צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

שירה היפה

מאת האיש במצודה הרמה     5 בנוב 17 3249
א.

רק שלא יכריח אותי לרוץ, היא התפללה בזמן שנסעה אליו.

שירה אף פעם לא הצליחה להתמיד בספורט מאומץ מעבר ליומיים או שלושה נחושים בעבר הרחוק. מהבחינה הזו הנוכחות הצמודה של האיש, שבוודאי יגרום לה להתמיד חודש שלם, היתה יתרון גדול מאוד, כמובן. והיא ידעה שאין כמו ריצה כדי להשיל משקל במהירות. ובכל זאת, היא קיוותה שהוא לא יכריח אותה לרוץ.

היא ניסתה לדמיין את עצמה רצה, ופשוט לא הצליחה שלא לסלוד מהמראה. לפחות בדמיונה שלה, מדובר היה בעניין מכוער מאוד: החזה העצום, המגושם, מוטל ומונף ונזרק ומוטח. היא ידעה שהיא תרגיש רע מאוד עם עצמה אם הוא יאלץ אותה לרוץ, והיא לא רצתה להרגיש רע. מניסיון היא ידעה ששום דבר לא מצליח לה כשהיא בזה לעצמה.

היא אהבה לדמיין את עצמה שוחה בבריכה, למרות שמעולם לא התמידה גם בזה מעבר לימים בודדים. היא חשבה שהיא חיננית, ואפילו אלגנטית, כשהיא שוחה בבגד ים מלא, שלדעתה תמיד החמיא לה. היא הרגישה יפיפיה בבריכה; ואכן היתה יפיפיה.

כשהגיעה כבר היתה שעת לילה מאוחרת. כשהחנתה הבחינה בשמחה בבריכת המצודה. אמנם לא גדולה במיוחד, אבל בהחלט תספיק לשגרת פעילות.

למחרת, רק בסביבות השעה עשר היא סיימה את ארוחת הבוקר, שנדמה כאילו נמשכה נצח. בסופו של דבר היא התגברה על שלושים כנפי העוף, כשהיא מקפידה לא לפספס אף פיסת עור. אמנם היא תהתה איך בדיוק סעודה כזו על הבוקר אמורה לעזור לה להוריד כאן 20 ק"ג בחודש, כמובטח; אבל היא סמכה עליו, והניחה שאופי הארוחות ישתנה בקרוב בצורה דרסטית.

הוא ישב מולה כל העת, מתבונן בה אוכלת. לבסוף היה מונח על השולחן גל עצמות נוצצות. היא הביטה בו, ידיה ופרצופה מוכתמים בשומן חום, ממתינה לאישור.

"יש עוד שומן על העצמות. בבקשה תלקקי אותן עד שיהיו יבשות."

זה לקח עוד רבע שעה. היא העבירה ארוכות את לשונה על כל העצמות, אחת-אחת, ואף גירדה בשיניה חתיכות שומן קטנטנות שנדבקו בעקשנות לחלקן.

האיש היה מרוצה. היא רק רצתה לחזור לישון, וחשבה לבקש זאת, אבל מהר התחרטה וניערה מעליה את העייפות. זה רק היום הראשון וכבר אני מוותרת? היא נזפה בעצמה ואזרה כוח.

לפי ההסכמות כבר הגיע הזמן למנת הזרע השניה של היום, והיא תהתה אם זה אמור לקרות כאן, ליד שולחן האוכל, כשהיא יושבת ליד ערימת עצמות, גופה ובגדיה עטופים בשומן ולכלוך. האיש הוריד אותה בעדינות מהכיסא כשאיברו כבר קשה, והתהיות מיד נגמרו.

על הברכיים, היא התמקמה סמוך לשולחן. לפני שהכניסה את הזין לפיה, היא הישירה מבט מלא תחינה כלפי מעלה. "אולי הפעם נוותר על אימון הרפלקס, כדי שלא אקיא בטעות את כל הארוחה? גם ככה אני בקושי מצליחה לשמור הכל בפנים."

"נעשה את זה בעדינות, אבל אנחנו חייבים להתמיד בזה,” הוא ליטף את שיערה. "תשתדלי לא לחשוב על זה עכשיו, כי אם תקיאי תצטרכי לאכול שוב ארוחה חדשה מהתחלה, ואז לא נספיק לעשות את כל מה שתכננתי להיום." היא הנהנה תוך כדי שהוא דוחף באיטיות מירבית את הזין לפיה ולגרונה.

כשהראש שלה התחיל להתנגד, מנסה בעוויתות להימלט מאחיזת כפות ידיו, הוא ידע שהגיע לנקודה. הוא לא העמיק עוד לחדור, ובמקום זאת התחיל לחכך בעדינות את הכיפה באותו אזור בגרון.

היא הרגישה כאילו כל רגע יתחיל שומן עוף חצי-מעוכל לטפטף מתוך נחיריה, אך מיד עשתה כעיצתו וסילקה את המחשבות האלו, ופשוט רוקנה את מוחה. למרבה ההפתעה זה עבד. אחרי עשר שניות הוא החל לסגת בעדינות מהנקודה בגרונה לחלל פיה, כשהוא נותן לה דקה להתאושש.

היא צלחה את זה ללא בעיות, והיתה מאוד מרוצה מעצמה. כשהיא מלאת מוטיבציה, היא התחילה ללטף את האשכים הכבדים כשהיא יונקת את הזין בפיה. מעולם לא ראיתי אשכים כה גדולים, היא חשבה, כשהיא אוחזת בהם במגע רופף ביותר בין שתי כפות ידיה, נוגעות לא נוגעות, בתנועה מסונכרנת עם קצב היניקה.

זה לקח משהו כמו 20 דקות. זאת היתה רק הפעם השניה שלה, עד סוף החודש היא כבר תלמד לעשות זאת בצורה יעילה הרבה יותר.

רק לפני שלוש שעות היא רוקנה אותו לחלוטין, או לפחות כך שיערה, ולכן הופתעה כשנפלטה כמות גדולה כמעט כמו המנה שבלעה מיד כשקמה. עם זאת, הפעם הנוזל היה דליל בהרבה וללא אותם חוטים צמיגיים ארורים ממקודם, והיא הוריקה אותו מפיה לגרונה בקלילות. הטעם והריח היו חריפים באותה מידה, אבל הפעם זה לא הפריע לה. הקינוח דליל המרקם ועז הטעם נאגר במהירות והתערבב בקיבתה שהיתה גדושה בבשר ושומן עוף.

"תורידי את הבגדים המלוכלכים ושימי אותם בכביסה," הוא אמר לאחר שסיימה ללקוק את הטיפות האחרונות שחלבה ברוך מאשכיו. "תשטפי את עצמך קצת וניפגש עוד 20 דקות בבריכה לאימון הכושר הראשון."

לרגע היא חשבה לבקש הפסקת מנוחה כדי שלא תקיא את הארוחה בבריכה, אבל מיד היא ויתרה. היא הבינה בעצמה שהשיקול הזה כנראה לא תקף כאן.


ב.

החדר שלה היה גדול למדי, אך ריק ברובו. מיטה גדולה עם שידה צמודה, וזהו זה. ומראות. מראות כיסו את כל קירות החדר, בוודאי כדי להזכיר לה כל הזמן איך היא נראית וגם כדי לעודד אותה להצליח במאמציה כאן.

מבטה נתקל בכיסא שהניחה אתמול בלילה כדי לחסום את דלת חדר הארונות. היא נזכרה בחדר ומיד הסיטה את מבטה, בעצבנות. חדר הארונות היה עצום, כמעט בגודל של החדר שלה עצמו. הארונות היו מלאים בבגדי נשים מסוגים רבים ובכל המידות האפשריות. האם הוא באמת מצפה ממנה ללבוש בגדים שלבשו כאן קודם מי יודע כמה נשים לפניה? המחשבה הציקה לה והנמיכה את רוחה, והיא החליטה פשוט להתעלם מקיומו של החדר.

היא פנתה למזוודה הגדולה שהביאה עימה, אותה השאירה מונחת פתוחה ליד המיטה, כשכל הבגדים בתוכה. היא נברה בתוכה, וחייכה כשמצאה את מה שחיפשה. לקח לה משהו כמו עשר דקות להידחס לתוכו.

היא בחנה את עצמה באחת המראות, וליבה התרחב בסיפוק. כמה היא שמחה שזכרה להביא איתה למצודה את הבגד-ים המיוחד שלה... אדום בוהק, עם מחשוף ענק שהחמיא לחזה ושמר אותו כלוא בתיל מתכת אימתני, דואג שהכל ישאר כל העת בדיוק במקום. הגזרה השלמה והקשיחה אף חיטבה לא רע את הבטן שלה, שהודקה והוסתרה יפה אפילו כעת, אחרי ארוחה דשנה. הישבן נלחץ בכוח כלפי מעלה, מתריס כלפי הסביבה ומחציף בגודלו.

היא היתה בטוחה שהאיש יהיה מרוצה, וירדה לבריכה כשהיא מתכוננת נפשית לאימון שחיה מאומץ. היא תהתה אם גם הוא ישחה איתה.

הוא חיכה לה, לבוש באותם בגדים, עומד על שפת הבריכה. "תורידי את הבגד-ים. למה שמת אותו?"

סומק עלה בלחייה. היא חשבה להתנגד, וכבר פתחה את פיה, אך מיד סגרה אותו ולא אמרה מילה. היא עמדה שם דקה ארוכה, נקרעת בהתלבטות. משום מה, דווקא הבקשה הזו גרמה לגל של השפלה וזעם לגאות בתוכה. היא לא הצליחה אפילו להסביר לעצמה למה. האם זאת באמת דרישה כה קשה או מיוחדת? האם שווה לה בשביל זה ליצור קונפליקט ביום הראשון, עוד לפני שיצרה יחסי אמון עם האיש? מה התנגדות עכשיו תגיד עליה?

לבסוף שירה נשברה והחלה להתפשט, באותו מקום בו עמדה על שפת הבריכה. המחזה היה מגושם מאוד, וההשפלה שחשה גרמה לפעולה להיות ארוכה ומגושמת עוד יותר. זאת היתה הפעם הראשונה שהאיש יראה אותה ערומה. לא כך היא דמיינה את זה מתרחש. אור שמש הצהריים לא ריחם ולא הסתיר דבר. פניה היו אדומות מבושה.

לאחר דקות של נסיונות מגוחכים היא הצליחה להשתחרר. שלד התיל נותק באחת כששדיים אדירים פרצו ממנו ונפלו בכבדות עד לקו הטבור. משיכה מאומצת נוספת, וגם החלק התחתון השתחרר. התחת הפסיק באחת להתריס, כשנחשפו משמניו הרוטטים.

אינסטינקטיבית, היא שלחה את זרועותיה מסביב לשני צידי החזה, כשהיא נאלצת להתכופף מעט לשם כך, וכיסתה בכפות ידיה את המשולש הקטן והחלק, שגם כך כמעט טבע בשפע האיברים. בגד הים צנח לרצפה, בלאגן גדול ואדום של גומי וברזלים שנראו כמו גופת לוויתן מדממת.

"תשחררי את הידיים. תעמדי זקוף. את נראית נהדר."

המחמאה פעלה עליה בעוצמה ובמהירות שהפתיעו אותה, ובמידה מסויימת גם הביכו אותה. היא הזדקפה, חושפת את כל כולה, וכבר התחילה להרגיש טיפה יותר טוב.

“יש לך מים קרים בקצה הבריכה. שתי כמה שתרצי, אבל אל תצאי מהבריכה ואל תפסיקי לשחות משום סיבה אחרת. אני מאמין שאת מסוגלת לשחות שלוש שעות."

היא מטילה בכך ספק, אבל נכנסת למים, מוכנה לתת לזה ניסיון.

השעה הראשונה היתה הקשה ביותר. בהתחלה לקח לה הרבה זמן למצוא את התנועות הנכונות. שחיית-חזה, הסגנון הריאלי היחיד בהתחשב באנטומיה שלה, היתה גם היא עניין מפרך ביותר ללא בגד ים. אבל בסוף היא מצאה טכניקה שעובדת; היא השאירה את ראשה מחוץ למים כל הזמן, גבוה ככל האפשר, והקפידה לגרוף בידיה מים סמוך כמה שניתן לפני הבריכה. בצורה הזו השדיים כמעט לא הפריעו לנתיב הזרועות. כשהיא הצליחה סוף-סוף לשמור על קצב אחיד, הם גם הפסיקו להשתולל תחתיה, ושטו בשלווה כמו זוג קרחונים ענקיים.

האיש ישב בכיסא נוח על שפת הבריכה, קורא ספר ומדי פעם מביט בה, משך כל שלוש השעות. הידיעה שהוא שם כל הזמן, משגיח, עזרה לה מאוד להתמיד ולא להתייאש. גם כשלא ראתה אותו, טעם הזרע שעלה מגרונה כל הזמן הזכיר לה אותו, מעניק לה מוטיבציה.

היא התחילה להבין את חשיבות ההקפדה לבלוע ארבע מנות ממנו כל יום, מה שהיה נראה לה קצת תמוה לילה קודם לכן, כשסיכמו יחד את חוקי האירוח שלה. בהתחלה היא חשבה שאולי זה קשור איכשהו לדיאטה, באיזה אופן איזוטרי. כעת היא הבינה שזו דרך לשמור על נוכחות קבועה של האיש במוחה, ולהקטין את הסיכוי שתשומת ליבה תימשך לפיתויים שיכולים להרוס את מטרת שהייתה במצודה. אי אפשר היה להתחמק מהריח והטעם, לא משנה כמה מי בריכה שטפו את פיה. בכל רגע היא ידעה שיש מי שנמצא איתה, יש מי שעוקב אחריה, ולכן אסור לה להפסיק.

היא יצאה אחרי שלוש שעות, לא מאמינה שהצליחה, גמורה מעייפות.

היא מטפסת לשפת הבריכה, ומיד נופלת, מעולפת אך בהכרה, תשושה לחלוטין. הוא מניח את הספר על שולחן זכוכית קטן ומוריד את הכיסא למצב שכיבה. הזין כבר עומד מוכן. "בואי שירה, זה אולי יאושש אותך".

היא זוחלת אליו, שדיה הכבדים נגררים ברעש על הרצפה. מניחה שתי ידיים על קצה הכיסא, מעלה את ראשה בשארית כוחותיה, ונוחתת בפה פעור על הזין. תשושה מכדי לחשוב, עייפה מדי לעשות כל דבר, היא מניחה לאיש לעשות כרצונו.

הוא תופס את ראשה בידיו ומשחיל אותה ברכות מטה, מעסה את קצה גרונה. היא כבר לא דואגת מה יקרה. אחרי עשר שניות, כשהוא מרגיש שגרונה עוסה עד קצה גבול יכולתו, הוא שולף החוצה באיטיות את ראשה, נותן לגרון הצועק מנוחה. בערך דקה היא שוכבת חסרת תזוזה על הרצפה, כשפלג גופה העליון רכון מעליו, וראשה מונח כשהזין בתוכו.

אחרי דקה הוא מתחיל לזיין את הפה שלה. היא משתפת פעולה ככל יכולתה בהידוק הפה ותזוזות הלשון. כשהוא גומר היא שואבת הכל, דוחפת את פלג גופה העליון מחוץ לכיסא, מתמוטטת על הרצפה הרטובה, ואז מניחה את ראשה ונרדמת, שרועה על בטנה לצידו. הוא נשאר על הכיסא לידה, ממשיך לקרוא.


ג.

הרעיון בגדול היה פשוט: האיש יעזור לה להוריד ממשקלה 20 קילו בחודש, בעוד היא תשהה כל אותו הזמן במצודה שלו. היא לא היתה אמורה להעניק לאיש דבר בתמורה, וכמובן היא חופשיה לעזוב בכל שלב שתרצה בכך. אולם, כל עוד היא נשארת במצודה, היא התחייבה למלא אחר מספר מצומצם למדי של כללים, עליהם הם שניהם הסכימו בשיחת הפתיחה שהתקיימה בערב הגעתה של שירה למצודה.

כל חייה היא העמידה פנים שהיא מרוצה מהגוף שלה. היא נהגה תכופות לספר שמעולם לא היתה תקופה בה לא היתה מוקפת במחזרים. מה שאכן היה אמת. יש לה עיניים ענקיות, שפתיים בשרניות, ופנים שמנמנות שהרבה גברים משתגעים אחריהן. אבל בתוך תוכה היא תמיד רצתה לרזות. היא לא שאפה להיות "רזה"; והאמת תאמר שגם מינוס 20 קילו לא יהפוך אותה לרזה ממש. אבל היא בהחלט פינטזה על לרזות, וקצת סלדה מעצמה בגלל חוסר יכולתה להשיג זאת.

כשהתעוררה, ארוחת הצהריים כבר חיכתה לה מוכנה. היא החליטה לאכול ערומה, משום שלא היה לה כוח לחזור לחדר להתלבש, והאיש לא התנגד. היא ברכה על החלטתה במיוחד כשהוא הגיש לה קערה ענקית מלאה בכנפיים צלויות – הפעם מרוחות במיונז. היא אכלה בתאוותנות, כמעט בפראות, בידיים, בלי צורך להיזהר או לדאוג שלא לטנף את בגדיה (משימה שלא היתה עומדת בה בכל מקרה).

הפעם הוא לא היה צריך להזכיר לה לסיים את כל שאריות העור ולנקות את העצמות. כשסיימה היא חייכה אליו, מאושרת, שבעה, מלאה במוטיבציה, עדיין באופוריה מהפעילות הגופנית המאומצת.

“לאן ממשיכים עכשיו? השעה רק ארבע, בוודאי יש עוד פעילויות היום."

“הציצים שלך מרוחים בשאריות," הוא ענה ברוגז. “אין לי בעיה שתאכלי ערומה, אבל תישארי נקיה, את לא חיה".

היא אספה את כל החתיכות הדביקות מהחזה שלה, הכניסה לפיה, לעסה ובלעה. לאחר מכן היא הרימה כל שד אל פיה וליקקה אותו ארוכות, מקפידה לעבור על כל מקום אליו יכלה להגיע. כשסיימה, ירדה מהכיסא ואספה לתוך פיה את החתיכות שנפלו לרצפה. הוא לא ביקש את זה אבל היה מרוצה מהיוזמה.

“כל הכבוד על השחייה היום. הצלחת מעל ומעבר."

“תודה. לא האמנתי שזה בכלל אפשרי.” ענתה כשהיא מסמיקה. “האמת שאני תפוסה לגמרי. אני מקווה שאין עוד פעילות גופנית להיום...”

“אין בתכנון. בואי נרד שוב למטה, נשחרר אותך קצת."

הם ירדו שוב לקומת הבריכה, ונכנסו לחדר כחלחל שבמרכזו ז'קוזי רותח, מבעבע. היא לקחה נשימה ארוכה ונכנסה פנימה. חום אדיר פשה באחת בכל גופה, ומחק לדקה כל מחשבה ממוחה. לבסוף התאוששה, ונזכרה להמשיך שוב לנשום. המים היו חמים בהרבה ממה שהתנסתה בעבר במתקנים דומים, אבל אחר כמה דקות היא התרגלה והתחילה ליהנות. היא עצמה עיניים והתמסרה לרעש העדין של הזרמים שליטפו את פני המים.

הוא התיישב מאחוריה, מחוץ לז'קוזי, לבוש בחולצה ובבגד ים, והכניס את רגליו למים, כורך אותן סביב פלג גופה העליון. כשגופו נצמד לגבה, הוא נשאר לשבת מאחוריה, כפות ידיו נחות על כתפיה, מסלקות מדי פעם קווצת שיער רטובה מעל פניה.

הוא לא הצליח להסיר את עיניו מהשדיים שצפו באיטיות. מזווית עיניו, היישר מעליה, הם נראו ענקיים אף יותר מהרגיל, המים מעניקים להם חיים משל עצמם. הוא צפה מהופנט בשני הגושים העצומים צפים בכיוונים שונים ואקראיים, מכסים חלק נכבד משטח פני המים כולו. הוא עקב בסקרנות אחר השתנות גוון בשרה, הבהיר, הרך, המתוק.

כעבור 15 דקות עורה התחיל להאדים. כשהאיש הרגיש שהיא מנסה לקום, חושבת לצאת החוצה, הוא נעץ בעדינות את אצבעותיו בשכמותיה והידק את רגליו סביבה. היא מיד הבינה ושחררה את גופה, עוצמת שוב את עיניה בלי לומר מילה. היא נשארה במים הרותחים עוד 15 דקות, כשאצבעות האיש קבורות בכתפיה. בדקות האחרונות הוא ראה אותה מתחילה להתנשם בכבדות ובמהירות מהפה בלבד, משרבבת את לשונה החוצה, במאמץ עקר לקרר את פניה ואת גופה. בתום 30 הדקות הוא עזר לה לצאת החוצה, והשכיב אותה על ספסל גדול שהיה בסמוך.

הוא התבונן בה שוכבת, מתנשמת, כמעט מעולפת, ועם זאת לא מביעה שום טרוניה. היה אפשר לזהות על תווי פניה את המאבק פנימי שניהלה בתוכה, מאבק בו הכריחה את עצמה כל הזמן להישאר בשליטה ולהישאר אופטימית. מאבק בו תמיד ניצחה.

היא באמת היתה משהו מיוחד; הוא לא זכר הצלחה כזו כבר ביום הראשון. הלוואי שהיא תישאר עד הסוף.

לאחר דקות ארוכות על הספסל, כשהיא מתקררת מעט, היא נזכרת במגע ידיו של האיש שהיו נעוצות בבשרה רק מספר דקות קודם לכן. פעם ראשונה שהוא נגע בה בידיו. הזיכרון הופך אותה בבת אחת לחרמנית, והיא מתחננת לאיש, במבטים בלבד, ללא מילה, שיחדור אליה. לפי הכללים שהם קבעו, אסור לה במהלך התקופה איתו להציע לו יחסי מין מיוזמתה, מכל צורה וסוג. גם אסור לה ליזום איתו יחסים פיזיים על-ידי כל מעשה עקיף.

לבסוף הוא מקים אותה מהספסל, ומוביל אותה לחדר נוסף כשידו כרורכה סביב גופה הערום. ההתרגשות גואה בה. סוף סוף סקס!

הם נכנסים יחד לחדר לח וקר אשר במרכזו בור ענק ועמוק, מלא במים קפואים. הוא מבקש ממנה להיכנס לתוך המים. היא מתקרבת לשפת הבור, משילה את כל בגדיה, אבל שוב ושוב לא מצליחה לאזור בקרבה את כוחות הנפש הדרושים לה כדי להיכנס למים הקפואים. לבסוף היא פורצת בבכי, בעודה עומדת ערומה ליד בור המים.

הוא מתקרב אליה, עוטף אותה במגבת, ומחבק אותה דקות ארוכות, מנגב בעדינות את עיניה.

כשהיא נרגעת סוף-סוף, הוא מסיר ממנה את המגבת, ובבת אחת דוחף אותה פנימה.


ד.

היא כבר לא חרמנית, מעוררת, רעבה שוב, חלשה, כחלחלה, רועדת מקור. הוא עוטף אותה במגבת ענקית ומחבק אותה, ומוביל אותה לסאונה. סאונה יבשה, גדולה, נקייה מאוד. בפינה אחת של החדר יש חבית קטנה, מלאה במים קרים מאוד. בפינה השניה דלי מים גדול ובתוכו ענפים גדולים של שיח או עץ שהיא לא מכירה. בדלי יש גם מברשת גלילית עשויה מזיפים רכים, טובלים במים החמים. בנוסף יש טבעות עץ עבות מונחות בפינה, והיא לא מבינה איזה צורך יש בהם בסאונה.

שם, לראשונה, האיש מוריד את כל בגדיו לידה. היא נהנית לראות אותו משיל אל בגדיו, ועוד יותר נהנית ממה שנגלה לה מתחץ לבגדים: גוף גדול, רחב, גבוה, מגמד אותה במימדיו, מה שכמובן מאוד מוצא חן בעיניה.

הטמפרטורות עולות. הוא שופך מים רותחים על האבנים וגל חום נוראי תוקף את כל הגוף שלה. עד שהיא מתעשתת, עוד גל, ועוד גל. היא מזיעה כמו שמעולם לא הזיעה, והוא נותן לה לשתות מים קרים מחבית קטנה בפינת הסאונה. שוב היא מרגישה מעולפת. הוא משכיב אותה על הבטן, פניה מונחים על מגבת וגופה ישירות על העץ הרותח.

הוא מתחיל להצליף בעדינות,כשרק קצה הענף ומעט עלים קשים פוגעים בגוף. ברגליים, בידיים, הלוך ושוב, דרך הגב, מקצה היד עד הרגל. היא נהנית מאוד. הצלפות עדינות, כמו ליטופים אבל הענפים קשים ומשאירים בעור הרך והלבן שלה סימנים עדינים מאוד, שנעלמים אחרי זמן קצר. התנועה הארוכה והאיטית לאורך כל גופה, מקצה כפות ידיה ועד כפות רגליה בתנועה אחת רצופה, מענגת אותה ומרגיעה אותה.

אחרי בערך 20 דקות, הוא הופך אותה על הגב, והשדיים הלבנים שלה נוטפים לרצפה נהרות של זיעה. העטרות המפוארות, כל אחת בגודל של צלחת קטנה, בהקו באור הסאונה העמום, מוצפות בדם ונוצצות בגומות זיעה.

הוא מצליף בעדינות שוב, באותן תנועות ארוכות ועדינות, המתחילות בחלק הפנימי של כפות ידיה ומסתיימות בקרסולי רגליה. הוא נזהר שלא לעבור דרך החזה, עוקף אותו בקשתות ענקיות, הענפים והעלים עולים על הבטן ויורדים ממנה עד לקצות הרגליים.

החרמנות גואה בה. היא מתאפקת לא להתנפל עליו, מזכירה לעצמה כל הזמן את מקומה וזוכרת שאסור לה לבקש ממנו סקס או ליזום פעולות, רק הוא יכול ליזום. בשיחת הפתיחה הם גם סיכמו שהיא לא תענג את עצמה כל זמן שתהיה במצודה, ולא תיזום שום פעולה שמטרתה עינוג עצמי. היא מתאפקת.

הוא לוקח ענפים לחים חדשים מהדלי ומעביר אותם, שוב רק את הקצוות, בתנועות סיבוביות מהחוץ למרכז על השדיים שלה, אחד אחרי השני, כשהוא מקפיד לא לגעת בעטרות. הענפים מכאיבים לחזה העדין ועושים סימנים ספירליים אדומים על העור שלה. כשהוא עובר על שד אחד השני מתאושש והסימנים נעלמים ואז מיד כשהם נעלמים הוא חורץ נוספים וכך לסירוגין. היא בקושי מצליחה להכיל את החרמנות שממלאת אותה.

כעבור כמה דקות הוא מתחיל בעיסוי העטרות, שמתבצע בעזרת העלים הגדולים והקשים יותר בחבילה. העלים המחוספסים שורטים ושורפים את העטרות המאדימות סביב פטמותיה.

היא משתגעת, תאווה שטרם חוותה בחייה משתלטת עליה; "תזיין אותי כבר, אני מתחננת!.”

היא צעקה את זה. אסור היה לה לעשות זאת, והיא היתה מודעת יפה מאוד לכך. בתגובה להפרת מה שהם קבעו הוא מפסיק את התנועות הסיבוביות העדינות ומתחיל להצליף בחזה כולו בכוח עם הענף כולו.

הכאב החד רק גורם לה לאבד לחלוטין את מעט השליטה העצמית שעוד היתה לא. היא ממשיכה להתחנן מפורשות שיגע בה, ואף מנסה לשלוח את ידה לעבר הזין העומד - הפרה בוטה עוד יותר של החוקים. בתגובה הוא מצליף בכוח הולך וגובר, עד שהענפים הלחים נשברים עליה. הוא משליך אותם הצידה, לוקח מהדלי חבילה חדשה, יבשה וקשה יותר, וממשיך להצליף.

הכאב מציף אותה. בכל הצלפה היא מרגישה התפוצצות שמתחילה בחזה, ואז שולחת ברקי חשמל לכל איבר תפוס בגוף שלה. הזרמים מרככים את איבריה, ומעבירים למוחה אותות עונג מסוג שמעולם לא הכירה.

ההצלפות גם מאיצות זרם הדם שרתח בתוכה. הדגדגן נאנק מעומס, נפוח מנחשולי הדם הממלאים אותו. כשהיא מרגישה שהוא שהגירוי נעשה בלתי נסבל, היא שולחת לדגדגן באיטיות את אחת משתי ידיה, מקווה שהאיש לא ישים לב.

הוא שם לב, ולפני שהיא מספיקה לגעת בעצמה הוא כובל את כפות הידיים שלה מאחורי גבה באזיקי העץ העבים שהרים מהרצפה. הוא ממשיך להצליף בחזה שלה עוד כמה דקות, מקפיד לכסות כל חלק בשטח גופה הרב בטביעות ענפים ועלים. כשהוא מסיים הוא מושך אותה החוצה מהסאונה, עדיין אזוקה.

הוא נותן לה לשתות מים קרים. הוא יודע שאין סיכוי שבמצבה היא תצליח לשלוט בעצמה, ובלית ברירה הוא משאיר אותה אזוקה. הוא שוטף אותה ומסבן אותה בעצמו, ואז מוביל אותה ערומה למיטה שלה בחדרה בקומה העליונה. הוא פותח לה את אזיקי העץ אבל מיד נועל את הידיים שלה שוב, הפעם למיטה עצמה, באזיקים מרופדים שהיו כבר מוכנים במקום.

היא מסתכלת עליו, עדיין בתאווה בלתי-נשלטת, עיניה מתרוצצות. “בבקשה... אני מתחננת...”

הוא מושיב אותה. “הגיע זמן המנה הרביעית."

כשהוא מקרב את הזין לפרצופה היא משתוללת, כמו חיה משחרת לטרף. פיה פעור לרווחה, הלשון משורבבת החוצה, ועיניה מתרוצצות לכל עבר כשהוא חודר לגרונה.

הוא מחכך את הזין בנקודת הרפלקס 20 שניות, ואז נסוג. מחכה קצת, ואז מכניס שוב, והפעם משייף את הנקודה 20 שניות. העיניים הענקיות שלה כמעט יוצאות מחוריהן, והוא נסוג ברגע האחרון.

הוא נותן לה לנוח דקה, ואז מכניס את הזין שוב, עד הסוף, ל-20 שניות נוספות. בשלב הזה היא עצמה כבר לא רוצה לשחרר את הזין, כמו אחז בה דיבוק. אפילו כשהיא מתקרבת לנקודה בה הרפלקס דוחה את הזין, היא שואבת אותו פנימה עד שהאיש נאלץ למשוך אותו החוצה בכוח.

אחרי ששלושה מחזורים של 20 שניות מסתיימים, האיש מסיים את האימון, ונוטש להיות את נקודת הרפלקס. הוא מתחיל לזיין אותה בכוח בפה, הזין שלו ממלא את פיה וחלק מגרונה. מדי פעם הוא משחרר אותה לאוויר ואז שוב דוחף בברוטליות את הזין היישר לתוך הגרון, הולם בו בכוח.

כשהוא עומד לגמור הוא מושך את הזיין החוצה מגרונה ומשאיר את הכיפה בחלל הפה.

“זאת הפעם האחרונה להיום, הטעם צריך להישאר רענן בפה שלך עד הבוקר. תקפידי לספוג עם הלשון היטב.”

היא מהנהנת שהבינה, והוא מחדיר שוב את הזין כמה שיותר עמוק, מכה בדפנות גרונה מספר פעמים, ואז שוב שולף את הכיפה החוצה ומתפוצץ לתוך חלל הפה.

היא מספיגה היטב את לשונה בזרע, ומורחת כמה שיותר גם את דפנות הפה, החניכיים והשיניים. לאחר חצי דקה בערך, היא בולעת את כל הנוזלים שלא נספגו.

“לילה טוב שירה. היה יום ראשון מוצלח מאוד. מחר נמשיך לעבוד, יותר קשה.”

הוא משאיר אותה אזוקה למיטה, ערומה, רעבה, ללא יכולת לענג את עצמה, חרמנית עד כדי שיגעון. במצלמה שמותקנת מעליה הוא מוודא מחדרו שהיא בסדר, צופה בה מתייסרת בכאבים נוראיים ובחרמנות שבקושי משאירה אותה שפויה. רק אחרי שעתיים של ייסורים היא נרגעת ונרדמת, ואז גם הוא מרשה לעצמו להירדם.

מתמחה קטנה​(נשלטת)
מעולה
11/11/17 01:24
Experiencing Life​(שולט)
פנטזיה מדהימה
11/11/17 14:43
היד
Author, author......
14/11/17 20:55
מואנה{לביאונת}
המשך המשך המשך..... בבקשה!!!
25/11/17 09:18
היפרסמייל​(נשלטת)
קראתי את זה איפשהו לפני
15/12/17 19:55
Whiterussian
וואו
20/12/17 09:37
Big Eyes
וההמשך?????????
22/01/18 16:15
עוזרם​(מתחלף)
לא הצלחתי להפסיק לקרוא, זה נהדר
06/02/18 05:47
גולייט
באמת אפשר להוריד 20 קילו בחודש? ..
20/05/18 22:49
Lipaz
Wow
25/07/18 00:04