אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הודעה

מאת טוסבר​(שולט)     15 באוק 15 3283
במעלית אני בוחנת את עצמי במראה, היום זה מראה מרושל.

חצאית קצרה, וחולצת כפתורים, לא סגורה לגמרי, קצת גדולה עלי, כזו שהגוף שלי נע בתוכה בחופשיות. בכל רגע נתון יש זווית אחת שניתן לקבל בה הצצה על חזיית התחרה השחורה, על החלק העליון של השדיים שלי. מסוג הטריקים שמחזיק אותם בקשב תמידי, לא מורידים את העיניים, כדי לא לפספס את שבריר השנייה הנכונה. תלבושת "הבטחה להצצה חטופה" הוא נהג לקרוא לה. הכתום פזור פרוע בהתאמה, משוחרר, משחר לטרף, שובב. עוד מבט במראה "יום טוב לך ילדה רעה".

הם מתחילים להגיע, כרגיל. והיום זה יום כזה שבו אני לא מרפה.
יש את אלו שתמיד יעצרו, יחליפו כמה מילים, חיוכים, איזו ברכה. אבל יש את אלו שממהרים לאימון, צריכים להספיק בלחץ לפני העבודה, או מגיעים עדיין כבויים, אפופים משינה. אבל היום זה יום כזה שבו אני לא מרפה. אני עוצרת אותם אחד אחד, בבוקר טוב שמפתיע אותם. בחיוך שמאט להם את ההליכה. לא יעבור כאן היום אפילו אחד שלא יבחין בי אני מחליטה.

והם נופלים בי, אחד אחד. אני יכולה לראות את המחשבות שלהם, את הניצוצות שמתעוררים בהם, את המשיכה. אלו שעוצרים לדבר איתי מקבלים ממני עוד קצת, נגיעה ביד, צחוק מתגלגל, הצצה חטופה. אני מפלרטטת עם כולם.
עם כל אחד מהם עולה בי העוצמה, אני נטענת מהמבטים שלהם, שואבת את התשוקה שלהם, נחשקת, רצויה. שורה של גברים בכושר, מתאמנים.

הקבועים כמובן מגיבים, נשארים איתי בדלפק דקה ועוד דקה, וכמובן גולשים, כבר מכירים אותי ויודעים שאין סיכוי, אבל מנסים שוב את מזלם. מציעים ארוחה, טיול, ים, מסאג', הופעה, מתחכמים, בקלילות, בישירות, יצירתיים. מציעים הכל, אבל מתכוונים כולם למיטה.

ואני פותרת אותם בחיוך, בהקנטה.
"נראה לי שהארבע ראשי שלך ממתין לך" , "נסחפנו הבוקר עם החלבון אה?! ", "ואשתך לא בעניין של דודו טסה?" , "אני מציעה שתפסיק לרייר כאן, שיישארו לך מספיק נוזלים לזיעה" מוסיפה חיוך, או קריצה ועוברת לבא. עוד יום פרוע בעבודה.

אחד הקבועים נכנס, עם הטלפון ביד, מסתכל עלי ודופק חיוך ענק.

"הו, הו. בוקר טוב לאדון" אני אומרת לו בהתרסה "מה שלומך?"

"בוקר טוב גם לך", הוא מגיב בחיוך, "את לא מאמינה מה קרה לי עכשיו"

"מה קרה לך?" אני שואלת בתמימות מעושה, הוא אחד מהלא מוותרים, נראה טוב, חתיך, חד, ניסה עלי כבר כל דבר. אני מחייכת ביני לבין עצמי, ומחליטה לוותר על שלושת הבאים בתור בשביל טיזינג טוב עליו. מאלו שלוקחים טוב את התבוסה, יודעים להצדיע למלכה. אני מחכה לראות מה הוא ינסה היום במבט משועשע.

"תקשיבי בדרך לפה במעלית פגשתי מישהו ששאל אותי על המכון. הוא רוצה להתחיל להתאמן ושאל אותי איך כאן"

" אה" אמרתי, "ואתה בטח הסברת לו על המכשירים, והמאמנים, ופקידות הקבלה" והוספתי קריצה.

"ברור" הוא אמר, "אבל זה יותר מזה, סיפרתי לו עליך כמובן"

"אני מוחנפת" עיפעפתי בעיני מחויכת...

"והאמת היא שהוא הציע לי משהו שאי אפשר לסרב לו"

"מה?" שאלתי סקרנית.

"הוא אמר לי שאם את כאן היום, אז שאני אשלח לו עכשיו בוואטסאפ תמונה שלך, ואם את שווה כמו שאמרתי, הוא מתחייב לעשות כאן מנוי"

"מה אתה אומר" עניתי בציניות... "ולך כמובן אין שום אינטרס בעניין, חוץ מזה שתהיה לך תמונה שלי להעביר בה לילות חורף קרים" צחקתי.

"לא. האמת שהוא הבטיח לי משהו... ממש ממש שווה, אבל אסור לי לספר".

"כמובן" צחקתי , "ונראה לך שאני אפול בזה?"

"יאללה נו, מה אכפת לך? כולה תמונה קטנה בוואטסאפ. מה כבר יכול להיות? מקסימום עוד חבר במועדון" הוא מחייך.

"כן, ולך משהו נוסף אחר" עניתי, והחיוך שלו עוד יותר התרחב.

"אז מה את אומרת?"

מצאתי את עצמי שוקלת, זה קצת ללכת על הגבול, לא משהו שהיתי עושה מצד אחד, אבל בטח גם לא מזיק מהצד השני... כשברקע הפלירטוטים כל הבוקר, והפרוע של היום, והמחמאות שהציפו אותי.

אני עומדת מולו מסתכלת לתוך העיניים שלו "בסדר" אני אומרת בסוף, "אבל בתנאי שאתה מצלם רק פנים, ואחר כך אתה מספר לי מה הוא הבטיח לך"

"ייששש" הוא אומר ומרים את הטלפון שלו. אני מסתכלת לתוך המכשיר נותנת לו מבט עמוק חושני, הכתום פזור מסביב. הוא מצלם "וואו" נפלט לו כשהוא מסתכל בתמונה. אני שולחת לו באוויר נשיקה.

הוא שולח את התמונה ואני מוצאת את עצמי ממתינה בקוצר רוח, מסתכלת עליו מסתכל בטלפון עד שמגיע צליל ההודעה. הוא בוהה בטלפון שלו, ההבעה המשועשעת מתחלפת בהבעה אחרת אני לא ממש מבינה מה. "מה הוא כתב?" אני שואלת, אבל הוא עדיין בוהה בטלפון, "מה הוא כתב???" אני שואלת בחוסר סבלנות "תגיד לי!!" הוא מרים את העיניים מהטלפון ומסתכל עלי, "הוא אמר לי להגיד לך משהו". "מה???" אני שואלת.

"את באמת רוצה לדעת?"

"כן! תגיד לי עכשיו!"

"אוקי" הוא אומר " את ביקשת ".

הוא מסמן לי להתקרב כדי ללחוש לי באוזן, רוכן אלי מעבר לדלפק, אני מקרבת את האוזן אליו מודעת למגע שלו בכתום ממתינה.

"בואי למצוץ לי את הזין, נוני" הוא אומר לי באוזן.

בן זונה !!

בן זונה !!

אני לא מאמינה שעשית את זה, אני לא מאמינה, בן זונה!

אני לא מאמינה שנתת לו את הקוד, בן זונה!

אני... אני...

אני קופצת אחורה כאילו הכיש אותי נחש, מסתכלת לו בעיניים, אני לא מאמינה, הוא מסתכל עלי המום, הוא לא מבין, אני לא מאמינה... הוא לא יודע איך לאכול את התגובה שלי.

אני רותחת, אני לא מאמינה, אני...



אבל דבר כבר לא משנה מרגע שזה נאמר.

לאחר כמה שניות אני מורידה את הראש, משפילה את המבט.

"דנה, תחליפי אותי כאן דקה". אני יוצאת מאחורי הדלפק. נעמדת לידו, הראש שלי ריק. דממה. עומדת לידו ממתינה. אנחנו עומדים ככה איזו דקה שלמה לא מדברים, הוא המום, אני בכלל לא שם.

"את בסדר?" דנה שואלת אותי, והוא מתעשת בשנייה. "כן" הוא אומר לה, היא רק צריכה להראות לי משהו" ומתחיל ללכת פנימה.

אני הולכת לידו, קצת מאחוריו, ללא מטרה ברורה. כי מרגע שנאמרו המילים ניטעה בי המחשבה, הכל נעלם ונותר רק דבר אחד, למצוץ לו. עם כל צעד עולה בי הצורך התשוקה לזין שלו. אני מדמיינת את המגע של העור בפה שלי, את הטעם, את הכיפה, אני יכולה לחוש את העוצמה של הזין שלו כשהוא ממלא את הפה שלי, אני רוצה להרגיש מלאה, אני רוצה לינוק את כל הזין הזה פנימה, לדחוף את כולו פנימה, למעוך את הפנים שלי על הבטן שלו השטוחה, כמה שיותר עמוק, לתוך הגרון, לתוך הנשימה, אני זקוקה לזה, אני רוצה, אני כל כך רוצה, זה כל מה שאני רוצה.

הוא נכנס למלתחות בלי מילה ואני אחריו, זורק את התיק בצד נכנס לשירותי הנכים, ואני אחריו. כשהוא נועל את הדלת אני צונחת לרצפה מאחוריו.

הוא מסתובב אלי ונעצר מופתע, העיניים שלי מקובעות במפשעה שלו, ואין בי שום דבר מלבד צורך חריף עז. הוא לא מוצא את המילים, וגם לא זז. אני נטרפת, מקרבת את הפנים למכנסיים שלו בתחינה. בא לי לתלוש אותם, לקרוע אותם ממנו, להרגיש כבר את המגע, אני נאבקת בפנים נטרפת. הוא פותח באיטיות את השרוך של המכנסיים. לא בטוח, מפשיל אותם, זה רק התחתונים שלו עכשיו. יבבה בלתי נשלטת נפלטת ממני. "את רוצה?" הוא שואל לא בטוח, לא מאמין. ואני רק מהנהנת עם הראש כן, כן, כן, כן , מתפתלת מיבבת על הרצפה.

הוא מוריד את התחתונים,

וכל העולם נבלע בתוך הפה שלי.

הגשמה טהורה.



כשהוא יוצא מהאימון, הוא עובר שוב דרך הדלפק.

אני עוד לא נחתתי, מרחפת מעל העבודה.

"קיבלתי עוד הודעה", הוא אומר.

ואני יודעת שאני אבודה.

הוא לא צריך להגיד לי, אני יודעת את התוכן שלה.

"כל עוד יש לה זין בתוך הפה, אתה יכול לעשות בה כל דבר"

Anakin
אהבתי :)
16/10/15 12:35
טיזרית שנותנת{ט.ש.}
סיפור נפלא. בלוג מדהים. תעקבו.
16/10/15 15:48
פרומיתאוס
טוב :-)
18/10/15 17:00
גנדלף​(אחר)
ה' ישמור. ענק..!!
28/10/15 00:09
אופק בהיר{לא}
יש לך כשרון... מה עם המשך?
29/10/15 15:54