חמישים אלף שנים של מגדר

היא פתחה את הדלת, חייכה את החיוך השדוני שלה, עם השן השבורה, ואז תפסה אותי בחולצה ומשכה אותי פנימה לנשיקה, כמו באיזו קומדיה רומנטית.

לא כל כך יצא לנו להתנשק בפעם שעברה, חשבתי, הדלת נטרקת מאחורי — לא בפה, לפחות — בעוד לשונה מחטטת בפי באסרטיביות, ידה האחת על חזי והאחרת לשה את ישבני בכוח מפתיע.

לבסוף התנתקה בחיוך, ספק מתנצל ספק חצוף. "מה שנחמד, אחרי הפעם הראשונה, זה שכבר לא צריך סמול טוק," אמרה, אוחזת בידי ופונה לחדר השינה.

משכתי אותה חזרה אלי, תופס אותה בצוואר ומנשק עוד, והפעם אני דוחף את לשוני פנימה. החלקתי את ידי מעלה לתוך שערה, מכופף אותה לאחור תוך כדי שאני מרים את החצאית ודוחף לה אצבע לכוס, שכבר נרטב עד כלות. מושך ודוחף, מעקם מבחוץ ומבפנים, מגרד ממנה את השליטה העצמית כמו מכרטיסיית לוטו, לחשוף את החיה המיוחמת מתחת; וכשגניחותיה נהיות פראיות דיה, אני משחרר אותה בבת אחת, מורח את ידי הרטובה על פניה.

"גם אני לא אוהב סמול טוק. אבל ביג טוק, אוהב גם אוהב. ואת הצ'יליאני שלך."

"מה שתגיד," היא נאנחה בחיוך, מנסה לשקם את הדרת כבודה — לא להתנשם יותר מדי, ליישר את החצאית. "זה טוב, לדעת מה אתה אוהב."

היא מזגה לי כוס גדושה, ואז נזרקה על הספה לידי, מניחה עלי את רגליה הארוכות, הלבנות, המנומשות.

אני מלטף אותן בהיסח דעת, ואומר: "את יודעת, התכוונתי לבן הזוג שלך. אבל תודה על היין."

היא צוחקת, ואור הערביים ניתך על שיערה באלף גוונים של אדום. "הוא מוסר את התנצלותו. הוא יצא לפני חצי שעה בערך, משהו דחוף בעבודה — אז תיאלץ להסתפק רק בי הפעם."

לא, היא לא ניסחה את זה ככה; "אז אאילץ להסתפק רק בך הפעם," זה מה שהיא אמרה, וחייכה את חיוכה המסוכן. הרמתי את הכוס בזהירות, בוחן את האדום העמוק, השחור כמעט, ואז את שיערה, לבדוק אם הדמדומים שזרו בו גם ניצוץ מצבע קיצוני שכזה.

"פעם שעברה אמרת שגדלת באיטליה, לא?" והיא הנהנה. "לא ידעתי שהם מייצרים כזה ג'ינג'. זה אדום אירלנד, זה."

"כן, אמא באה משם," היא ענתה, מחליקה את שערה אחורה בחושניות, מודעת לעוצמתו הבוערת. "היא פגשה את אבא בפריז, והם עברו למילאן קצת לפני שנולדתי."

"וזה — זה חדש," הערתי, מחווה לבית השחי שנגלה כשפשטה את ידה, מכוסה בפלומה אדמונית. היא צחקקה, מלטפת אותו באצבע פתיינית. "מוצא חן בעינייך?"

"עד כאב," אני עונה. "יש עוד," היא אומרת, מפסקת את רגליה ומרימה את החצאית, חושפת פלומה דומה מעל הכוס שלה, אדמדם ומגורה ועוד פתוח קמעא מהוכחת ההיתכנות האלימה שלי קודם.

"מתאים לך," אני אומר, והיא מחייכת בהנאה, מפסקת עוד קצת. "פעם אהבתי כשהכל היה חלק, אבל ככל שאני מתבגר ומתנער מתרבות הפורנו, זה משתנה. חלק זה יפה, אמנם, אבל זה של ילדות — שיער זה של נשים, ובדרך כלל עם נשים מעניין יותר."

היא נשכה את שפתה, מבליטה את עגנה לכיווני במעין תחינה שאגע, אבל אני רק המשכתי להסתכל בחיוך מנומס. "כן," אמרה לבסוף. "כשגדלתי שנאתי את זה. ראית נשים איטלקיות? שיערה לא תמצא להן מתחת לגבות. ומעל הגבות הכל שחור וגלי, או אולי בלונד אם הן רוצות להיראות עוד יותר מיס אמריקה. שנאתי שאני ג'ינג'ית, שאני מנומשת, שגדל לי שיער… והיום אני בעיקר שונאת את הגברים האינפנטיליים, חסרי המעוף, שהחליטו שהם יכולים להכתיב מה יפה ומה לא. שגרמו לי לשנוא את הגוף שלי."

"ומה הוא חושב על זה? של מי היה הרעיון?"

"של שנינו. הוא משתגע מזה. בפעם האחרונה שהיית הוא עוד היה עם שיער גוף, לא?" וכשאני מהנהן — "אז הנה, התחלפנו. עכשיו אני שעירה, והוא חלק כמו ילדה. תראה," היא שלפה את הטלפון, ואחרי רגע הושיטה לי. "תדפדף."

עלעלתי בתמונות, מתרשם שוב מהגוף שלו, הקטן והיצוק; ותוהה אם היא באמת שונאת את הגברים האינפנטיליים האלה, או בעצם רוצה להיות כמוהם; אבל לא אומר שום דבר שיקלקל את האווירה. עצרתי בתמונה שבה הוא עמד על ארבע, ישבנו מורם למצלמה והוא מפסק את לחייו בידיו, לחשוף חור חלק, פעור ומסופק. ובתחתית התמונה, בצבצה כיפת זין שחורה ורחבה.

"באמת יפה. זו את שם למטה?" שאלתי, מחזיר לה את הטלפון, והיא הנהנה בזחיחות. "רוצה להביא את זה הנה?"

היא זקרה את גבותיה לרגע, ואז חייכה בהתלהבות — כשהיא נדלקה ככה, כמו בפעם שעברה, כל המימיקות השדוניות שלה התפוגגו, והיא נראתה לרגע כמו נערה צעירה ונרגשת. היא קמה ונעלמה לחדר השינה, ובקושי הספקתי ללגום קצת יין עד שהופיעה שוב, עירומה לגמרי, חוגרת סטראפ-און גדול ושחור וכבד.

הנחתי את היין וקמתי אליה, משועשע. "תגידי," אמרתי, תופס אותה בזין ומושך אלי בפלירטוט מעושה. "יש לכם מילת ביטחון, לו ולך? לא מאד קשה לראות מה הולך כאן."

"אני — אמם… octubrismo," היא חייכה במבוכה, מתחככת בי. "זה היה רעיון שלו."

"רעיון יפה דווקא," אמרתי. "אז מעכשיו, זו מילה הביטחון שלך." — ובכך, התיישבתי בחזרה על הספה, מושך אותה איתי ומסובב, תופס את הזין שלה בין רגליי ומוריד סטירה מצלצלת על התחת הלבנבן שלה, שאפילו הוא היה מנומש קצת. היא נאנקה בהפתעה, ולפני שתתחרט תפסתי אותה בכוס מאחור, איפה שהרצועות לא הגנו עליו, מעסה בחוזקה. כשחילצתי בהצלחה גניחה חרמנית, עזבתי אותו וחזרתי לספאנקינג; והיא התפתלה, לא בלי הנאה, התחת שלה מאדים עוד ועוד. "יפה לך אדום," הערתי, חוזר ללוש את מפשעתה — ואז הודף אותה מעלי, והיא מחליקה על השטיח, ואני פותח את מכנסי, שולף את הזין, תופס בשיערה ונדחף לה לפה.

היא השתנקה, מנסה לכסות את שיניה בין לשון ושפתיים, וידעתי שעלינו על דרך המלך. זיינתי את הפנים שלה בכוח, נאחז ברעמה האדמונית ועוטף את רגליי סביב צווארה, מתבונן בה מאדימה ודומעת — ואז משחרר לרגע, ושוב. היא לא הצליחה להכניס הרבה יותר מחצי, אז שלפתי אותה מעלי והורדתי לה סטירה ושתיים ושלוש. היא נהמה בחיוך מבולבל, שיכור, שונה בתכלית מחיוכה הרגיל; והמבט המזוגג והשן השבורה גרמו לה להיראות מטומטמת מרוב חרמנות.

חפנתי את הסנטר שלה, מרים את פיה ויורק לתוכו; והיא בלעה בשקיקה, פושטת את לשונה לעוד, אבל לא נעניתי. החלק הבא לא מיתרגם לעברית היטב, אז אצרף אותו בלשון המקור: "say you're a dumb whore," ציויתי, והיא פלטה מן צחקוק צווחני.

"I'm a d—"

"Nobody cares," קטעתי, סוטר לה שוב, משפד אותה חזרה, מועך אותה פנימה. "תעשי את הטריק הזה שלך, עם תנועות הבליעה."

היא ניסתה, וכמעט הקיאה; אז שחררתי אותה לכמה שניות, לתפוס קצת אויר, ומשכתי אלי שוב, הפעם בלי ללחוץ על הרגליים. היא התרכזה, נשמה מהאף והתחילה לבלוע, מעסה אותי בגרונה בתנועות גליות. אחרי כמה רגעים, התחלתי לדחוף במיתון, ובכל תנועת בליעה היא שקעה עוד סנטימטר; עיניה נפקחו, ספק בהפתעה וספק בפאניקה, כשהבינה שלא יכלה עוד לנשום מהאף. חזרתי מעט אחורה, נותן לה להכניס מספיק אויר, וניסינו שוב — והפעם הצליחה להגיע לבסיס, ואפילו לפשוט לשון שובבה החוצה, לתת לק או שניים לביצים שלי לפני שנאלצה להוציא אותי מפיה, מתנשמת ומשתעלת.

"ילדה טובה," אמרתי לה, מוריד לה עוד סטירה. היא לא הייתה מוכנה, והסתכלה עלי בעיניים פעורות.

"על מה? פעם ראשונה שהצלחתי!" אמרה במחאה.

"על זה שאת עונה לי בכלל," עניתי, נשען לאחור, מרים את הזין שלי ומחווה לעבר האשכים בעיני. "בסך הכל הקדמתי תרופה למכה."

היא הנידה את ראשה באי אמון, אבל צנחה בין רגליי בצייתנות והתחילה ללקק. הרגשתי את האצבע שלה משפשפת לי את פי הטבעת, מנסה להידחק פנימה; ואמנם הערכתי את היוזמה, אבל המיינדסט הזה הוא בדיוק מה שניסיתי לנער מעליה. שלפתי אותה שוב, לעוד כמה סטירות, ואז החזרתי אותה לזין שלי, והיא מיהרה להתאפס ולהתחיל לבלוע ולשקוע אליו עוד ועוד.

ננתי לה לעשות את זה בקצב שלה, ובינתיים התכופפתי מעליה ופתחתי את התופסנים של הסטראפאון, מפשיט אותה. כשעלתה חזרה, מבטה היה מבולבל, כמעט מאוכזב. "אבל חשבתי…"

סטרתי לה שוב. "זאת בדיוק הבעיה," עניתי, קם ללבוש את הסטראפ-און בעצמי. "תפסיקי לעשות את זה, אולי תקבלי קצת פחות סטירות."

כשסיימתי, התכופפתי שוב, תופס אותה בכוס ומרים אותה ככה, על הכתף; ועד שהגענו לחדר השינה, כל היד שלי הייתה מכוסה במיציה. התנגבתי על פניה, שגם ככה היו מכוסות ברוק, ממולל את בשרה הרותח. היא הייתה כל כך אדומה שבקושי ראו לה את הנמשים, והמבט על פניה… הנה, חשבתי, היא הואילה לשחרר וצנחה, מרחפת בסאבספייס; מעניין שדווקא תרגיל הניאנדרתל עשה את העבודה. חזרתי רגע לסלון להביא את הטלפון שלה — אולי בפעם הבאה אבוא עם נבוט ואגרור אותה לחדר השינה בשיער? צילמתי תמונה, שתהיה לה למזכרת לצידו הפעור, ושוב הסתערתי עליה, טורף את שדיה הקטנים ומלקק ונושך. בדחף פראי משכתי את ידה מעלה, משקע את פני בבית השחי המתוק, נושם עמוק, ממולל אותו בלשוני; ואז נזכר שיש עוד עבודה לעשות והופך אותה על בטנה, והיא רפויה כמו בובת סמרטוטים עד כדי כך שהייתי צריך לסדר אותה קצת, שהישבן ישאר למעלה בהיעדר כל מתח שרירי.

באבחה אחת נכנסתי לכוס שלה, וזה העיר אותה קצת. יצאתי ממנה — ושוב, הפעם דוחף דווקא את הסטראפ-און, מרטיב אותו עד כמה שאוכל, ובינתיים מוצץ שתי אצבעות ודוחף אותן לתחת שלה בזו אחר זו, מסובב ומרחיב ומנסה לפסק. כשנראה לי מספיק, שלפתי את האצבעות והסטראפ, מיישר אותו אל החור העליון, ואז הזין שלי לזה התחתון. עדיין היה קצת לחץ, אז נרכנתי מעליה, מלטף את שיערה בעדינות.

"את עוד כאן? אוקטובריסמו?"

"אני…" היא גמגמה, מנסה להתפקס. "כן. לא. אני כאן. תמשיך."

אז המשכתי. זה לקח רגע ארוך, אבל היא הצליחה להרפות, והתחלתי לשקוע פנימה. אני לא אשקר, זה לא היה נעים במיוחד; לא בדיוק ככה לובשים סטראפ-און, והזוית לא לגמרי הסתדרה מהצד שלי — אבל מלכתחילה זה לא היה עלי. מצידה, דווקא, זה הסתדר היטב; ולמרות שנראית לי גמורה, ותהיתי אם הגזמתי קצת וכדאי להפסיק, עד מהרה החלה לגנוח: תחילה בלחישות תשושות, ואז בחרמנות חייתית הולכת וגוברת. העלתי הילוך, שוקע פנימה בחוזקה והחוצה בעדינות, נזהר שאף אחד משני הפינים שלי לא ישתחרר, ומדי פעם סוטר לישבנה, משעשע את עצמי בנסיון להנחית את כף היד בדיוק על מתאר היד האדום שעדיין הצטייר על עורה החיוור, עוד מקודם, ועכשיו החל להתחדד ולהעמיק.

תפסתי במותניה והעלתי עוד הילוך, והיא ממש נזרקה אחורה בכל תנועה, מנסה לשפד את עצמה יותר ויותר. כף היד האדומה על ישבנה כאילו נשלחה אלי בכל פעם, מתוך עולם אחר; רפא עתיק, דם הקורבן על מזבח שיש, אומנות קדומה ממערות לאסקו. אולי זה מה שאבותינו ציירו שם, על קירות הסלע, לפני אלפי ועשרות אלפי שנים? ספאנקינג? נהמותיה בודאי היו קמאיות במידה הולמת.

ופתאום היא התחילה לרעוד, גומרת בעוצמה שחוויתי רק לעיתים נדירות; בצעקה שהייתה כל כך אלימה שהיא נצטרדה, ואני תהיתי אם הקיזה לפחות מעט מהתסכולים המגדריים שלה אגב הפרודיה הפלאוליתית שלנו. לא חשבתי שאצליח לגמור עם הסטראפ-און המעצבן שדקר לי בבטן גם ככה, ובלאו הכי הרגשתי שאני מתחיל להתרכך עם האדרנלין הצונח; אז החלטתי לוותר ולצאת ממנה, פושט את הסטראפ-און ונשכב לצידה.

"מה את אומרת, הסתפקת בי, אפילו שאני רק אחד?" הקנטתי, והיא פרצה בצחוק מגושם, מותשת. אבל אז, אפילו מבעד לעיניים המזוגגות, הבליחה בה הבנה קטנה. "רגע, גמרת?" ועייפה ככל שהייתה, שלחה יד לשפשף אותי.

הרצון הטוב הזה העמיד אותי בקלות, אז סובבתי אותה על גבה וחדרתי אליה בעדינות, מזיין בתנועות איטיות, אוהבות. נשקתי לעיניה ולאפה, ללחיים שעוד היו אדומות וחמות, לצוואר המתוח והלבן על כל נמשיו. והיא מצידה פשטה את ידה מעלה, חושפת עבורי בית שחי בוער להתפעל בו. אלא שזה לא נעשה בפלירטוט המתריס, החצוף, היודע-עד-כמה-היא-נחשקת-וממנף-זאת — אלא בכניעה חדשה, לרצות את תאוותי בכל אשר לה. גמרתי בתוכה ככה, מתמוטט עליה ונושם אותה, והיא ליטפה את ראשי בהיסח דעת.

"לא ידעתי שסקס יכול להיות כזה אפטרקייר טוב," אמרה, מהורהרת. ואז נצנצו עיניה והיא ביקשה שאקום; בידה כיסתה את הכוס, שלא יטפטף שום דבר החוצה, וככה ספק דילגה ספק קרטעה למטבח.

שמעת קרקוש כלים, תוהה מה היא זוממת, ורגע אחר כך חזרה עם כוס שוט, מלאה עד חציה בנוזל לבן.

"חשבתי לשמור לו קצת, שלא יעלב. אולי אבנה לו סשן סביב זה. חמוד, לא?" היא קרצה לי, חיוכה שוב שדוני.

"חמוד," הסכמתי. "אבל… המם. נה, שתי את זה את."

חיוכה דעך. היא הביטה בי ארוכות, עיניים ירוקות שהבהבו פעם בגאווה רושפת, מיוסרת, ופעם בהשלמה מתרפקת ומתמסרת; כוח וחולשה שנלחמו והתערבלו והבזיקו כמו טיימלאפס כזה של ימים מתחלפים בלילות — חמישים אלף שנים של מגדר סערו בעיניה, ולראשה כתר של אש וזהב אדום. ויהי ערב, ויהי בוקר; ואז, בתנועה נחרצת, היא הביאה את הכוס לשפתייה, זרקה את ראשה אחורה תוך שהיא מורידה את השוט, ובלעה. אחר כך הניחה אותה על השידה באנחה, ובאה אלי להתכרבל עוד קצת.

"אני מניחה שיש לי עוד מה ללמוד ממך," לחשה לי בקול חלש. ואני חשבתי להמליץ לה על ספר או שניים של טרנס ריל, ואולי גם איזה מאמר בפלאואנתרופולוגיה.