מעשה מכונה

היא היתה עם אדונה באותו ערב במרתף המישחקים, היה עימם אורח, אדון צעיר, מתלמד, נלהב מאוד ומלא שאלות...:

"כואב לה? כמה?"
כואב לה?, כואב לה", עונה אדונה בנחת, "היא אוהבת את זה."
"אתה מעניש אותה? איך אם היא אוהבת כאב?"
יש כאב, שהכלבה שלי לא אוהבת", ענה אדונה בחיוך, בעוד היא עירומה למרגלותיו, מנשקת את כף רגלו.
"מה נעשה הערב? אמרת הפתעה מיוחדת?"
"כן כן, גם לכלבה שלי מצפה הפתעה, תענוג אמיתי לשנינו וגם לה."
היא באמת לא ידעה מה מצפה לה. היא חיכתה בחשש מה ובקוצר רוח כהרגלה.
הוא שם את הקולר על צווארה, את אזיקי הידיים והרגליים, והוביל אותה אל ה"חמור" שעמד מקובע לריצפה במרכז החדר. הוא כופף אותה עליו פנים, קדימה, קושר את הרגליים שלה בפישוק, קושר את ידיה ומוסיף חבל עבה סביב גווה ולא גוף החמור למנוע תזוזות מיותרות. הוא שם מסכה על עיניה.
"מעכשיו את בהמה שותקת, ברור?"
היא הנהנה ונשקה בתודה לכף ידו. בעוד היא ממתינה רועדת מעט, הם נגשו לפינת החדר.

האדון שלה ניגש אל גוף כבד מכוסה ברזנט, הסיר את הברזנט וחיבר את הכבל הארוך לשקע שבקיר. האורח שרק ארוכות:
"אתה רוצה להגיד שזאתי אין לה מושג?"
"זאתי היא השפחה, בהמה או כלבה. יש לה שם" פסק אדונה.
"כן, זאת אומרת ה..כלבה, מכלום לא יודעת?", היא שמעה את החיוך הזדוני של האורח, "והיא, היא מסוגלת לכל זה? חתיכת עסק."
"היא מורגלת, מאולפת, מזה זמן מה", אמר אדונה. "פיסטינג, הרחבות."
לאט, היא התחילה להבין מה עומד להתרחש, אבל לא איך. הם המשיכו לשוחח, היא כבר לא כל כך שמעה, נשמה עמוקות לאט לעצמה, מתכוננת.

הם הסתכלו בזה: על מינשא גלגלים שחור, כמו גלשן רחב, עמוד ובראשו תיבת מתכת מתוכה, צצה כמין ידית רחבה ארוכה.

"ועל זה", שאל הצעיר, "מרכיבים את המממ..."
"זה בא מצוייד במבחר גדלים ורחבים וצורות שונות. את זה אני מיעד לכלבה שלי בתור התחלה." הוא הראה לצעיר דילדו די גדול ורחב, חלול, 24 סנטימטרים אורך, קוטר עשרה בערך.
"זה הראשון, ואיך זה עובד?"
"הידית יוצאת וניכנסת במהירויות ובסיבובים."
"שמעת, כלבה?", קרן הצעיר. היא כמובן שתקה.
הם הסיעו את המיתקן אליה, המכסה בין רגליה המפושקות ומתחת לחמור.
"אפשר כל פעם לקדם קצת על פי מהירות ההחדרה", הסביר האדון, "נוח מאוד."
"כן כן", ענה בחיוך.
האדון ליטף את ישבניה, טפח עליהם ברכות, שם כפפה על דף ידו ושימן אותה,
מבנים מעט.
"מוכנה כלבה שלי?"
היא הנהנה. פי הדילדו הונח על פי הטבעת שלה.
"מהירות התחלתית חדירה איטית", הסביר האדון לשניהם.
"זה התחיל לעבוד,חדר לתוכה בנגיחות איטיות חדות. הכאב המוכר, הצמרמורת המענגת של החדירה לאחוריה, עמוק, חזק, פותח אותה. כל שעות הפיסטינג המעמיק וחודר פנימה, ההרחבות, הבאט פלאגים ההולכים ומתרחבים ומאריכים פותחים מענגים מרחיבים, היא החלה לגנח בקצב ההחדרה, נהנית מכל שניה.
"אתה מרשה לה לגנוח? להנות?"
ברור, הבהמה שלי גונחת ונאנקת ונהנית כמו כל בהמה ראויה לשמה ובקול."
"וגומרת?"
"את זה עוד נראה".
הוא הגביר את הקצב. הוא פולחה בכוח. פעימות חדות קצרות מעמיקות, המשטח הוחלק יותר ויותר קדימה והיא מצאה עצמה מזדיינת בפראות קולנית עם המכונה, כפותה אמנם,אבל ישבניה רוטטים והיא נפתחת מוכאבת בעוצמה גוברת, טוב וטוב יותר.
"תגמרי", נשמעה פקודת אדונה באוזנה, והיא פצחה בסידרת ביאות בלתי נשלטת בלתי נפסקת רוצה לצעוק עוד מאסטר יותר מאסטר עמוק מאסטר תיתן כאב מאסטר, תן לבההמה כאבבבב. אבל עכשיו היה אסור לה, וגניחותיה ועוצמת ההתכווצויות הביאו את כל המילים הללו. הכל נפסק באחת.
"די לעכשיו" פסק אדונה, "עוד מצפה לך הרבה בהמה שלי, דברי."
"תודה מאסטר", היא גנחה צרודה מלאת אהבה. "תודה מאסטר שמרשה לבהמה לענג אותו ואת האדון האורח בצורה שכזו."
"תנוחי קצת" ,אמר לה ברכות, והתחיל להצליף על ישבנה בשוט הרכיבה הקצר, מכסה כל סנטים בישבניה ביסודיות בסימנים קצרים צורבים מתוקים. דמעות תודה ירדו מעיניה למתת כאב זו.

"די לעכשיו, אמר אדונה. "אני צריך להשתין והיא צריכה לשתות עכשיו."
אתה היית רציני בזה?"
"היא שותה שתן, ברור, כשהכלבה שלי לידי אני לא צריך שרותים בכדי להשתין,היא האסלה הפרטית שלי", חייך אדונה, בעוד הוא מחדיר את אברו לפה השוקק, עוצם את עיניו כמתרכז כמעה ואז משקה אותה בזרם קולח וחם מר מתוק כטעם הקפה וארוחת הערב. האבר היה עמוק בפיה, בעוד היא מוצצת מכניסה מוציאה באיטיות לא מפסידה טיפה.

"מה עם עונשים", דחק הצעיר, "יש עונשים?"
"יש לה את הכאב הלא טוב שלה ,נכון בהמה שלי?"
"כן מאסטר", לחשה מבויישת, נזכרת בפעם האחרונה, בה שכבה שעה ויותר בשתן שלה על ריצפת האמבטיה, או בפעם בה היתה תלויה מספר שעות מקיר האמבטיה בידיה, קצות אצבעותיה בלבד נוגעים בריצפה, או על....
"ותעניש אותה? היום? אני רוצה לראות."
"עונש זה עונש, לא מדגימים 'עונש' כי אחרת הוא מאבד ממהותו ויעילותו", פסק אדונה.
"הו, אני מבין", התאכזב הצעיר, "לפחות אני יכול לזיין אותה בתחת? עומד לי כמו טיל."
"בפה" ,פסק האדון.
הצעיר הוציא את אברו הרוטט ממכנסיו ועמד למולה.
"תמצצי בהמה שלי", אמר אדונה, "לא לבייש."
היא עשתה כדבריו, יסודי עמוק ארוך חם ורטוב, עד שהאדון האורח גמר בפיה, גונח עמוקות. "
"תודה אדון אורח. תודה מאסטר", לחשה.

"מה לגבי הכוס שלה?" שאל האורח.
"הכוס מיועד לפיסטינג, אבל בעיקר לכאב", אמר אדונה בחיוך קטן. "בעיקר...לכאב."

"נמשיך?"
הפעם הורכבו כל הידית, דילדו יותר גדול, אגרוף גומי גדול בקצהו, ועוד אחד באמצע.
"היא תקבל?"
"כמו גדולה", חייך אדונה. "פיסטינג טוב וארוך, כן כלבה?"
"כן מאסטר תודה מאסטר."
עכשיו דממה, התהליך היה דומה רק שהפעם הוחדר האגרוף לישבנה, מרחיב אותו מאוד, מכאיב יותר. הקצב הוגבר למהירות המירבית, חודר נוגח מסובב עמוק באחוריה, פותח אותה יותר ויותר, ועד מהרה גם האגרוף השני חדר לפי הטבעת ועמוק פנימה. הבהמה היתה באקטזה, חצי ספייס, גונחת. לא הותר לה עדיין לגמור והציפיה והצורך הכאיבו, מאוד.
"מה את?", שאג אדונה, אקסטטי בכאבה ותענוגה הזורם אליו כמו חשמל.
"בהמה אדונשלי", היא גנחה.
"מה את עושה?"
"מזדיינת, מאסטר שלי, בהמה שלך מזדיינת, תודה מאסטר שמרשה."
"איך זה מרגיש? מה בהמה רוצה?"
"זין גדול חמור סוס, בשדה", היא כמעט זעקה.
"תזדייני בהמה", האורח היה נסער אף הוא, "תזדייני."
"כן אדון תודה אדון תודה מאסטר." היא היתה בשדה, מוחזקת קשורה על ספסל מחת לסוס רמך ענק שפילח את ישבנה וקרע אותה בפראות כזו כמו שלה.
"לגמור!!!" היא שמעה, והביאה כמעט והביאה אותה לעילפון. אדונה רמז לאורח להתכופף אל מתחת לחמור העץ בין רגליה המפושקות, וזה החדיר בתוכה דילדלו נוסף שגלש פנימה אל הרטיבות הרותחת, מנסה לשווא להתחרות ברמך הסיליקון. אדונה עמד מהצג מתענג כשלפתע נשמעה זעקת האורח:
"הזונהההההה היא השתינה עלי, בחיי אלהים היא השתינה עלי."
הכל נדם, נפסק כמו עמד הזמן מלכת.
"תעלה למעלה תתקלח תיקח בגדים שלי מהארון. נחכה פה."
היא נסתה לדבר,הוא השתיק אותה בהצלפה עזה על ישבנה.
"דממה", פקד בשקט, "הבושה הזאת, אין לך שליטה על עצמך, ככה לימדתי אותך? השעות במקלחון, היציאות לחצר האחורית, ואת איבדת שליטה בצורה כזו בלי לבקש רשות?"
היא בכתה בשקט, התבישה בבושתו של אדונה,
"אבל לא מבין מאסטר", ביקשה, "מהבוקר לא הרשית לבהמה לעשות."

עד שירד האורח הם נירגעו, הרי הוא הבין שהיא איבדה שליטה, שלא עשתה בכדי להכעיס. היא היתה עדיין קשורה.
"אני חייב להעניש אותך, כלבה שלי, את יודעת שאין ברירה, האורח דורש את כבודו בחזרה."
"כן מאסטר", היא יבבה, "כן מאסטר."

המכונה הורחקה לפינה. היא הותרה מהחמור ולמספר רגעים הורשתה להניח ראשה בחיקו.
"זוכר מה אמרתי?" הוא שאל את האדון האורח, "אצל השפחה שלי הכוס, כך לימדתי, נועד לכאבי העונש הלא טובים, המכאיבים האמיתיים שלה."
היא נקשרה אל הסלינג, על גבה, מפושקת לרווחה, מרותקת היטב, בנדנה סוגרת את פיה.
"היא תצרח, מותר לה, אבל רק כך" אמר אדונה בכובד ראש. "זה הולך להעשות על על פי דרכי, זו לא נקמה, זו שיחת הסבר, עונש חינוכי נחוץ", הוא הסביר לצעיר הנסער עדיין. "אתה כאורחי, כזה שהיא עלבה בו, תסייע לי, על פי דבריי."
"בסדר", אמר הצעיר בקדרות, "אבל אני דורש, לראות אותה סובלת."
"דרישתך מתקבלת בהחלט, נכון בהמה?"
היא הנהנה בראשה עיניה מורחבות באימה. אדונה האוהב נאלץ להעניש בחומרה מירבית בפעם השניה, מאז היתה מתלמדת, לפני זמן רב. זה לא כמו באמבטיה, כשברח לה פעם ראשונה, או תלויה מהתיקרה בגלל אותו מקרה, או.. תנשמי עמוק, תרגעי...
"קודם כל", הוא פנה אל האורח, "עשה בה פיסטינג בכוס, חזק ואל תרחם, תכאיב כמירב יכולתך."
האדון האורח שם כפפה על ידו וחדר בה באגרוף ברזל צורב פנימה. הכפפה היתה טבולה במישחת בן גיי צורבת, חזקה. זה עשה את מלאכתו היטב. כאבה יצא אל אוויר החדר ביללות ובתחינות חנוקות, פנימה צרב והכאיב, הבעיר את כולה באש. כשעינוי זה פסק, הודלק נר והוכנס לתוכה עד שהלהבה צרבה את הדגדגן. קול קטן במוחה מנע ממנה מלהתעלף: הוא אוהב אותי, אני רואה את הכאב בעיניו מבעד לעיני העצומות, שומעת בקולו... אז נטלו שניהם כל אחד מצלף שטוח כבד ממוסמר, והתחילו לסרוגין להצליף קשות בין ירכיה. הצרחות בקעו במהרה, צרחות לרחמים. ההצלפה נדמה נמשכה עידן ועידנים, הספייס לא בא. בעונש, אין ספייס.

לסיום הותר לאורח לשטוף אותה בשתן שלו.

לאחר מעשה, כשהוא הלך לדרכו, היא נישאה על ידי אדונה להתרחץ להתנקות מהכל, מהחטא מהעונש. נסלח ונשכח. ישנה שנת מסוממים למרגלות מיטתו על שמיכתה, היא בלתה את הלילה, מחבקת את נעלו, כדובי אהוב וישן מימי ילדותה.