טינדרלה

פגשתי אותה בטינדר. היא הייתה בת שלושים ושש, מבוגרת ממני ביותר מעשר שנים, אבל עם גזרה דקה, חזה גדול ושיזוף יפה. כשהתכתבנו, היא הייתה מופתעת שעניתי לה בשנינות; כשנפגשנו, היא הייתה מופתעת שהבנתי כשדיברה על פילוסופיה ואומנות; וכשעלינו אליה, היא הייתה מופתעת שתפסתי אותה ונישקתי אותה, והיד שלי טיפסה במעלה העורף שלה והתאגרפה, חופנת את את השיער שלה ומושכת בו בלי למשוך אותו באמת, מחלצת ממנה אנקה קטנה.

״אתה באמת רק בן 25?״ היא שאלה. ואני עניתי, ״תתפשטי.״

היא מצצה מדהים. היא גם הייתה האישה היחידה שעשתה לי רימינג בלי שאמרתי לה: פשוט עברה מהזין אל הביצים, ואחר-כך, במקום לחזור חזרה, מהביצים אל המפשעה, מלקקת למטה ולמעלה בתנועות רחבות, רטובות. ואז, למטה ולמטה, ופתאום הלשון שלה הייתה בתוך חור התחת שלי, והשפתיים שלה נסגרו סביבו. אני חושב שהיא ציפתה שאופתע, שאגנח בהוקרה... אבל זו הייתה עוד אחת מאכזבות האתה-באמת-רק-בן-25 שלה. כל מה שעשיתי היה להרפות את פי הטבעת, כדי שהלשון שלה תיכנס עמוק יותר, להישען אחורה, ולתת לה לעשות את שלה.

לאורך הערב, המין הלך ונעשה אלים יותר, אבל לא קיבל נופך BDSMי מובהק. היא שכבה על המיטה: התחת שלה ורוד בוהק מספאנקים, הפנים שלה ורודות בוהקות מסטירות, והכוס שלה ורוד בוהק מחרמנות.

״אתה אוהב להכאיב לי?״ היא שאלה. הייתי עסוק בלהוריד את הקונדום. ״כן,״ עניתי.

״אתה אוהב להשפיל אותי?״ היא המשיכה. העיניים שלה נצצו, ועצרתי כדי להישיר אליהן מבט. ״כן.״

״תספר לי למה,״ היא ביקשה. דחפתי את הקונדום לפה שלה, והתיישבתי לידה בכבדות. היא ינקה בצייתנות, ואני סיפרתי.

״נקודה ראשונה: האדם הוא חיה חברתית. אם החברה מוקירה אותו, הוא נהנה; אם החברה מוקיעה אותו, הוא סובל; ובהיעדר חברה, דעתו נטרפת.

נקודה שנייה: המציאות העכשווית... רוויה מדי. כל כך הרבה צבעים וצלילים וטעמים וריחות. אנחנו קהים, ולכן אנחנו מחפשים תחושות חדות.

אז אם האדם חברותי, ואנחנו מחפשים אינטרקציה עם אחרים; ואם המציאות רוויה, ואנחנו מחפשים קיצוניות - על אחת כמה וכמה נאהב אינטרקציה קיצונית. ואיזו אינטרקציה קיצונית יותר מאשר כניעה ושליטה?

הצד הנכנע צריך להיות חסר עצמי לחלוטין: להתמסר באופן מוחלט, לציית באופן עיוור. והצד השולט צריך להיות בעל שני עצמים: זה שלו, וזה של הנכנע. מתח בין אפתיה קיצונית לאמפתיה קיצונית. ובנסיבות האלה, שולט טוב מגרה בדיוק את החלקים שמעוררים את הנכנע, ונכנע טוב סופג וחווה את הגירוי במלואו.״

הרגשתי כמו נאד נפוח; זה היה מאד יומרני, הנאום הזה. דיברתי לאט, בקול רם, בונה את המשפטים בצורה תמציתית וסימטרית - ודמיינתי את עצמי כמו איזו דמות בספר שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, נושאת מונולוג משמעותי שמנוסח בקפידה רבה מדי. אבל זה בדיוק מה שהטריף אותה, בדיוק מה שהרטיב אותה - אז למה לא. בשביל דייט טינדר, הכל הלך טוב מאד, והחלטתי להמשיך.

״את נראית לי כמו מישהי שאוהבת שליטה מנטלית. נכון?״

היא הוציאה את הקונדום מהפה ואמרה בקול קטן, ״כן.״

״את יודעת מה זה אומר, נכון?״ שאלתי, וכשהיא אמרה עוד ״כן״, חלוש אפילו יותר, המשכתי. ״זה אומר שאני לא מרחם עלייך. לפחות, תוך כדי. שאני מחפש נקודת תורפה אמיתית, ולוחץ עליה בכל הכוח. שאני מחפש פצע פתוח, ומזיין אותו.״

היא הייתה מהופנטת. חפנתי את פניה בידי, והסתכלתי בעיניה. הן היו ירוקות, חלביות מעט. כמו ענבר, אם ענבר היה אזמרגד.

״מה מפחיד אותך? מה כואב לך?״

היא לא ענתה. אבל ידעתי את זה כל הערב. זה היה כל כך בולט ומעורר רחמים שאם הייתי עוצר לרגע, ליבי היה נכמר. ואם כבר ספרים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, זה הזכיר לי את דאנריז משיר של אש ושל קרח. If I look back, I am lost.

״את זקנה.״

לקח לזה כמה רגעים להיקלט. לא ידעתי אם היא תבכה או תכעס או תיאטם. שמעתי את זה מהדהד בראשה, ראיתי את עיניה מצטעפות. If I look back, I am lost.

״את זקנה,״ חזרתי, בקול ברור. ״ואת הזונה שלי. ואת תעשי כל מה שאני אגיד לך. תחזרי על זה.״

״אני הזונה שלך,״ היא אמרה ברעדה. ״ואני אעשה כל מה שתגיד לי.״

סטרתי לה, חזק. ״לא, מטומטמת. תחזרי על הכל. את זקנה, וזונה, ותעשי כל מה שאגיד לך.״

״אני... אני, ז-״ היא גמגמה.

דחפתי שלוש אצבעות לכוס שלה. גם אם היא עוד לא בכתה - הוא בכה במקומה. ״תראי כמה את רטובה. אל תעמידי פנים שאת לא זקנה. אל תעמידי פנים שיש לך כבוד עצמי. תחזרי על מה שאמרתי.״

״אני ה... זונה ה... זקנה שלך.״ היא השתנקה. ״ואני אעשה הכל... כל מה שתגיד לי.״

הוצאתי את האצבעות שלי וניגבתי אותן על הפנים שלה.

״יופי,״ אמרתי. ״אני לא רוצה את הכוס הזקן שלך, הוא משומש ורופס. אני מקווה שהתחת שלך במצב טוב יותר. תסתובבי ותפתחי אותו.״

האמת היא שהוא היה במצב מעולה. כולה היתה מגולחת למשעי - עור שזוף וחלק, ואף לא שערה אחת. איכשהו נדמה לי שנשים מבוגרות מודעות לזה יותר, מקפידות על זה יותר - ואולי, אחרי שנים של שעווה וגילוח, פשוט יש להן פחות שיער. מכל מקום, פי הטבעת שלה היה כוכב קטן וזהוב.

לבשתי קונדום, וניגשתי לשידה ממנה היא הוציאה את הקונדומים לחפש חומר סיכה. היו שם משקפי קריאה שחורות, כמו של ספרנית סקסית; שני ספרים, אחד מהם חמישים גוונים של אפור (איך לא); שני דילדואים, אחד רגיל ואחד בצורת זין של כלב (מעניין); חרוזים, והיי - לוב.

מרחתי קצת עלי וקצת עליה, ונכנסתי בתנועה אחת. היא צעקה, ואני עניתי: ״גם התחת שלך זקן, משומש ורופס. תכווצי אותו, אני לא מרגיש כלום.״

זה היה שקר: התחת שלה היה צר, וכשהיא גם כיווצה אותו בנוסף, זה די כאב. אבל המשכתי להביא בה בכוח, וכמה שלא נהניתי מהזיון, כך נהניתי משברון הלב המבוקר שלה. אחרי שהתחממנו קצת, גם הזיון נהיה חלק יותר, והתחלתי להתקרב לקצה.

״היית רוצה שאני אגמור לך בכוס?״ שאלתי. היא, בשלב הזה, ספק גנחה וספק בכתה, מפיקה צלילים חייתיים, קורעי לב, לא קוהרנטיים. ״היית רוצה שאעבר אותך? אבל אני מזיין אותך בתחת, עם קונדום. הכי הרבה שתוכלי לעשות זה למצוץ את זה משם.״

היא רעדה תחתי, והבנתי שהיא גורמת. ועם הידיעה הזו, גמרתי גם.

אני לא יודע אם נתתי יותר מדי קרדיט למורכבות הנפשית שלה, או מעט מדי קרדיט לחסינות הנפשית שלה, אבל בין כה וכה היא נראתה בסדר: מושפלת אבל מסופקת, לא אחת שחייבת אפטרקייר.

אז דחפתי את הקונדום לפה שלה, נשכבתי על הבטן, ואמרתי לה לעשות לעשות לי מסז׳. זה עוד משהו שנשים מבוגרות עושות טוב יותר. וגם: ״תגידי, מה הקטע של הדילדו כלב?״