ואז הוא נכנס אליי הבייתה.

בבוקר יום שני, לאחר השבתה של יומיים מהאינטרנט, הגיע אליי טכנאי בזק שהזמנתי...
בהיותי מכורת אינטרנט מיותר לציין עד כמה השתגעתי וטיפסתי על הקירות עד שהגיע.
ואז הוא הגיע,הייתי לבד בבית, את פניו קיבלתי כשאני לבושה בפיג'מה ובפרצוף שעוד לא ממש התעורר...
הוא נכנס לחדרי, התיישב על מיטתי והתחיל לברר מה בדיוק התקלה.
התיישבתי גם אני על המיטה וחיכינו שיעלה המחשב. הבחור מחוייך מאד ונראה קצת נבוך ולי אין מושג למה, הרי אני בטח לא הראשונה שהוא מגיע אליה לתקן מחשבים...וזו פיג'מה ארוכה של חורף, אם זה היה החלוק הקייצי שלי הייתי מבינה למה אתה מחייך...
אני מביטה עליו ומביטה סביבי כשפתאום אני קולטת שעל הקיר במיתלה שלי, תלויות כמה שרשראות שלי בהם אני משתמשת בסשנים והן לא ניראו כמו חפצים שנמצאים בכל חדר רגיל..
נבוכתי מאד.
אבל אמרתי נו, רק שרשרת מה הוא כבר יכול לחשוב אולי יש לי אופניים ממש גדולים...
פתאום קלטתי, שעל הרצפה, מתוך שקית אפורה מבצבצים זנבות השוט שלי וחצי ממנו בחוץ...פה באמת כבר לא ידעתי איפה לקבור את עצמי..בכל זאת הדיסקרטיות.
הזזתי אותו עם הרגל שייכנס מתחת למיטה בלי שאף אחד ירגיש.
הוא מיסתכל עליי מגמגם : אממ...הבעיה כנראה במודם...את יודעת אולי?...אני אחליף לך..אני ארד לאוטו להביא...אממ...
הוא ירד,
הוא החליף,
ואז הוא היה צריך לבדוק אם יש אינטרנט...ואני נורא שמחתי ששוב אני אגלוש...
ואז עלה דף הבית-------------> cage.co.il .........יואו...אני צועקת לעצמי בתוך הראש...מנסה לחשוב ממש במהירות איך למנוע ממנו לראות מה יש שם ...
דף הבית עלה...
אני נשארתי אדומה וחסרת אויר...
הוא ישב על המיטה שלי ולא הוציא מילה מהפה ובהה במסך..
אז הוספתי: טוב, אני רואה שזה עובד...
"אממ..כן..זה עובד.."השיב לי בחיוך חצי צוחק וממזרי,
ליוויתי אותו לדלת,אמרתי לו "תודה", אמר לי:"תודה לך", סגרתי אחריו,חזרתי לחדרי...במחשבה אחת:" לא כולם יודעים מה את ולאן את שייכת, ותסדרי קצת את החדר המבולגן שלך...