לא נשלטת טובה

אמרתי לו בהתחלה שאני לא מצליחה להיות נשלטת טובה.
אני מנסה. אני אוהבת את זה. אני נהנית מזה. אבל יש בעיה, אני אדם עם אגו ענקי. ולא רק אגו ענקי, גם קצת אנוכיות.
קשה לי לראות בן אדם מתענג, ועוד יותר קשה, זה לענג אותו בעצמי.
בנוסף, אני בחורה של הומור, ושטויות. קשה לי להתייחס לדברים ברצינות.
אנחנו מכירים כבר חודש. מבחינתי זה המון זמן, כבר עשינו הרבה דברים במיטה ויצא שאני נמשכת אליו מעבר לרמות שאני יכולה לדמיין בכלל.
הוא רצה לשלוט בי. הוא תמיד היה טיפוס שתלטן עם אגו ענקי וביטחון עצמי בשמיים.
ואני גם רציתי להיות נשלטת. לא ראיתי בזה שום דבר רע, וכי לראות את זה מהצד מחרמן אותי בטירוף.
ולדבר על זה בכלל גורם כבר לי להיות רטובה עד עמקי נשמתי.
אבל הבעיה האמיתית היא בסשן עצמו.
"תרימי את הידיים" "כן. ככה, כלבה" "תעמדי זקוף!" "תיישרי את הידיים"
"טוב טוב טוב" אני עונה לו מהר
"טוב??? ככה את עונה לי?"
"טוב, אדוני" אני אומרת ומחניקה צחוק. הוא לא שמע אותו, אבל רציתי שהוא ישמע. אני אוהבת לזלזל, אני אוהבת להתחכם, אני אוהבת לשגע אותו ובעיקר שהוא לא מצליח במה שהוא מנסה לעשות. אנשים עם ביטחון עצמי בשמיים, מגיע להם שיורידו להם אותו.
"ילדה טובה" הוא אומר ואני נושכת את השפה התחתונה.
כעת אני ערומה מולו, הידיים שלי היו אזוקות לשני עמודים משני צידי, אני חשופה ופגיעה לפניו וממש אין לי דרך להשתחרר מזה. אולי חוץ מלהגיד את מילת המפתח שסיכמנו עליה לפני שהתחלנו עם הסשנים.
אבל כדי שיהיה לי יותר אתגר אני אנסה להשתחרר בלי הידיים, בלי הרגליים, ואפילו בלי מילת המפתח. בעזרת דיבורים פשוטים בלבד.
"אהבתי את הקטע של האזיקים" אמרתי "חוסך לך אנרגיה.. אגב, הם חדשים? כי בחיים לא השתמשת בהם"
"מישהו הרשה לך לדבר בכלל, שפחה?" הוא נתן לי מכה פתאומית בתחת, שהקפיצה אותי לחלוטין,
אבל ניסיתי לשמור על קור רוח.
"אני בסך הכל החמאתי לך"
"שקט!!!" הוא התקרב מאחורי לאט ונגע בגבי. העביר בי צמרמורת "זה יכול לבוא בטוב, וזה יכול לבוא ברע, את אחראית על התוצאות של מה שיקרה לך" הוא נגע-לא-נגע בכוס שלי שהתחיל להתרטב לו. שיט.
"אני הולך לזיין אותך בתחת עכשיו. את רוצה את זה, נכון?"
"אני לא יודעת.."
"את מה?"
"אני רוצה את זה, אוקי?"
"את רוצה את זה, מה?"
"אני רוצה את זה, אדוני" שוב החנקתי צחוק. אני לא יודעת למה המילה 'אדוני' מצחיקה אותי כל כך. זה פשוט כל כך מוזר לי לקרוא לו ככה, אני מניחה.
אולי הוא שם לב לצחוק כי החדירה הפעם הייתה כואבת במיוחד.
"איייייייה, אמלה, אחי, פאק, כוסעמק, שיט, מה קורה פה, תפסיק עם זה בחיאת"
אני לא יכולה להפסיק את רצף המילים, וזה רק התחזק
"בחיאת אמא שלך דאמט נו דיייי"
יכלתי לשמוע אותו מחייך מאחוריי.
"אדוני אתה יכול להנמיך את הקצב אדוני?" ניסיתי את מזלי
"קודם כל שתקי" הוא אמר "דבר שני, אני לא אפסיק עד שארצה"
"אבל מה אתה צוחק...אבל... אייייייה..." העיניים שלי התחילו לדמוע, ואני ממש התאמצתי כדי לשמור על קור רוח.
"שתקי" הוא אמר שוב באדישות כאשר יצא באיטיות מתוך גופי.
נשכתי את השפה ונתתי לכאב להעלם לאט לאט "בן זונה סדיסט" מלמלתי לעצמי
"מה זה היה?" הוא שאל כאשר הוא מסתובב אלי כך שגופו אל מול גופי.
למרות שאני כפותה אני מרשה למילים להשתחרר מפי "בן זונה סדיסט!" אני אומרת בקול רם כדי שגם העכבישים שישנים על כוריהם בצידי החדר הגדול ישמעו את זה.
הוא צמצם את עיניו והביט בי כאשר ידיו שלובות, ראו עליו שהוא עצבני ביותר, ואני מתחילה להילחץ בהבנה עמוקה שמה שהולך לקרות עכשיו לא יהיה טוב, לא יהיה טוב בכלל.
אבל בכל זאת אני לא מראה שום פחד
"אוהו, עצבנתי את החמור?" אמרתי בחיוך.
ואז הוא פשוט הלך, נעלם לו במעלה המדרגות.
ואני המשכתי לחייך.
אם הייתי יכולה לזוז גם הייתי רוקדת.
הרגשתי כאילו ניצחתי אותו במשחק שלו.
הוא חזר משהו כמו חמש עשרה שניות מאז שהלך, ולא חזר לבד.
היו לו בידיים כל מיני אביזרים קנויים, או מאולתרים, אבל הם היו נראים די טוב. משהו שנראה כמו מצבטי פטמות אבל היה מחובר לזה עוד משהו שנראה כמו גאג. היה גם שלט עם כפתורים, אולי זה היה חשמלי. בחיים לא השתמשנו בדבר כזה.
"אתה הולך להרוג אותי, אדוני?" צחקתי וניסיתי להישמע כמה שיותר קלילה.
"אני אשתדל שלא" הוא אמר ברצינות גמורה. שתקתי. אני מרגישה שאני שוב מתחילה להירטב.
והוא, כאילו קרא את מחשבותיי, התחיל לגעת בי שם למטה.
הוצאתי אנקה חנוקה מפי, לא רציתי להראות כאילו אני נהנית בכלל. הרגשתי שאני צריכה לתת לו עונש על זה שהוא רוצה לתת לי עונש ולתת לו הרגשה שהוא לא יודע בכלל מה עושה לי טוב, מה החולשות שלי ומה אני שונאת. אבל לצערי, רוב הסיכויים שהוא כבר יודע את הכל.
הוא המשיך לגעת ולרפרף באצבעותיו על איבר מיני, כשאני נושכת את השפתיים ומנסה שלא להוציא צליל.
הוא נתן לי חבטה חזקה בתחת ושוב נשכתי את שפתיי.
המשכתי לשתוק גם כשהוא נגע בשדיי והעביר את אצבעותיו על פיטמותיי. אני לא יכולה לתת לו את התענוג בלראות אותי מתה לגמור ופשוט לא מצליחה.
"סוף סוף את שותקת" הוא חייך "אבל חבל, הדרך הכי טובה לסבול היא מההנאה"
"רק שתדע שהרטיבות לא בהכרח אומרת שאני נהנית.. הרטיבות זה אינסטינקט רגיל של הגוף, אנחנו הרי לא שולטות בזה. אפילו התחושות האמיתיות שלנו לא שולטות בזה... זה משהו רגיל שקורה ויכול לקרות בכל מקום" אני מזיינת לו את השכל
"אולי עכשיו באמת כדאי שתשתקי" הוא הכניס לי את הגאג לפה. עכשיו באמת שיט. הגאג היה מחובר למצבטים.
הוא ליטף את פיטמתי ברכות לפני ששם עליה את הצבט, וגם כך עשה עם הפיטמה השנייה.
אני מנסה לצעוק, אבל זה לא מצליח. אני מעדיפה לא לנסות יותר.
"רוצה שנתחיל, כלבה?" הוא קלט שאני עם הגאג אז הוא הוריד אותו לשנייה רק בשביל לשמוע את מה שהוא רוצה לשמוע
"להגיד 'לא, אדוני'.. זה תופס לפעמים?"
הוא החזיר ישירות את הגאג לפי והתחיל את הזרם ברמה 1.
זה היה די מדגדג נעים, לא ברמה שיכולה ממש לענות אותי.
אבל אז הוא העלה לרמה 2. זה היה טיפה יותר כואב, והוא גם שינה איזה מצב בשלט שגרם למצבטים לצבוט יותר בחוזקה ולזוז או משהו בסגנון... זה היה כואב בטירוף.
התחלתי להראות בעיניים שלי סימני מצוקה, סגרתי אותם חזק והתחילו דמעות להצטבר בתוך עיניי.
הוא חייך ולחץ על עוד כפתור שהעלה רמה. תהיתי לעצמי אם רמה 3 הכי חזק או שאפשר עוד יותר? ואם כן, הוא יעשה את זה בשבילי? אני יודעת שמאוד הרגזתי אותו והוא אולי באמת עשוי להרוג אותי עם זה.
התחלתי לרעוד כולי. ולבכות. זה לא היה בשליטה. זה היה מ מ ש כואב.
והחיוך שלו, כשהוא עומד בצד רק עם שלט קטן ומסכן, מדי פעם מתקרב וצוחק, מדי פעם דופק לי איזה מכה בתחת, בזמן שאני פה רועדת, מתחשמלת, חצי מתה, גורם לי כל כך לשנוא אותו.
לשנוא אותו ולהמשך אליו. כל כך כואב לי. כואב לי ברמות שאני מוכנה להתמסר אליו, לרדת לו מתי שירצה, לבלוע את זרעו מתי שירצה, להפסיק עם השטויות ולהתחיל לציית לו כמו 'ילדה טובה'.
אבל אז, באיזשהו שלב, ברוב טובו הוא מחליט להפסיק עם הכל.
להוריד את המצבטים ממני, ואפילו להוריד את הגאג.
ואני בוכה כמו מטומטמת.
"את בסדר?" הוא שואל לפתע בקול חם
"אני חתיכת מטומטמת" אני אומרת בתוך הבכי שלאט לאט נפסק
"ואתה גם" אני מוסיפה "אדוני" ומשחילה חיוך קטן.

אני חושבת שאני מבינה למה הוא לא רוצה להיפגש איתי יותר. אני מוציאה את כל הכייף מהמשחק.
מה לעשות, אמרתי לו בהתחלה שאני לא נשלטת טובה.