המבחן בע"פ - חלק שלישי

החיים המוות היד והלשון – חלק שלישי של המבחן בע"פ.

נשכבתי על המיטה, רגל אחת מכופפת על המיטה והשניה נשענת על הרצפה, מחייכת אל אלעד. צודקים, אני קצת טיזרית, הרבה אקסהיביציוניסטית, אבל אני באמת אוהבת סקס. באמת. כמעט הרגעים היחידים שאני סוף סוף מצליחה לחוות את ההנאה מהרגע בלי לחשוב. ואלעד הזה, אלוהים, היתה לי תחושה לגביו.. היתה לי הרגשה שהוא רק ירים את הסף, שיש לו ידע הבנה ויכולת לעשות לי את זה… רק מהמחשבה על כך התייבש לי הפה, ניסיתי לבלוע, ללחח את חלל הפה, ללא הועיל…
עכשיו התיישב אלעד לידי, בבגדיו כולם, מתבונן בי עדיין במבט המרוכז הזה שלו,
כאילו הייתי חרגול נדיר עם נקודות בבטן במקום בחזה, והוא מנסה להבין כיצד זה קרה.
עכשיו הוא הניח את כף ידו הגדולה על פני, שאצבעותיה הלכו וגיששו באופן עצמאי כל תו בפני. אצבע חולפת על קו הגבות, על גשר האף, שתי אצבעות חולפות על השפתיים, כל אצבעות היד חולפות על הלסת, ומתהדקות מעט על הצוואר….
"אתה מתכוון לזיין אותי בהתכתבות?" היה נראה שהוצאתי אותו מהריכוז..
"על מה את מדברת?"
"על כך שאתה לבוש לגמרי עד נעליך"
"אהה…. לא, אני לא מתכוון לזיין אותך בכלל, בטח לא עכשיו.."
"אתה קצת מוזר אלעד, אני הראשונה שהבחינה?"
עכשיו הוא צחק ללא קול.. "עדיין יש את הבחינה ההיא, זוכרת? הבחינה בעל פה. זה כל מה שתקבלי ממני היום"
"אני מחבבת מאוד לשון, כמנת פתיחה.. מה יש למנה עיקרית?" לאט לאט אני מתחילה להבין פחות ופחות. מה הוא רוצה, וממתי מישהו אומר לא לזיון אבל כן לליקוק…
"זו המנה העיקרית, ולדעתי היא תשביע אותך לחלוטין. את בוטחת בי?"
"מאיזו בחינה?" לשאול שאלה כזו זה כמו להגיד: האמיני לי, למען האמת, וכל מיני כאלה שאיך שאומרים לך אותן את ישר חושדת שמנסים לרמות אותך..
"מהבחינה באינטגרלים"
חה. יש לו חוש הומור. במקומו לא הייתי בונה על חוש ההומור הזה…
"כמובן, אלעדוש, בוטחת בך לחלוטין באינטגרלים, אם כי אין מה לדבר על דיפרנציאלים, יש גבול!" בקצב הזה הוא יקלקל גם את חוש ההומור המשובח שלי…
"הייתי מצפה שתבטחי בי מספיק בכדי לאפשר לי לקבע אותך קצת"
"לקבע? אני מבטיחה לא לברוח בחצי שעה הקרובה"
"את שוב מייגעת בהתחכמויות האינסופיות שלך…" עתה קם ממקומו, פתח את הארון בעל שתי הדלתות, והוציא שקית בד שחורה ממנה הוציא ספק חבל ספק רצועה שחורה ברוחב של כשבעה ס"מ.
"ידיים, קדימה." עכשיו הוא עמד מעלי. חייכתי קצת, לא מבינה…
"קדימה!" עכשיו הושטתי את כפות ידי אליו… מה אגיד לכם, זו היתה קשירה מיוחדת בהחלט ובסופה נראיתי כמו העופיונים הממולאים שאמא שלי עושה לפעמים בימי שישי, רק בהבדל אחד, אני נקשרתי מפושקת. למביני העניין זה הלך כך:
כפות ידיים קשורות אחת לשניה ומונחות מתחת לראש. משם המשיכה הרצועה מאחורי הגב אל הרגל הימנית שלי שנקשרה שוק על ירך, ומשם ישר לירך שמאל באופן דומה…. עתה נקשרו הרצועות שהיו בפינות המיטה אל הלולאות האנושיות שנוצרו במרפקים ובברכיים. מקובעת אמרנו? פשוקה כעופיון מרוט? ובכן, בדיוק כך… נראה שהיה מרוצה מעבודתו ומן התוצאה.. עתה הוציא כיסוי עיניים כזה, כמו שמחלקים בטיסות, וכיסה את עיני…. הלב החל להגביר את פעימותיו ונדמה היה לי שאני שומעת את געש הדם באוזניי שלי…
"נוח לך?" ידיו החלו לרפרף על גופי.
"כמובן שנוח, איזו שאלה, אני הולכת לישון כל לילה בפוזיציה הזו בדיוק." היד שלו החלה לצייר עיגולים הולכים וקרבים אל הפטמה שלי…
"הייתי שמח לו היית שותקת קצת ומתרכזת, ובכל מקרה, תמיד תוכלי לומר חדל ואז אשחרר אותך. חדל. תזכרי?"
"אשתדל" אני מתחילה לשמוע את הנשימות שלו דרך הבטן שלי, ואני יודעת שיש משהו לא הגיוני במשפט… עכשיו אני חשה בסנטר שלו עלי, זיפיו משפשפים את הצלקת ההיא שליד הסרעפת.. אני מקשתת את גופי כנגד השפתיים שטועמות אותי די באיטיות בעוד כף ידו האחת חולפת קלילות על פיטמה שהופכת זקורה, ואילו ידו השניה נחה על צווארי…
"בזמנך הפנוי אמרי לי מתי מתחילה הבחינה.." כמעט שוב אני שומעת את החיוך שלו מבעד לכיסוי העיניים..
"מ ע כ ש י ו !" לחיצה על הבטן התחתונה… אוההה… כף ידו השניה לוחצת חזק על המפשעה המפושקת, אלוהים אלוהים אלוהים, זה טובבב….. תוך רגע התערבבו לי לשון ואצבעות עם נהימות החיה שלי שבאו משום מקום כרגיל, אולי מהבטן עצמה. יד שמחליקה לעבר החזה וממוללת אותו ביד קשה, ומשם ממשיכות לכתף, לוחצות את כל הגוף כנגד השפתיים לשון שיניים שלו… וחוסר היכולת לזוז, אלוהים, השרירים דרוכים עד קצה גבול היכולת שלהם, רועדים כבר…
"אל תגמרי." והראש שלי נזרק לאחור ככל שהוא יכול, ואני מרגישה ערפול מוזר כזה, שזורם במהירות לכל מקום בגוף דרך הדם הגועש, כאילו היתה לו הזרקת דלק.
"את עוד לא גומרת." אצבע מלטפת את פי הטבעת שלי, חלקלקה מהמיצים שעליה… עכשיו יש הרמוניה בין האצבע ללשון שפתיים שיניים, שהחלו לנשוך את בשר פנים הירכיים שלי….
"אני…. אההה…." לפני שזה מגיע ממש לשם, אני מרגישה את התכווצויות הגמירה במוח. כף ידו של אלעד, חמה וחזקה נלחצת לי על הצוואר…. אני כמעט משתנקת…. פתאום אני קולטת שאני לא נושמת, ופרכוס הגוף, בתוך הערפול, אין לי מושג כלל אם מדובר באורגזמה או ב…. פרפוריו האחרונים של הגוף. ואני לא יכולה לעשות כלום. אימת מוות. העיניים שלי כבר נלחצות החוצה, ואני רואה את הנקודות השחורות האלה לפני ההתעלפות… ואז הוא מניח לצווארי, ואני נושמת בכל הכוח, ממלאה אויר בראות, והדם חוזר לגעוש בעורקים, וכמה מכות אצבע חזקות ואני גומרתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת…………………………………………. אלוהים………………………………………………… ו…. טוב לי, כל כך טוב לי, כאילו התחושה לא מגיעה כלל מהגוף, כאילו בעצם לא מדובר בחוויה שהחלה בגוף, כאילו… אופוריה... חיוך מתקבע לי על הפנים מבלי יכולת למחות אותו. עכשיו מוריד ממני אלעד את כיסוי העיניים, מלטף את פני בעדינות רבה…
"איך את מרגישה, רוני?"
"טוב לי, ממש ממש טוב לי" אני אפילו לא טורחת למצוא מילים מדויקות, אין בהן צורך….
"אני כל כך שמח שטוב לך" וכבר הוא מתיר את הקשירות, משפשף את חלקי הגוף שנקשרו, אוסף אותי אליו…
"אתה כל כך טוב לי…" מה אמרתי הרגע? ולמה יורדות מעיני דמעות מבלי שאבכה?
"האם אני יכול להניח שעברתי את המבחן בעל פה?" הוא מעביר אצבעות על לחי רטובה..
"ככ..כן…"
יש רגעים בחיים בהם כל מילה מיותרת, זה אכן היה רגע כזה…