סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שליטה מבלי לגעת

מאת life of a poet​(אחר)     28 באפריל 2004
כתיבתו של ויליאם שקספיר היא כתיבה מלאת יצרים, זימה, כוחניות. הסבל העצמי, הרשע, עוצמת הכוח והאהבה היוקדת עליהם מתבסס שקספיר יכולים להוות בסיס למי מאיתנו המעוניין לשדרג את חיי הבדס"מ שלו.

הבא ונביט בקטע מסוים של ויליאם שקספיר מתוך מחזהו "המלט", אותו גיבור המנהל קשר כואב של כוח ושליטה מול ידידיו, ממלכתו ואף אביו ואימו.
נשנה מעט את הקטעים, וננסה להפוך אותם לרלוונטיים אלינו והנה מה שנקבל.
(הקטע מובא בתרגום מאנגלית.)


הו מה לך שפחתי
כי בחלל הריק זקפת את עיניך
יש משהו כמוס בכובד אנקתך
גלי לי את הסוד עלי לדעתו

נפשך הדואבה, כדרך כל עוון
כל צל נדף הוא לך כרמז לאסון
אקח לי את גופך, אאחוז בו בחזקה
השמיעי אנחה, כה עמוקה מרה

נלך יחדיו, עלמתי, נלך וגם נמצא
אכן ביחד ניצור דיבוק של אהבה
מנסיבות דברים, תווכחי לדעת
מהי חזקה היא שליטתי בך מבלי לגעת

AFRODITA​(שולטת)
על מחשבות כאלו אתה רוצה שאגיב
ביקשת שאחווה את דעתי ובכן ממש מטופשת הדרך שבה את "חושב" כי הרי עכברים לא חושבים הרבה חוץ מלעשות הרבה רעש סביב עצמם בכל מיקרה דע את מקומך עכברון
29 באפר׳ 2004, 8:55
babywoman​(אחרת)
שאלה...
מה זה בדיוק אומר "נשנה קצת..."? אני קצת מפספסת...אם נשנה קצת...אז למה שלא נשנה הרבה? בייבי
29 באפר׳ 2004, 20:35
life of a poet​(אחר)
תגובה למגיבות
תודה רבה על הפרגון נותן את החשק לפרסם עוד אבל אם אתן לא מסוגלות להרחיב אופקים אולי כדאי שתתעסקו במה ששתיכן הכי טובות - בזיונים
2 במאי 2004, 13:23