a has been

מאת זיקית 11 בינואר 2004

יושבת לבד על המיטה
טרנינג בננה, חלוק תכלת.
נראית כמו washed up has been
כמו צל של היצור התוסס שאני כל חמישי.
מריצה אלטרנטיבות בראש,
שומדבר לא נראה כמו פיתרון.
רוצה לברוח כמו שמעולם לא ברחתי.
לארוז מזוודה, ולטוס. פאק דה מאני. לטוס.
לא להיות כאן. להשאיר הכל מאחורי.
אמא תנקה את השאריות ?
כן, בטח.
חולקת כאבים עם זרים.
אפחד לא באמת מכיר.
עושה מניפולציות לטובת השקט שלי.
והשקט נעלם. ההרמוניה מתפוררת.
הסירה מתנדנדת.
המטאפורה חורקת.
רוצה לחזור ליולי 95. קצת לפני. להתקשר ולצעוק.
אל תעקוף.
אל תעקוף אל תעקוף אל תעקוף אל תעקוף
אל תעזוב.
א ל ת ע ז ו ב א ו ת י !

פרסומים נוספים מאת זיקית

אפרוח קטלני{Lilu FemDo}
אוי לולי
חיבוק גדול גדול. ו... אפשר לחלוק כאבים עם זרים, אבל הם לא נשארים זרים אחר כך יותר... כל הכלוב מחבק אותך.

11 בינו׳ 2004, 9:29

זיקית
כל הכלוב מחבק אותי..
זאת מחשבה לא נעימה.. :( מספיק שמי שבאמת מכיר ואוהב אותי יחבק.

11 בינו׳ 2004, 9:30

יערה(נשלטת){SEAMASTER}
זיקית יקרה
מבינה את כאבך, אבל אם לא תעשים לו מניפלציות ותתמודדי איתו, הוא יגליד לאט לאט, ומקווה בשבילך שהוא יתרפה לחלוטין

11 בינו׳ 2004, 9:30

tulip32(לא בעסק)
סוף סוף...
אני גאה בך! }{

11 בינו׳ 2004, 11:09

זיקית
מישהי שבאמת מבינה
את הצעקה שלי.

11 בינו׳ 2004, 11:17

בטי בום(שולטת)
אני אוהבת אותך
חמודה שלי , יש כאבים שלומדים לחיות איתם, הם לא כואבים פחות, זה כמו רעש מונוטוני שמתרגלים אליו ורק כשהכל נרגע הוא מטריף תשכל, הלוואי ויהיו רעשים טובים מסביבך, שיעממו את הכאב. }}{{

11 בינו׳ 2004, 12:57

ילדה של אבא
אישה יקרה.
אני לא מכירה אותך ולכן לא אצא בהצהרות. אני רק יכולה להגיד שנגעת בי. אני מאחלת לך שקט. מאיה.

12 בינו׳ 2004, 8:39

זיקית
תודה.
הניק שלך נורא אירוני בהקשר של השיר שלי... :/

12 בינו׳ 2004, 9:05

T O M(שולט)
שיר יפה
מקווה שתרגישי רק טוב זיקית. ותשאירי לי מקום לחבק אותך }{

12 בינו׳ 2004, 15:24

tch(נשלט)
זיקית'לה
קחי לך תפוחים ותמרים,המתיקי את יומך,הוא לא שווה את הכאב שמתרוצץ אצלך בלב. ואולי בעצם הוא כן שווה? אני איתך בטוב וברע,כל מה שתרצי,אני כאן.

12 בינו׳ 2004, 21:11

wimpsissy(נשלט)
לבשי צבע חדש
אותך לא מכיר אך לכאבך רגיש, כי מי שלא חש בו עדין לא חי מעולם לכן לך מקדיש שיר קטן: רעש השקט את הסוף צועק הרגל אהבה את עצמו מוחק אכזר הזמן שאת האהבה שוחק רחמן הזמן שאת הכאב דוחק כאשר את הסוף לוחשים הקירות יביט שפל רוח אל העבר במגירות סוף, חלף, היה ועבר עצב תוגה ותחושת הנגמר כאב של מכה בתרופה ירפא כאב אהבה רק בנשיקת פה ובתום אבל, דמעות ומחנק זכה היא הנפש כמהה מענק צאי אל החוץ לא תהיי שם לבד כי שם בין כולם מתהלך האחד ובפיו השיקוי רוחש כיבבה לגאולת המלכה, נשיקת האהבה

12 בינו׳ 2004, 21:55

wimpsissy(נשלט)
אוף יצא בלי הפרדת השורות
רעש השקט את הסוף צועק/ הרגל אהבה את עצמו מוחק/ אכזר הזמן שאת האהבה שוחק/ רחמן הזמן שאת הכאב דוחק/ כאשר את הסוף לוחשים הקירות / יביט שפל רוח אל העבר במגירות/ סוף, חלף, היה ועבר/ עצב תוגה ותחושת הנגמר/ כאב של מכה בתרופה ירפא/ כאב אהבה רק בנשיקת פה/ ובתום אבל, דמעות ומחנק/ זכה היא הנפש כמהה מענק/ צאי אל החוץ לא תהיי שם לבד/ כי שם בין כולם מתהלך האחד/ ובפיו השיקוי רוחש כיבבה/ לגאולת המלכה, נשיקת האהבה/

12 בינו׳ 2004, 22:03

sleeper(נשלט)
מה אפשר להגיד?
מי יודע למה קורים דברים? למה אלה נשארים כאן, ואלה לא? איך אדם אחר יכול להרגיש את הכאב אותו את מרגישה? כל אחד מרגיש את הכאב אחרת ההבנה היחידה שאליה אפשר להגיע היא שאת כאן... כל מה שקרה בנה את מי שאת, והכיוון היחיד בו נשאר ללכת הוא קדימה. כן... נגעת גם בי. ברגעים כאלה אין כמו לקבל חיבוק חם ממישהו שאוהבים... אבל כל מה שאני יכול לתת זה רק כמה מילים. אין כל רע בלחלוק כאב עם זרים... כל מה שמצליח להפוך אותו לקצת יותר נסבל בתקופות הקשות... אל תפסיקי לכתוב... ואף פעם אל תשאירי דברים בפנים... sleeper

13 בינו׳ 2004, 11:41

SEAMASTER(שולט)
מרגש את כותבת בחסד
פשוט מרגש וייחודי . נהנתי לקרוא - פשוט נוגע .

13 בינו׳ 2004, 14:25

זיקית
שוב תודה..
לכל המגיבים והמגיבות. כאן ובפרטי. לא ידעתי שכל כך אגע..

13 בינו׳ 2004, 20:50

כל הפרסומים במגזין מציגים את דעתם של כותביהם בלבד ואין הם מתיימרים להציע אמת מוחלטת כלשהי.