מעוף התשוקה

יום חמישי, חצות הלילה, הוא ואני משתחלים למועדון, מעיפים מבטים סקרניים וכובשים לעצמנו טריטוריה צדדית.
שם, ממעלה היציע, מעבר למעקה הנוטה ליפול, קומת הכניסה מתחילה להתמלא בהדרגה - גברים, נשים ועוד כל מיני כאלה מחופשים שככל הנראה מחפשים את עצמם.
שלל התלבושות השחורות מטביעות את כולם כגוף אחד המבקש להיבלע, לגעת, כן - כולם שם נוגעים, בין אם הם מכירים אותך ובין אם לאו... ניזונים ממגע זר, הכיצד?
ואנחנו ישבנו שם במעלה היציע, מחפשים ותרים בעינינו אחרי מעט ריגושים חדשים.
חודשים חלפו מאז הביקור האחרון שלנו בדנג'ן, ביקור שהסתיים בתחושת אכזבה... והפעם, ערב אחרי שצפינו בסיפורה של "או" הגענו משולהבים, מחפשים משהו... ואולם, אותו ליצן נמוך שהיה שם גם לפני חצי שנה, הופיע כשהוא עומד בירכתי הבמה, מוכן לשרת את אלה המופיעים, ואותן מלכות שמנות, לבושות במיני תלבושות שאך בקושי אספו את משמניהן הלחוצים אל תוך הבדים הזולים התהלכו באדנות מגוחכת להחריד, והגברברים שהלכו על ארבע, קשורים בקולר לצווארם... ובתוך כל אלה הוא ואני חיפשנו מעט ריגושים, בתוך כל המשחק שנידמה כאילו קפא בטקסט של עצמו עם אותה תפאורה ועם אותם שחקנים שנותרו תקועים במקומם מאז הפעם הראשונה.
ואתם חברים, המלצתם לי בחום להביט אל הכוכים, טענתם ששם יש את המצבים המיוחדים, האומנם? שם ראיתי שתי נשים מזדקנות, לכאורה מין מלכות שלא הייתי נותנת להן אפילו את ביתי לנקות, והאחת הצליפה בגבר עירום וצחקה בבהמיות בעוד שיערה האדמדמם ומשקפיה השחורים מטשטשים מעט מהכיעור שניבט מפניה, חברתה שכבה על מזרן, הושיטה לעברו של בחור נאה את סנדלי הרצועות החדשים שחבקו את קרסוליה כדי שיטעם, שישביע את רעבונו ומעיניה ניבט השיממון.
ואנחנו חיפשנו ריגושים...
בתוך כך, בעודי מחפשת את השלהבת, ידיו אחזו בי לפתע, אצבעותיו מחצו את פטמותיי שהזדקרו לפקודתו.
"תפסיקי לפזול לצדדים, אין שם דבר..." ציווה, ואני השפלתי עיניי לשטיח שהיה מלא באפר הסיגריות של שותפינו לתא.
"תפסקי את הרגליים..." הסיט את חצאיתי השקופה.
ואני, בלי לומר מילה מילאתי אחר פקודתו. הוא שלף אולר קטן מצרור מחזיק המפתחות וחתך בתנועה חדה את רצועות החוטיני שלי שנשמטו לצדדים.
"אני רוצה אותך רטובה." הדהד קולו באוזניי ושלוש מאצבעותיו ננעצו בתוכי, פותחות את מעיין האהבה שלי ששטף את שנינו בלהט. "ככה אני אוהב אותך." אמר ודחף בכוח אצבע נוספת.
כשהתחלתי לגנוח הרים אותי מהספה האדומה, לקח אותי לכיוון אחד הקירות והצמיד את פניי אל האבן הקרירה. במיומנות נצמד אל אחוריי, מפשק בידיו הבטוחות את עכוזיי שנפתחו למענו, חושפות עוד פתח שהשתעבד למגעו.
"את שלי, את שייכת לי..." הזכיר בשעה שלפת את צווארי. "אלה שכאן משחקים בנידמה לי, אבל את שייכת לי!!!" ניגן את דבריו ברוך וחפר לעבר נקודת הג'י אותה גילה באהבתו.
"אבל אסור לקיים פה יחסי מין. כתוב בכניסה..." ניסיתי לומר.
"תשתקי ותגמרי..." ציווה ולחץ את אצבעותיו בכוחו הרב שהבקיע אותי, מעיף אותי אל ההתמכרות שבהתמסרות. הרגשתי את העיניים הזרות ששוטטו סביבנו, הרגשתי את מבטי הקנאה הצורבים של המלכות שהיו רעבות לזיון, הרגשתי את מבטי הגברים שהתפעלו מהרטט שהרעיד את גופי וחשף את השיא שלי מול כולם.
והוא... הוא חיכה עוד רגע, הניח לגופי להירגע, אחז בשוט שהמתין לו על הספה האדומה והחל להצליף על ישבני.
"עכשיו כולם יודעים שאת שלי." נהנה בקול רם והמשיך להצליף, גורם לעורי להאדים כמעט כמו פניי שהיו סמוקות ממבוכה.
"אני ורק אני האדון שלך,"
"כן אדוני."
בדרכנו החוצה חלפנו על פני שני גברים בני ארבעים לערך, שמלכה מרושעת העמידה אותם בפינה מאז תחילת הערב. במורד המדרגות עמדה שמנה נוספת שהניחה לגבר לכרוע מולה וללקק את נעליה שלטעמי כבר היו בלויות, כנראה מרוב ליקוקים ונשיכות.
והוא אחז בידי, כאילו מיהר להוציאני מסדום ועמורה, החוצה, אל האוויר הקר ששטף את ענני העשן שאפפו אותנו.
"אתה האדון שלי," אמרתי לו באהבה כשעלינו במדרגות לכיוון החניה. "אעשה כל מה שתגיד, אני שייכת לך." הצהרתי שוב.
ושם, בין החומות, הוא סובב את גבי אליו, הפשיל את חצאיתי ודחף לתוכי את עצמו כשהוא זקור ומתוח, מתעופף אל האופק של התשוקה שלנו.