.
"כיפה אדומה חמודה שלי, זה בשביל שאוכל לזיין אותך כמו שאף אחד לא יכול".

קובי אחז בה והשליכה על הספה כמו בובה. היא שכבה שם, פניה לעבר הספה וישבנה החמוד כלפי מעלה. קובי לא בזבז זמן, הוא החל להפליק לישבנה בעוז, מכה אחרי מכה, לאט בתחילה ומגביר את הקצב לאט. תוך כמה דקות הפך ישבנה של מיה להיות אדום כעגבניה.

מראה מדהים. כל דקה רכבת או שתיים, לפעמים שלוש או ארבע ביחד. זו יוצאת וזו באה. רכבות פרוורים צבעוניות או שינקאנסן מבריקה ולבנה עם חרטום אווירודינאמי של מטוס. דקות ארוכות עמדתי וההרגשתי איך לאט לאט הזיקפה שלי מתעוררת