היא צוחקת, ואור הערביים ניתך על שיערה באלף גוונים של אדום. "הוא מוסר את התנצלותו. הוא יצא לפני חצי שעה בערך, משהו דחוף בעבודה — אז תיאלץ להסתפק רק בי הפעם." לא, היא לא ניסחה את זה ככה; "אז אאילץ להסתפק רק בך הפעם," זה מה שהיא אמרה, וחייכה את חיוכה המסוכן...

אני שולח הודעה: ״אוקיי, אז… רימינג ורומנטיקה. זה מצלצל יפה ביחד״. את מגיבה: ״חחח אוה מיי גאד, מה?״ אני משיב: ״זה בסדר, אנחנו בפורום בדס"מ, זאת לא בושה אם את אוהבת לטלטל סלט. זה די חמוד, אפילו, בהקשר הזה״. את עונה: ״חח אבל מאיפה הבאת את זה?״ ושוב, אני: ״פשוט, מהפרופיל שלך... כל הקבוצות, שלושת הוידויים הראשונים ב׳מועדפים׳. בחייך. את גורמת לי להרגיש מקריפ, אבל לחטט בסייברספייס זה בייסיק לייף סקיל בימינו״...

"הוא גם אוהב פילוסופיה, והוא חמוד. אתה תחבב אותו."
"יותר חמוד ממך?"
היה יום חם מהרגיל, ושכבנו על המיטה עירומים, מיוזעים ומסופקים. טוב, לא לגמרי: הוא לבש כלוב מתכת קטן, מהסוג האכזרי, העגול והשטוח, שלא איפשר לו להתקשות אפילו קצת, ובאטפלאג מתכת תואם, שהכנסתי לתוכו אחרי שגמרתי...

הוא ירד על ברכיו, חיבק את רגליי והסתכל עלי מלמטה. "בבקשה, אדוני, אני יכול להיות המשתנה שלך ליום שלם?"
"בסדר," עניתי, מלטף את שערו. "אבל אתה יודע שאני אוסיף לזה טוויסט משלי, נכון?"
"יודע," הוא ענה, "ואני מצפה לזה בקוצר רוח״...

הם היו זוג מקסים. הוא היה שזוף וקטן קומה, עם היופי הלטיני הזה, המחוטב, על חיתוכיו הצ'איליאניים; והיא ג'ינג'ית מנומשת וארוכת רגליים, עם שן אחת שבורה שהפכה חיוך שובב מלכתחילה לשדוני ממש. אפשר היה לחוש את הכימיה מבעד לתמונות. משהו בשפת הגוף שלהם, או בסינכרוניות המנח, או בזויות העיניים — הם לא נראו כמו סתם נפשות תאומות, אלא נפשות שהתערבלו זו בזו, כל אחת מהן משאירה משהו מעצמה באחרת, יין ויאנג. תקראו לזה חצאים משלימים, או זיקה רוחנית, או הסתבכות קוונטית, זה לא משנה; אני רק רציתי לשקע בזה את פני ולנשום עמוק, כמו בחזה שופע או בתחת יפה...

ופתאום אני מוצף ברגש כלפייך - לא יודע אם זו אהבה; לא יודע מה זו אהבה. אבל זה שילוב של חיבה, של הערכה, של אכפתיות, של בעלות

״אל תקרא לי כלבה.״
״אז איך?״
״אמם... חומד?״

הגעתי מזיע - אפילו מסריח; והוא קילח אותי, מכף רגל ועד ראש, מבחוץ ומבפנים, עד שהרגשתי נקי.

״את רוצה לגמור?״ שאלתי, ״תגיד ואתן לך.״
״אני...״ הוא בלע את רוקו. ״כן, אבל... לא, רק כשתגיד. אני, אמם, תודה. אני רוצה... אבל...״
לחצתי את הביצים שלו. ״כן או לא?״
הוא כמעט בכה. ״אני... אה...״ ואז נאנח, ואמר בקול רועד: ״לא.״

פגשתי אותה בטינדר. היא הייתה בת שלושים ושש, מבוגרת ממני ביותר מעשר שנים, אבל עם גזרה דקה, חזה גדול ושיזוף יפה.
״אתה באמת רק בן 25?״ היא שאלה. ואני עניתי, ״תתפשטי.״