כוח - פרק רביעי ואחרון
מאת עוגיעוגי(לא בעסק)
21 בפברואר 2004
לולו לא שמעה מהעבד שלה במשך השבוע. היא התייסרה, בכתה והתאפקה, ידעה שכדי שיחזור היא צריכה להיות חזקה וגם הבינה עד כמה הוא מבוהל.
הוא התקשר אחרי שבוע והיא סיננה אותו. הוא המשיך להתקשר ובסוף היא ענתה, נמסה לשמוע את קולו אבל שמרה על פאסון. הוא ניסה לדבר כאילו לא קרה כלום והיא לא הגיבה, אמרה שהיא צריכה לסגור וניתקה.
הוא התקשר שוב והתנצל, דיבר בכנות, אמר שנבהל מעצמו. היא אמרה שזה בסדר, שייקח את הזמן, היא ממילא עושה אודישנים במקביל. הוא נבהל ושאל ממתי היא עושה אודישנים לעבדים, היא הרי בכלל שפחה והיא ענתה שהיא נבחנת אצל כמה אדונים, שזה לא סותר ושאפשר במקביל. העבד השתתק, לולו ידעה שהגבר הטריטוריאלי משתולל בתוכו באותם רגעים, שפחה או מלכה, הוא רוצה אותה רק לעצמו ואם הוא יתמהמה הוא יפסיד אותה, הוא דרש להיפגש. היא צחקה, משתוקקת לראותו, דחתה אותו בשבוע ורק אז הסכימה להיפגש. בסשן שלאחריו הוא השתחרר עוד יותר וכך גם היא.
הפגישות הלכו ונעשו יותר ויותר תכופות, הם היו מאוהבים.
לולו למדה כל מילימטר בגופו ובנפשו, היא ידעה מתי להשתחרר ומתי להקפיד על משמעת, מתי להעמיק את השליטה המנטאלית ומתי את הפיזית. היא חקרה וקראה, הפכה למיומנת בקשירות, בציוד, בהגשמת פנטזיות. היא הייתה מאושרת והרגישה שהיא קרובה ליום שבו אהובה יהיה מוכן לעשות הכל בשבילה ולתפקד גם כאדונה.
יום הולדתה של לולו הלך והתקרב ועבדה הנאמן היה שקוע בהכנות. הוא רצה לעשות אותה מאושרת בכל דרך אפשרית וגם כדי להשקיט את מצפונו, משהו לא היה בסדר והוא לא ידע אפילו להסביר את זה לעצמו. הוא היה כל כך מאוהב באשה הזו שזה הפחיד אותו, הוא התוודה רק בפני חברו הקרוב ביותר, אמר שהוא מתנהג כמו איזו כוסית, מפנטז על ילדים קטנים שמתרוצצים בבית עם עיניים כמו שלה.
היה לו קשה להודות שמצד שני נפתח אצלו משהו, הוא רצה ללכת הכי רחוק שאפשר והכי נמוך שהתחתית תמשוך. הוא ידע שאישה שאוהבת אותו כל כך לא תוכל לעשות לו את הדברים שהוא מפנטז עליהם ושהוא זקוק לניתוק הרגשי כדי להגיע למקומות האלה. הוא ייסר את עצמו והכין את יום ההולדת המושלם, הזמין סוויטה שמשקיפה לים, ארוחה לחדר מהמסעדה שהיא הכי אוהבת, קנה המון מתנות קטנות ושטותיות וגם עגילים יקרים. הוא מילא את הג'קוזי בשמנים וקצפים, נרגש כולו חיכה על ארבע וציפה למלכתו שתיכנס לחדר.
לולו נכנסה לחדר נרגשת, היא ידעה שהלילה הולך להיות בלתי נשכח ושלעבד שלה אין מושג מה הולך לקרות. היא הסתכלה עליו ועל ישבנו החשוף, מחכה לה ורק לה, היא ליטפה אותו ואמרה לו לקום, הוא היה כל כך יפה, עירום ורק הקולר שלה לצווארו. הם התיישבו לאכול, היא בשמלת ערב חדשה והוא בקולר. הוא התחיל להוציא את כל המתנות והיא התלהבה כמו ילדה קטנה, קורעת את הניירות וקוראת בשקיקה את הברכות, את מילות האהבה שלו.
הם סיימו את הארוחה והיא אמרה לו שהיא רוצה ממנו מתנה אחת נוספת.
העבד אמר שהוא ייתן למלכתו כל מה שרק תבקש, לא עלה על דעתו מה תהיה בקשתה והוא התקשה להסתיר את תדהמתו כשהיא ביקשה ממנו שיהיה אדונה להלילה. הוא שתק כמה דקות ואז קם אליה, תפס בידה ומשך אותה אליו, הם התנשקו ארוכות, הוא ליטף את שיערה ואז, כשהיא לא ציפתה לכך, הוא משך אותו בחוזקה וגרר אותה למיטה. הוא זרק אותה על הבטן, הפשיל את שמלתה וקרע את תחתוניה, "ככה זונה? זה מה שאת רוצה חתיכת כלבה? את חושבת שאת ראויה להיות החור שלי?"
דמעות אושר והשפלה הציפו את עיניה של לולו, היא הרגישה את תנודת הרוח מידו שהונפה כדי להצליף בה ואז הוא קפא.
לולו חיכתה לראות מה קורה אבל לא קרה דבר. היא הסתובבה אליו וראתה אותו עומד, מכסה את עיניו בידיו, רועד כולו מבכי. "אני לא יכול לעשות לך את זה", הוא מלמל והתחיל להתלבש, "אני מצטער, אני אוהב אותך...", הוא ברח מהחדר.
היא התיישבה על המיטה ולא הבינה. היא לא הבינה את מה שהוא ידע שיקרה אם הוא ימשיך, שהוא ישבור אותה לרסיסים, כי זו תהיה הנתינה המוחלטת שלה כלפיו והוא לא יכול לתת לה את מה שהיא צריכה. כשהוא ראה אותה כך הוא הבין את מה שהיא מעולם לא הבינה, עד כמה שהיא בעצם שברירית ושהוא חייב להיות חזק כדי לא לרסק אותה ולקום וללכת לפני שיהיה מאוחר מדי.
לולו הלכה לאמבטיה והסתכלה במראה, לראשונה בחייה היא לא ראתה את האישה היפה והמושלמת ההיא שתמיד הציצה שם. היא נראתה לעצמה אנושית, היא ראתה את הסדקים והבינה שעם כל הכאב שכרוך בכך, היא נהנית להסתכל. לולו עמדה והסתכלה על עצמה.
הוא התקשר אחרי שבוע והיא סיננה אותו. הוא המשיך להתקשר ובסוף היא ענתה, נמסה לשמוע את קולו אבל שמרה על פאסון. הוא ניסה לדבר כאילו לא קרה כלום והיא לא הגיבה, אמרה שהיא צריכה לסגור וניתקה.
הוא התקשר שוב והתנצל, דיבר בכנות, אמר שנבהל מעצמו. היא אמרה שזה בסדר, שייקח את הזמן, היא ממילא עושה אודישנים במקביל. הוא נבהל ושאל ממתי היא עושה אודישנים לעבדים, היא הרי בכלל שפחה והיא ענתה שהיא נבחנת אצל כמה אדונים, שזה לא סותר ושאפשר במקביל. העבד השתתק, לולו ידעה שהגבר הטריטוריאלי משתולל בתוכו באותם רגעים, שפחה או מלכה, הוא רוצה אותה רק לעצמו ואם הוא יתמהמה הוא יפסיד אותה, הוא דרש להיפגש. היא צחקה, משתוקקת לראותו, דחתה אותו בשבוע ורק אז הסכימה להיפגש. בסשן שלאחריו הוא השתחרר עוד יותר וכך גם היא.
הפגישות הלכו ונעשו יותר ויותר תכופות, הם היו מאוהבים.
לולו למדה כל מילימטר בגופו ובנפשו, היא ידעה מתי להשתחרר ומתי להקפיד על משמעת, מתי להעמיק את השליטה המנטאלית ומתי את הפיזית. היא חקרה וקראה, הפכה למיומנת בקשירות, בציוד, בהגשמת פנטזיות. היא הייתה מאושרת והרגישה שהיא קרובה ליום שבו אהובה יהיה מוכן לעשות הכל בשבילה ולתפקד גם כאדונה.
יום הולדתה של לולו הלך והתקרב ועבדה הנאמן היה שקוע בהכנות. הוא רצה לעשות אותה מאושרת בכל דרך אפשרית וגם כדי להשקיט את מצפונו, משהו לא היה בסדר והוא לא ידע אפילו להסביר את זה לעצמו. הוא היה כל כך מאוהב באשה הזו שזה הפחיד אותו, הוא התוודה רק בפני חברו הקרוב ביותר, אמר שהוא מתנהג כמו איזו כוסית, מפנטז על ילדים קטנים שמתרוצצים בבית עם עיניים כמו שלה.
היה לו קשה להודות שמצד שני נפתח אצלו משהו, הוא רצה ללכת הכי רחוק שאפשר והכי נמוך שהתחתית תמשוך. הוא ידע שאישה שאוהבת אותו כל כך לא תוכל לעשות לו את הדברים שהוא מפנטז עליהם ושהוא זקוק לניתוק הרגשי כדי להגיע למקומות האלה. הוא ייסר את עצמו והכין את יום ההולדת המושלם, הזמין סוויטה שמשקיפה לים, ארוחה לחדר מהמסעדה שהיא הכי אוהבת, קנה המון מתנות קטנות ושטותיות וגם עגילים יקרים. הוא מילא את הג'קוזי בשמנים וקצפים, נרגש כולו חיכה על ארבע וציפה למלכתו שתיכנס לחדר.
לולו נכנסה לחדר נרגשת, היא ידעה שהלילה הולך להיות בלתי נשכח ושלעבד שלה אין מושג מה הולך לקרות. היא הסתכלה עליו ועל ישבנו החשוף, מחכה לה ורק לה, היא ליטפה אותו ואמרה לו לקום, הוא היה כל כך יפה, עירום ורק הקולר שלה לצווארו. הם התיישבו לאכול, היא בשמלת ערב חדשה והוא בקולר. הוא התחיל להוציא את כל המתנות והיא התלהבה כמו ילדה קטנה, קורעת את הניירות וקוראת בשקיקה את הברכות, את מילות האהבה שלו.
הם סיימו את הארוחה והיא אמרה לו שהיא רוצה ממנו מתנה אחת נוספת.
העבד אמר שהוא ייתן למלכתו כל מה שרק תבקש, לא עלה על דעתו מה תהיה בקשתה והוא התקשה להסתיר את תדהמתו כשהיא ביקשה ממנו שיהיה אדונה להלילה. הוא שתק כמה דקות ואז קם אליה, תפס בידה ומשך אותה אליו, הם התנשקו ארוכות, הוא ליטף את שיערה ואז, כשהיא לא ציפתה לכך, הוא משך אותו בחוזקה וגרר אותה למיטה. הוא זרק אותה על הבטן, הפשיל את שמלתה וקרע את תחתוניה, "ככה זונה? זה מה שאת רוצה חתיכת כלבה? את חושבת שאת ראויה להיות החור שלי?"
דמעות אושר והשפלה הציפו את עיניה של לולו, היא הרגישה את תנודת הרוח מידו שהונפה כדי להצליף בה ואז הוא קפא.
לולו חיכתה לראות מה קורה אבל לא קרה דבר. היא הסתובבה אליו וראתה אותו עומד, מכסה את עיניו בידיו, רועד כולו מבכי. "אני לא יכול לעשות לך את זה", הוא מלמל והתחיל להתלבש, "אני מצטער, אני אוהב אותך...", הוא ברח מהחדר.
היא התיישבה על המיטה ולא הבינה. היא לא הבינה את מה שהוא ידע שיקרה אם הוא ימשיך, שהוא ישבור אותה לרסיסים, כי זו תהיה הנתינה המוחלטת שלה כלפיו והוא לא יכול לתת לה את מה שהיא צריכה. כשהוא ראה אותה כך הוא הבין את מה שהיא מעולם לא הבינה, עד כמה שהיא בעצם שברירית ושהוא חייב להיות חזק כדי לא לרסק אותה ולקום וללכת לפני שיהיה מאוחר מדי.
לולו הלכה לאמבטיה והסתכלה במראה, לראשונה בחייה היא לא ראתה את האישה היפה והמושלמת ההיא שתמיד הציצה שם. היא נראתה לעצמה אנושית, היא ראתה את הסדקים והבינה שעם כל הכאב שכרוך בכך, היא נהנית להסתכל. לולו עמדה והסתכלה על עצמה.
