שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

טקס האמבטיה

מאת Tenebrae​(שולט)     1 באפריל 2024
פתחתי את הכלובון שלו בזהירות, הנחתי ליד הכיור ונתתי לו נשיקה קטנה. הוא נכנס להתקלח, ואני פניתי לצחצח שיניים.

"ראיתי משהו מגניב בפורנהאב לא מזמן," הוא אמר מבעד לאדים, צלליתו בהירה וחושנית אפילו מאחורי הזכוכית העמומה והערפל הלבן.
"המם?" עניתי, מכבה לרגע את המברשת.
"יש איזה זוג חמוד, ברוס ומורגן. הם חזק בקטע של גולדן שאוור, והיא נראית מהמם כשהיא ספוגה בשתן שלו."

ירקתי את שארית המשחה, מופתע קצת.

"היא? חשבתי הם עוד איזה זילב וגודל. לא ידעתי שאתה רואה פורנו של סטרייטים."
"הלו, אין 'עוד איזה זילב וגודל', מה קורה לך," והוא התיז עלי קצת מים מעל קיר המקלחת במחאה. "אתה תגיד לאדם דתי 'עוד איזה אלוהים'?"
"אני כנראה אגיד לו שאין אלוהים בכלל. כל הפורנו הזה מבלבל לך את תחושת המציאות, כמו למשל שנוזלים מתנקים מעצמם. אני צריך לנגב את מה שהשפרצת פה, יא מעצבן."
"נו, בדיוק. כמו דת," הוא צחקק. "ואם אתה כזה אנלייטנד, אתה צריך לכבד את האיידנטיטי שלי. כולל טקס האמבטיה!" הוסיף, והתיז עלי עוד קצת.
"אתה יודע מה אני חושב על איידנטיטיז," עניתי, מרוקן את הכוס שעמדה על הכיור וממלא אותה במים קרים — "אבל כן, טקס האמבטיה קדוש הוא" — ושופך אותה על ראשו מבעד לקיר.
הוא צווח, לא בלי צחוק. "אתה מרושע!"
"אתה צריך לראות אותי בויכוחים על אלוהים. אז מה עם ג'יי פי מורגן האלה?"
"ברוס ומורגן, קרציה. הם עשו איזה אתגר, ועוד כמה זוגות חיקו אותם אחר כך. בגדול, היא הייתה המשתנה שלו ליום שלם. כל פעם שהוא היה צריך להשתין, גם אם היא באמצע משהו, נגיד משקה עציצים או מבשלת, היא עוזבת הכל, יורדת על הברכיים ושותה כל טיפה."
הוא סגר את הברז והופיע מתוך האדים. "רוצה לנסות גם?"
"מה, לשתות אותך כל פעם שאתה צריך להשתין? יאללה," אמרתי, יורד על הברכיים. "אתה נראה לי מתוק, בוא הנה."
"אוף נו," הוא אנפף בהגזמה, מנסה להגיע למגבת בלי לצאת מהאמבטיה.
"מה, אתה לא רוצה להרטיב את הרצפה חלילה?" שאלתי, בעודי מתרומם, והוא חייך בעיניו מבעד לתסכול המעושה. "הנה, קח."
"תודה. למה אתה מציק לי?"
"זה די כיף, תנסה מתישהו. אבל גם כי אתה מספר לי סיפורים סחור-סחור, במקום לבקש מה שאתה רוצה במישרין."

הוא ירד על ברכיו, חיבק את רגלי והסתכל עלי מלמטה, מהזוית הכי טובה שלו. "בבקשה, אדוני, אני יכול להיות המשתנה שלך ליום שלם ולשתות כל טיפה?"
"בסדר," עניתי, מלטף את שערו. "אבל אתה יודע שאני אוסיף לזה טוויסט משלי, נכון?"
"יודע, יודע," הוא ענה וקם. "ומצפה לזה בקוצר רוח."
"ומה אני אמור לעשות עם החבר הזה, בינתיים?" העברתי אצבע על הזין שלו, שהזדקר במלוא אונו. "איך בדיוק אני מחזיר אותו לכלובון?"
"אמם… נותן לי לגמור?" הוא הציע בתקווה, מחייך ככה, עם הגבות למעלה.
"לא הייתי מעז," עניתי, "אני מכבד את האיידנטיטי שלך יותר מדי." — והוא נראה כל כך חמוד כשהוא זועף שהוספתי גם נשיקה באף ופליק בתחת.
"טוב, טוב," הוא נאנח במרמור. "אני מביא קוביית קרח וחוזר."

***

למחרת, הוא העיר אותי במציצה, וגמרתי לו בגרון כשאני עוד אפוף בקורי שינה. הצצתי בו, משפשף את עיני, ושאלתי: "אז אתה רוצה לנסות את האתגר הזה שלך?" והוא הנהן בהתלהבות. "שתן של בוקר זה קשוח, אני לא חושב שאי פעם ניסינו. בטוח?"
"כל טיפה היום," הוא ענה. "למה הביץ' הזאת מורגן יכולה, ואני לא?"

למה באמת, חשבתי; אולי כי זה סרט? אבל לקחתי אותו ביד והלכנו יחד לחדר האמבטיה. הוא כרע על ברכיו במקלחת, פתח את פיו, ואני מיקמתי את כיפת הזין שלי בין שפתיו ושחררתי זרם צהוב ואיטי, מנסה לווסת את הקצב ולעצור אם צריך. עיניו נפערו והוא השתנק, אבל זה רק גרם לו לנעול את שפתיו חזק יותר, יונק אותי פנימה במרץ ומחזיק אותי בשוקיים כל כך חזק שזה קצת כאב. כשסיימתי הוא מצץ לי עוד קצת, מוודא שלא נשאר דבר, ואז התנתק ושחרחר את רגליי.

"אוי, סליחה," אמר, כשהבחין בסימנים האדומים. "אבל — וואו. לא צחקת," ואני חייכתי ופרעתי את שערו.

***

"אני קופץ למכון כושר, לקנות משהו בדרך חזרה?" הוא שאל.
"לא נראה לי, יש הכל," עניתי, פותח את המקרר לוודא. "אני אתחיל לבשל עוד חצי שעה, שעה ורבע כזה כבר תחזור?"
"נשמע מוש," הוא ענה, נעמד על קצות האצבעות לתת לי נשיקה זריזה ופונה ללכת, התחת הקטן שלו נפלא במיוחד במכנס הקצר והצמוד.
"יוגה?" שאלתי תוך שהוא מחפש את המפתחות, והוא ענה מהמסדרון: "לא, חשבתי לרוץ קצת. ביוש!"
"רגע, לקחת מים?" אני צועק אחריו.
"או מיי גאד, כן, אמא, לקחתי מים."
"בוא הנה."

אני שומע את הדלת נטרקת, והוא מציץ למטבח בבלבול. "מה יש?"
"תביא את הבקבוק."
"אתה לא נורמלי. אתה הולך לוודא שלקחתי מים, כאילו, באמת?"
"לא בדיוק. תביא," עניתי, והוא שלף שייקר סיליקון כחול והושיט לי. פתחתי את המכסה, מרוקן את תכולתו לכיור, נהנה מהבלבול הכן בעיניו — ומחכה לרגע הזה, הנוצץ, כשתפציע ההבנה. ביד אחת הפשלתי את המכנסיים — היי, והנה הניצוץ הפעור, הנרעד — וביד השניה מיקמתי את הבקבוק.

"אתה…" קולו גווע, והוא רק הביט, מהופנט, בפה קצת פתוח ובעיני עגל, בעוד אני משתין פנימה, נזהר לא לשפוך. כשסיימתי, סגרתי את המכסה, ניערתי קצת לוודא נעילה והושטתי לו חזרה.

"זה חמים," הוא אמר בפליאה כשלקח אותו, איטי ומבולבל כמו מתוך חלום.
"מזל שאתה נעול," עניתי לו. "המכנס הזה לא היה מצליח לכסות את הזקפה שלך במכון."
הוא בלע רוק, הסתכל עלי ספק באימה ספק בהערצה, ואז ניגש לתת לי נשיקה וללחוש לי תודה באוזן.

***
הוא חזר מיוזע ונסער.

"בחיים לא רצתי ככה," סיפר. "כאילו, ניסיתי להוציא את כל האנרגיה, אתה יודע? אבל כשרצתי נהייתי צמא יותר, וכששתיתי נהייתי חרמן יותר, וכשהתחרמנתי ניסיתי לרוץ עוד יותר, וזה רק הלך והסלים. בסוף נתפס לי שריר בתחת, והכל באשמתך."
"רוצה מסאז' לפני האוכל?" שאלתי, קוצץ קצת עשבים לפזר מלמעלה.
"אולי מבפנים?" הוא הציע בפלרטוט, ואני עניתי שזה רק אחרי האוכל, כי אחרת יתקרר.

"טוב, טוב," ענה בהכנעה. "אבל ממש שיחקת אותה. ועכשיו אני חייב להשתין, אני.. צורך הרבה נוזלים היום, יו נואו?"
"אוקיי. הנה," עניתי, מושיט לו ספל גדול.
"מה זה? בשביל מה?"

סיימתי לשטוף את הסכין והסתובבתי אליו. אוף, כמה שהוא היה יפה, עם השיער שלו רטוב ככה, נוטף זיעה. "אמרת שאתה רוצה לשתות את כל השתן שלי היום, לא? ומה אתה הולך להשתין עכשיו? שתית היום משהו אחר?"

עוד ניצוץ; עוד אימה קלה, נפעמת.

"יופי. אז זה עדיין השתן שלי, לא?"
הוא חזר עם כוס מלאה, הנוזל שקוף כמעט לגמרי. "הם.. לא עשו ככה בפורנו," אמר בזהירות.
"אמרתי לך שאני מוסיף טוויסט או שניים. אתה רוצה להפסיק?"
הוא הישיר אלי מבט. "לא."
"אז מה?"
"אני.. לא יודע איך… זה יילך ויצטבר עד הערב, לא? אם אני רק שותה עוד ממך וממחזר את מה שיש..."
משכתי בכתפיי. "כן, אני מניח."
"נראה לך שזה אפשרי?"
"נראה לי שנגלה. ואולי תוכיח שג'יי פי מורגן הם כלום ושום דבר בהשוואה לכוסית שלי."

הוא חייך, עדיין מודאג.

"אל תדאג," אמרתי, מחבק אותו. "זה התפקיד שלי, לדאוג לך. תשאיר את זה פה ובוא נאכל, אחר כך אני אשחרר לך את התחת." — ואחרי ארוחה חמה ומנוחה קלה כבר לא הייתה בעיה, והוא ליקק הכל בשקיקה מתוך הכוס, על ארבע, בזמן שאני חרשתי אותו מאחור.

***

"מותק, תביא לי עוד בירה בבקשה," אמרתי, מחביא את הבקבוק הקודם, עוד חצי מלא, מאחורי השידה, ונהנה מהציות החרד שלו. לקחתי שלוק וחזרתי לעבוד, והוא חזר לענייניו; עד שהחבאתי גם את הבקבוק הזה וביקשתי עוד אחד, סופג בהנאה את המבט המבוהל. אבל למרות המתח, שום דבר לא הגיע; והוא נחבט מעיסוק לעיסוק בבלבול גובר ובחרמנות גואה.

כשהוא התחיל להכין ארוחת ערב, ניגשתי אליו מאחור, תופס אותו בכלובון ומנשק בצוואר. "אני צריך להשתין," לחשתי לו באוזן, והוא מיד ענה "כן אדוני", מניח הכל במשמעת צבאית ויורד על ברכיו. פתחתי את המכנס והוא אסף את הזין שלי אל פיו — וקיבל זרם מתון, לא שקוף ולא צהוב מדי, בכמות שהצליח לבלוע בלי בעיה. כשסיימתי, הוא נראה מופתע, ואז חשדן.

"אתה משחק איתי," הכריז, עיניו מכווצות.
"אני?" שאלתי בתמימות, רוכס את המכנסיים בחזרה. "אין לי מושג על מה אתה מדבר, מעולם לא שיחקתי באיש."
שפתיו נמתחו בביקורתיות, אבל נכנעו לכדי חיוך. "אתה מרושע," הוא אמר. ואז רחרח לפתע, "אוי, שיט, כוס אמק —"
נעמד בדחיפות ומוריד את המחבת מהאש. "כל האוכל נשרף, לא יכולת לחכות איזה דקה ו—"
"היי, זה מה שרצית, לא? אמרת שג'יי פי מורגן עזבו הכל, גם אם היא הייתה באמצע בישול או עיקול בית. אז… יכול להיות שזה בעצם היה סרט, ולא, אמם?.."

הוא חבט בי בתסכול מעושה, ורוקן את המחבת לפח בהפגנתיות. "להזמין פיצה?" שאלתי, והוא הנהן ברוגז. ואז הוסיף: "אתה יודע שאף אחד לא מבין את הבדיחות המוזרות שלך על בנקים או היסטוריה מלפני מאה שנה, נכון?"
משכתי בכתפיי. "נשמע כמו בעיה שלהם, לא? אם כולם היו בקיאים קצת יותר בחומר, אולי העולם היה נראה קצת אחרת." אבל הוא רק גלגל את עיניו, יצא לסלון ונזרק על הספה בדרמטיות, עדיין מצוברח.

***

חזרתי לעבוד עד שהפיצה תגיע, אבל רבע שעה אחר כך הוא ניגש אלי, עירום ואכול חרטה, ידיים מאחורי הגב.

"רוצה לפתוח ככה לשליח?" שאלתי.
"רוצה לבקש סליחה," אמר בהתבכיינות, ושלף מאחוריו כוס גבוהה ומלאה בשתן. הוא לגם אותה באיטיות חושנית, שומר על קשר עין, בעוד ידו האחרת משחקת בהיסח דעת בדיסקית הכלובון השטוחה, מן תנועה כזו של נערה מפלרטטת, משחקת בתלתל סורר.
"נסלח ונשכח," אמרתי לו. "אבל תישאר ככה, זה יפה. אני אפתח לשליח, אתה תבחר מה רואים."

***

היום כמעט נגמר, והוא שכב לידי בעצלות, מעסה את בטנו.

"איך היא?" שאלתי.
"מתפוצצת," ענה. "אבל אני אחכה לחצות. לא עוד ממך ומהטריקים שלך."

אספתי אותו אלי, מלטף אותה בתנועות עדינות, ואמרתי: "אבל הנה, הצלחת. רואים את קו הסיום, רק עוד קצת. אני יכול לחכות ביחד איתך, אבל אם נראה לך שתעמוד בזה, יש לי עוד קצת פיפי."
הוא צחקק. "תגיד פיפי שוב."
"פיפי."
"מוזר לשמוע אותך אומר משהו כזה."
"אני כל היום אומר שתן, אין לי כוח למילה הזאת כבר. היא כזאת קלינית ודוחה. ופיפי… כן, זה גם לא משהו, נשמע ילדותי. אין משהו באמצע בעברית, הא? כמו שיש את piss בין pee ל-urine באנגלית."
הוא סובב את ראשו והסתכל עלי דקה ארוכה. "המוח שלך כל כך מוזר."
"לא, כי הילד שרצה להיות משתנה ליום זה שיא הנורמליות. לכולם יש תקופה כזאת, אתה יודע? אני זוכר כשהייתי צעיר ואבא ואמא הושיבו אותי כדי להסביר לי איך —"
"טוב, טוב, בסדר, תסתום," הוא התכרבל לתוכי בהתפנקות. "בוא נלך."

במקלחת, הוצאתי את המפתח מהמגרה. "חשבתי שכבר נתקלח אחרי," אמרתי, והוא הנהן בהתרגשות. הורדתי את הכלובון, וכשנכנסו הוא ירד על ברכיו ואסף אותי בפיו בפעם ה— מה, רביעית כבר? "נראה לי שלקחת את ג'יי פי בסיבוב; עוד ניצחון לאזרח הקטן," אמרתי לו כשסיים לבלוע, ועיניו חייכו בגאווה; הוא המשיך לינוק ולמצוץ, והרגשתי את הזין שלי מתחיל להתקשות. הוצאתי אותו, מניח על פניו בחבטה קלה, והוא עצם את עיניו, לקח נשימה עמוקה, והתחיל ללוש את אשכיי בלשונו, פניו שוקעות נמוך יותר ויותר.

"לא, ככה," אמרתי תוך כדי שאני מושך אותו אלי, מסובב ומכופף. הוא פשט את ידיו אל קירות המקלחת ופיסק את רגליו, ואני חדרתי אליו בתנועה אחת איטית, ארוכה ומתונה, נאבק בחיכוך המים.
"אוף…" הוא נשם. "אני... כל כך מלא."
"אז תשחרר," עניתי, והתחלתי לזיין אותו, יד אחת על המותן ויד אחת בשיערו, מושכת את ראשו אחורה. בכל תנועה שלי, הזין הזקור שלו קיפץ אנה ואנה; וכשהחלקתי את ידי מהמותן אל בטנו, שקעתי לתוכו מירב אורכי ולחצתי קצת, הוא גנח והתחיל ספק להשתין, ספק לטפטף פיפי — אתם כבר תבחרו את המילה. שחררתי את ראשו והחלפתי ידיים, מחבק אותו וממשיך ללחוץ בעדינות, וביד הפנויה חפנתי את הזין שלו והתחלתי להביא לו ביד, והוא עדיין משתין ורועד ונרפה ונמתח ונאנק. ומיד משסיים — בדמיוני, לפחות, זה היה רציף להפליא — התחיל לגמור, והמשיך להשפריץ ולטפטף עוד ועוד. התכווצויות שלו הביאו אותי לקצה, וגם אני התחלתי לגמור, עמוק בתוכו, וקרסנו אחד לתוך ובתוך השני, אובדים באד הלבן, הסמיך, ורק המים החמים המשיכו לזרום ולשטוף את חטאינו.

"מה… דה פאק… עשית לי," הוא לחש בתשישות.
"אני… לא בטוח… אם יש לזה שם," עניתי, מתנשם גם אני. "אני מניח שאפשר לקרוא לזה ׳טקס האמבטיה׳."

niromee
מחרמן ביותר
26 במרץ 2024, 10:34