טריו ופסנתר

הוא מזמין אותך במחוות יד להכנס אל החדר, אותו ארגן מבעוד מועד.
את הפסנתר מכסה בד קטיפה שחור שגולש ממנו אל הרצפה ועליו דולקים נרות. נרות נוספים בוערים במעגל במרכז החדר.
אני על ברכיי, לצידו, קולרי לצווארי ואזיקים על גפיי, ומלבדם אין דבר לגופי.
משפילה מבטך בכניסתך לחדר, מציצה בזווית העין על המתרחש, חשה את החום, את הריח.
הוא מורה לי להפשיט אותך מבגדייך. אני מקלפת מעלייך את בגדייך, אט אט, ידיי עוברות על גופך הרך, מלטפות אותו. אני מרימה את שערך, מקרבת אותו אל אפי ושואפת לתוכי את הריח שלו.
הוא מתקרב ועונד לצווארך קולר.
"שבי" הוא אומר בשקט. את פוסעת אל כסא העור ומתיישבת עליו. זו הפעם הראשונה שבה את מנגנת ללא בגדים המפרידים בינך לבין הכסא, והאלכוהול לחיטוי מעקצץ באזורים בהם גילחת זה לא מכבר.

הוא מצביע על מרכז המעגל, אני זוחלת לשם, מחכה לו.
הוא מסובב את כסא העור כשפנייך כלפיו, מבטך מושפל ואדמומיות של מבוכה עולה בלחייך.
סביב רגלייך מתהדקים אזיקים וביניהם מחבר מפשק.
את מרימה מבטך כאומרת – אבל כך יקשה עליי לנגן, אך מבטו מונע ממך לדבר.
את מנסה לבדוק את יכולתך בתנאים החדשים ונופלת מן הכסא. בושתך גורמת לך להסמיק עוד יותר.
הוא מסתובב לעברך בתנועה חדה ומרים אותך בעודך מצחקקת במבוכה. מגעו עדין אך כשאת נתקלת במבטו את קופאת לרגע וממלמלת "סליחה אדון, זה לא יקרה שוב".

פסיעותיו קורעות את השקט בעודו ניגש ומפשק את ידיי, קושר כל אחת מהן בקפידה, ואף את רגליי מפריד. היכולת לנוע נשללת ממני.
"נגני" הוא מורה לך, ואת מנגנת נעימה רוסית מלנכולית.
הוא מלטף את גופי בידיו ואני מתמסרת למגעו, מאבדת את הזמן והמקום, בעודו מטפטף שעווה על חזי החשוף.
את מגניבה לעברנו מבטים, מוקסמת מיפי אור הנרות הנופל עלינו, ופתאום מתעשתת – אסור לזייף.
את השעווה מחליפה קובית קרח, המטיילת על צווארי, כתפי, השקע בין חזי ומתמוססת לאיטה על טבורי.
קוביה נוספת מטיילת על איבר מיני, מעבירה בי צמרמורות של עונג וקור.
המוזיקה מתחלפת בנעימה עוצמתית יותר, שעווה וקרח מבלבלים את חושי בעוברם על גופי לסירוגין.

את מרגישה בטוחה יותר למרות המפשק, המוזיקה סוחפת אותך אליה, את לא חשה בו מתקרב אלייך, עד שנשימתו אל מול אוזנך לא מותירה ספק.
הוא מלטף את הגב שלך. את לא מעיזה להסתובב, לא מעיזה להפסיק, ידיו עוברות על עורפך מתחת לשערותייך, יורדות אל גבך כאומרות שלי הוא, וממשיכות עד לפלחי ישבנך.
את כל כך רוצה להתמכר לתנועה הזו, שנמשכת משך זמן כה רב, את כל כך רוצה לחוש את ידיו כך לנצח, בעינים עצומות, בראש נקי, אך את חייבת להמשיך ולהיות טובה.
שפתיו נושקות לצווארך, לשונו חוקרת את מרקמו, ובעקבותיה נשיכה בחיבור שבין הצוואר לכתף.
ידיו נשלחות אל ירכייך, את מרגישה כל כך חשופה למולו, את מרגישה את חומן , את תנועתן המתקרבת במעגלים קטנים אל איבר מינך, הוא מרפרף עליו באצבעותיו הארוכות, נוגע לא נוגע. ושוב המלחמה שלך.

הוא שב אל המעגל.
רגלו היחפה מעל לפני, אני מלקקת אותה, מוצצת את בוהנו, מתענגת עליה.
מבטו מחויך בחיוך ששמור רק לסשנים.
הוא כורע למולי על ברכיו ומתחיל להצליף באיבר מיני בגב ידו. עונג מתערבב עם כאב.
את שומעת את נשימותי הנעשות כבדות ומגניבה מבטים חטופים.

מבטך פוגש במבטו ואת מרכינה את ראשך. הוא קרב לעברך.
ידיו מעסות את פטמותיך ועד מהרה הוא מחבר אליהן אטבים. את חשה בכאב פושט בגופך.
היצירה מתחלפת, ברקע מנגינה אפלה וחזקה בעוצמתה.
לרגע מתהדקות ידיו סביב צווארך. את עוצמת את עינייך וממהרת לפקוח אותן כדי לא לטעות, אך ההתמסרות שלך לרגע אחד גרמה לך לזייף.
הוא סוטר לפנייך, סטירה יחידה וחזקה, העלבון צורב בך יותר מהמכה.
"התחילי מהתחלה" הוא מורה.

הוא חוזר אליי ומשחרר אותי מכבליי בכדי להפוך אותי על בטני. החבלים שוב נקשרים.
הוא נוטל את השוט שלו ומצליף בי לפי קצב המוזיקה. את שומעת את השוט קורע את האויר ונוחת על בשרי, מתמזג עם המנגינה.
הוא מפסיק בכדי ללטף אותי, ידיו מנחמות את עורי האדום, פיו מנשק את כאבי.
הוא מפריד את פלחי ישבני ושופך שעווה, גופי נרעד.
ידיו המלטפות מצליפות בי עתה, במלוא עוצמתן. אני מחפשת מעגן לנעוץ בו את ציפורניי, להעלים את כאבי.
הוא נוטל את הקיין. כל גופי מתכווץ עת קול הנפתו המוכר נשמע לראשונה, אך המכה לא מגיעה.

הוא מחבר את קולרי לרצועה ומוליך אותי אלייך.
מושיב אותי לרגלייך. אני יודעת כי אני מפריעה לך לנגן, אך כך צוויתי.
את מנסה להמשיך למרות הקשיים הנערמים. ידיו מטיילות על גופך שורטות ומלטפות לסרוגין.
אצבעותיו מוחדרות אל פיך, ואת יונקת אותן בשקיקה.
לשונו חודרת אל פיך בעודי נועצת בכם מבט רווי כמיהה. הוא מביט בעיני, ועוד בטרם אני משפילה אותן הוא מורה לי ללקק.
אצבעותי מפשקות את שפתי ערוותך, מלטפות אותה, מוקסמות ממגעה.
לשוני משרטטת את ההיקף, טועמת מגופך. אני מוצצת בפי את דגדגנך, מחדירה לשוני אל רטיבותך. אני חודרת אלייך בלשוני, מצמידה את פניי, מניחה להן להיספג בנוזלייך. העונג והריגוש ניכרים על פנייך. גל של כאב מגיע עת הוא מוריד את האטבים, ואחריו הכאב החד כשהוא מורה לי להפסיק.
פתאום את קולטת כי הפסקת לנגן.
הוא פונה אלייך ושואל "הוריתי לך להפסיק?"
את מרכינה ראש ועונה "לא אדון".
"אם כן מדוע הפסקת?" "סליחה אדון אבל לא יכלתי להמשיך לנגן".

הוא מקים אותך ממושבך ומוביל אותך אל הארון. המפשק מקשה עליך ללכת בקצב שלו. את כמעט מועדת, אך לא מעיזה להוציא הגה.
הוא מצמיד את ידיך אל ידיות הארון ומורה לך לאחוז בהן.
"תתחילי לספור" הרעש של הקיין שוב מפלח את האויר.
את סופרת את הצלפותיו, 12 במספר לפניי שהדמעות חונקות את גרונך ושוטפות את פנייך.
הוא משכיב אותך במעגל על בטנך, ועובר עם המים הקרים שהיו זה לא מכבר הקרח על ישבנך.
הקור גורם לך לרעוד. אני מביטה בך ורואה כמה את יפה לאור הנר, רועדת, שבירה כל כך.
הוא מורה לי להתקרב אליו ולכרוע על ברכיי לצידו. אנו מלטפים יחד את גופך הרך. עינייך עצומות, שפתייך פשוקות, מתמכרת.
הוא מושיב אותך. שפתייך מחפשות את שפתיי, לשונך את לשוני. הוא נושך את צווארי ואצבעותיו מרפרפות על חזך וצובטות את פטמתך.
"ענגי אותה" הוא מורה לי, ואני ממשיכה ללקק את מיצי תשוקתך, שכאילו לא יבשו לרגע.
הוא פושט את בגדיו. ידיו מרימות את ישבני, בוחנות אותו, מלטפות ומפשקות את פלחיו.
הוא חודר אליי וכל גופי נרעד עת איברו חוקר את תוכי ונוגח בדפנות רחמי.
תשוקתי גורמת לי לנשוך את דגדגנך נשיכות קלות אך ברורות. את צועקת, ספק מכאב ספק מעונג.

הוא יוצא ממני לקול צעקותייך. אני חשה בו מביט בנו לרגע, ואז הוא חודר אליי שוב, הפעם אל ישבני. אני צועקת בהנאה ובכאב, ציפורניי ננעצות בירכייך. אני נושכת את גופך, נושקת לו, מלקקת אותו. הוא יוצא מתוכי ומורה לי לא להפסיק לענג אותך.
לאחר השתהות קלה, הוא מצווה עליי לשבת על פנייך כשפניי אליו. את חשה את המיצים שלי מרטיבים את פנייך. לשונך חוקרת את גופי, גורמת לי להאנח בקול.
הוא מפשק את רגלייך וחודר לתוכך. את מרגישה אותו ממלא אותך. הוא מתחיל לנוע בתוכך בסיבובים וגניחותיך נבלעות בפתח איברי. בה בעת הוא מצליף בחזי בקצב החדירה.
לאחר זמן מה, הוא מורה לי לקום מעלייך ולך להתהפך על בטנך. אני מוצאת את מקומי מאחוריו.
הוא מרים את ישבנך, מלטף אותו ומצליף בו בכף ידו, עד שיקבל את האדמומיות שהוא כל כך אוהב.
הוא מחדיר אצבעות אל איבר מינך ומרטיב אותן. כעבור רגע הן נכנסות אל ישבנך, המתכווץ בכאב.
ליטופו מרגיע אותך במעט, אך כשהוא חודר אל פתחך את צועקת ומשתוללת.
הוא חודר חזק יותר, וחונק אותך בידיו.
אני מלקקת את החור שלו ברכות, שומעת אותך סובלת ונהנית.
הוא יוצא מתוכך, אך המשחק עוד לא נגמר.
הוא מתיישב על כסא העור ומצווה על שתינו ללקק את כפות רגליו. אנו זוחלות אליהן ומלקקות אותן בחרדת קודש.
הוא מלטף את ישבנינו ואת ראשינו, סוטר ונושק לכל אחת בתורה.
על פי הוראה ממנו אנו עוברות לישיבה על ברכינו, מלקקות ומוצצות את איברו הנוקשה.
אני מלמדת אותך את הקצב שלו, ויחדיו אנו מענגות אותו.
הוא מורה לנו לרכון קדימה ולהבליט את ישבנינו. אנו מצייתות והוא מתרומם ממקומו וגומר על הגב והישבן של שתינו.
ההוראה הבאה היא להשאר כמו שאנחנו.
הוא קם ומתנקה, ואחר מנקה אותך ומחבק אותך חזק.
כעבור רגע או שניים הוא קם ומנגב אותי, ואנו מתחבקים גם כן.
הוא נשכב על גבו, פורש את זרועותיו החזקות ואוסף אותנו אל חיקו החם.