פחד גבהים
מאת Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
5 ביוני 2004
אני עולה בגרם המדרגות, נדמה לי שהעלייה הזו נמשכת כבר שעה ותמשך לנצח.
עיני נתונות בכיסוי עיניים ורק קולו מדריך אותי. "עוד שתי מדרגות ואת שם" הוא אומר.
אני מטפסת אותן בזהירות ורוטנת לעצמי שלפחות יכל לומר לי לא לבוא עם עקבים
ושהוא יודע שיש לי פחד גבהים ובכל זאת נותן לי לטפס את זה לבד, ועם כיסוי עיניים.
הוא עולה אחרי, אני שומעת את קול צעדיו, ואז רעש מוזר וחזק.
"איפה אנחנו?" אני שואלת, "במטוס", הוא עונה.
"אבל... אני לא טסה. יש לי פחד גבהים ופחד טיסות. אני רוצה לרדת."
"האם זו הדרך שבה את רוצה להודות לי?" הוא שואל.
אני מתיישבת, אוחזת בידיות המושב בחוזקה, נשימותיי נעשות מהירות יותר, הפחד גואה בי.
הוא נעמד מאחורי, מעסה את כתפיי, מעביר יד בשערי ומנסה להרגיע.
בד"כ זה עובד, אבל הפעם הפחד כולא אותי וגם הנוכחות שלו לא מצליחה להשיב את נשימתי לסדרה.
הוא נעמד למולי, מביט בי עכשיו ואני רוצה לומר לו שאני מצטערת, שלא רציתי להרוס לו, אך בטרם אני פותחת את פי הוא סוטר לי, ומעלה גל של דמעות בזויות עיני.
הוא חופן את פניי בשרירי חזהו ולאט לאט אני נרגעת.
רעשי המטוס הופכים מונוטוניים יותר ואני מצליחה להתחיל להתרגל אליהם.
הוא קושר לרגליי את האזיקים, מהדק את חגורת הבטיחות שלי, אח"כ את חגורתו ואוחז ביד.
"הסתכלי אליי" הוא מורה לי ואני מפנה את פניי ואת מבטי הסומא לעברו.
המטוס מתחיל לרעוד, הפחד שוב מאיים להשתלט עליי, גופי נדרך כולו.
הוא מוצץ את שפתי התחתונה ונושך אותה חזק, טעם של דם ממלא את פי, הוא מוצץ את הדם בשקיקה ואני מתמסרת לו. ידיו משוטטות על כתפיי. מפשיטות אותי מכתפיות החזייה והשמלה. הוא חופן את שדי בכף ידו, צובט את הפטמה. ידו השנייה אוחזת בעורפי ומקבעת אותו.
הוא עוצר ומתבונן בי. ההכרה כי אני במטוס מכה בי שוב והפחד שוב חולש על גופי.
ההרגשה שלי היא כאילו הוא ידע שזה יקרה וכעבור רגעים ספורים ידו מכסה את פי והשנייה את אפי מונעות ממני נשימה. אני מתחילה להתפתל בכסא, מנסה להשתחרר מאחיזתו הוא משאיר אותי כך שניות נוספות , ומשחרר את ידיו.
בעודי נושמת נשימה עמוקה ומנסה להסדיר את נשימתי הוא שולף מתיקו את קולרי ועונד אותו לצווארי.
אני נמלאת גאווה בכל פעם מחדש שכהוא עושה את זה, כאילו מאשר לי שוב שאני שלו.
משהו מרשרש ובעוד אני מנסה לעמוד על פשר הרשרוש, לשונו מחדירה לפי כדור שוקולד.
אנו מעבירים אותו בינינו באיטיות סקסית מתענגים על המגע והטעם, ידו מלטפת את ירכי, וידי את ירכו.
הוא משחרר את חגורתו, נעמד מולי וקורע מעלי את תחתוני במשיכה שהיתה חזקה מדי עבורן.
צמרמורת עונג עוברת בגופי, ואני חשה בו רוכן מעלי.
הוא מכוון את הכסא שלי למצב שכיבה, מרפה את החגורה אך לא משחרר אותה, ומורה לי לדחוף את גופי במעלה המושב. הוא מפשק את רגליי ואוזק כל רגל לידית מושב.
הוא מוריד מעלי את שמלתי ואת החזיה, בוחן את גופי ומלטף את איבר מיני.
הוא ממקם על טבורי קובית קרח ומהדק שוב את החגורה לגופי. הוא מתחיל להצליף על הדגדגן שלי ואני גונחת, מתפתלת ונאנחת אך לא יכולה ממש לזוז כי התנועה שלי מוגבלת ע"י האזיקים והחגורה.
הוא מחדיר לתוכי שתי אצבעות, בעקבותיהן נכנסות השלישית והרביעית, והחמישית חודרת אחריהן.
ידו חופרת בתוכי ידיו פורטות עליי מבפנים. ציפורני ידו השניה ננעצות בלחי ישבני, גורמות לי להגביה את אגני ולהחזיר את ידו עמוק יותר לתוכי. אני גומרת רועדת כולי, מרגישה אותו מביט בי ומחייך. מתפללת שיוריד את כיסוי העיניים אך הוא מותיר אותו על כנו.
הוא מוציא את ידו מתוכי ונותן לי ללקק את מיצי תאוותי.
הוא מחבר לקולרי את הרצועה ושם אותה בפי. הוא משחרר את אזיקי ואת החגורה, ולוקח בידיו את הרצועה. מורה לי לכרוע על ארבע ולזחול אחריו. אני עדיין רועדת ורעידותי משתרגות להן בין רעידות המטוס.
הוא מסייע לי להתרומם וממקם את ידי מול פתח כשרגליי מופשקות.
לפי הקולות הבוקעים אני מבינה שזהו תא הטייס ואנו במחיצה המפרידה.
הוא חוזר כעבור רגע ומעביר לי בנשיקה יין. שתי טיפות זולגות מזווית פי על לחיי, אני מנסה ללקק אותן אך הוא מונע בעדי לעשות כן.
"כמה טיפות נשרו?" הוא שואל.
"שתיים אדוני" אני עונה.
"אם כן תקבלי בעבור כל אחת מהן עשר הצלפות. באיזה חלק מגופך היית מעדיפה שאצליף בך?"
"גופי שייך לך, אדוני, כל חלק שתחפוץ בו טוב בעיניי".
"תשובה נפלאה" הוא אומר, ומציף אותי באושר גדול.
הוא מצליף בי בידיו עשר הצלפות על לחיי ישבני ועל ירכיי, אח"כ מזיז אותי מדרכו ומצליף בי לסירוגין על איבר מיני ושדיי.
פתאום אני שמה לב כי נהיה שקט יותר וכי הטייס בטח צופה בנו ואני שוב מתחילה להלחץ.
אדוני מוריד אותי על ברכי ע"י הפעלת כח על כתפי, ופותח את מכנסיו. אני מוצצת ומלקקת את איברו בשקיקה עד שהוא דוחף אותי מעליו בבת אחת. תחושת העלבון מעלה שוב דמעות בעיני.
הוא הולך ממני וחוזר כשבידיו מצבטי פטמות, מגעם על פטמותי זר וכואב.
הוא מחזיר אותי לעמידה בה הייתי קודם ומכופף אותי עוד קדימה. הוא שב ומצליף בישבני ומלטף את האדמומיות שכף ידו יוצרת על לובני.
הוא חודר אליי חזק ובתנועות קצרות ומהירות, אני גונחת, מרגישה את נוכחותו בתוכי ואת המבט של הטייס על גופי העירום, תחושות לחץ, גירוי, פחד, כאב ועונג סוחפות אותי במערבולת.
כשאני קרובה לגמור הוא מפסיק, מוריד אותי לרצפה ועם הרצועה לוקח אותי חזרה אל המקום בו נמצאים המושבים.
הוא מורה לי לשים את ידיי על החלון ולהבליט את ישבני, מלטף אותי במי קרח, מפשק את פלחי הישבן ומחדיר פנימה קובית קרח, קוביה שנייה הוא שם בפי, הוא מחבק את מתני, וכשהוא חודר אל ישבני אני מרסקת אותה בשיניי.
הוא חודר לתוכי בקצב הולך ומתגבר, האנחות שלי הופכות חזקות יותר וביניהן נעתקת נשימתי, נשימותיו הופכות עמוקות יותר, ידיו מלטפות את פניי ומורידות מעליי את כיסוי העיניים, אנו גומרים כמעט באותו הזמן, הגמירה שלו בתוכי גורמת לי שוב לרעוד, אני פוקחת את עיניי ומולי שמיים כחולים ששזורים בהם ענני צמר גפן לבן, הוא מחבק אותי ואני רואה בחלון את פניו המחייכות למול השתאותי.
דמעות של אושר יורדות מעיני, חיוך נפרש על פניי הוא לוחש לי את אהבתו ואני מודה לו באומרי "אשרי השפחה שיש לה אדון כמוך", הוא מצמיד אותי אליו בחיבוק חזק, ומנשק אותי נשיקה ארוכה ואוהבת.
את המשך הטיסה העברנו בניחותא עם יין, שוקולד, והמון אהבה.
הוא אמר לי פעם שפחד הוא אי-רציונאלי והוכיח זאת.
ובכל זאת, אני שמחה שהוא לא יודע על הפחד שלי מנחשים :)
עיני נתונות בכיסוי עיניים ורק קולו מדריך אותי. "עוד שתי מדרגות ואת שם" הוא אומר.
אני מטפסת אותן בזהירות ורוטנת לעצמי שלפחות יכל לומר לי לא לבוא עם עקבים
ושהוא יודע שיש לי פחד גבהים ובכל זאת נותן לי לטפס את זה לבד, ועם כיסוי עיניים.
הוא עולה אחרי, אני שומעת את קול צעדיו, ואז רעש מוזר וחזק.
"איפה אנחנו?" אני שואלת, "במטוס", הוא עונה.
"אבל... אני לא טסה. יש לי פחד גבהים ופחד טיסות. אני רוצה לרדת."
"האם זו הדרך שבה את רוצה להודות לי?" הוא שואל.
אני מתיישבת, אוחזת בידיות המושב בחוזקה, נשימותיי נעשות מהירות יותר, הפחד גואה בי.
הוא נעמד מאחורי, מעסה את כתפיי, מעביר יד בשערי ומנסה להרגיע.
בד"כ זה עובד, אבל הפעם הפחד כולא אותי וגם הנוכחות שלו לא מצליחה להשיב את נשימתי לסדרה.
הוא נעמד למולי, מביט בי עכשיו ואני רוצה לומר לו שאני מצטערת, שלא רציתי להרוס לו, אך בטרם אני פותחת את פי הוא סוטר לי, ומעלה גל של דמעות בזויות עיני.
הוא חופן את פניי בשרירי חזהו ולאט לאט אני נרגעת.
רעשי המטוס הופכים מונוטוניים יותר ואני מצליחה להתחיל להתרגל אליהם.
הוא קושר לרגליי את האזיקים, מהדק את חגורת הבטיחות שלי, אח"כ את חגורתו ואוחז ביד.
"הסתכלי אליי" הוא מורה לי ואני מפנה את פניי ואת מבטי הסומא לעברו.
המטוס מתחיל לרעוד, הפחד שוב מאיים להשתלט עליי, גופי נדרך כולו.
הוא מוצץ את שפתי התחתונה ונושך אותה חזק, טעם של דם ממלא את פי, הוא מוצץ את הדם בשקיקה ואני מתמסרת לו. ידיו משוטטות על כתפיי. מפשיטות אותי מכתפיות החזייה והשמלה. הוא חופן את שדי בכף ידו, צובט את הפטמה. ידו השנייה אוחזת בעורפי ומקבעת אותו.
הוא עוצר ומתבונן בי. ההכרה כי אני במטוס מכה בי שוב והפחד שוב חולש על גופי.
ההרגשה שלי היא כאילו הוא ידע שזה יקרה וכעבור רגעים ספורים ידו מכסה את פי והשנייה את אפי מונעות ממני נשימה. אני מתחילה להתפתל בכסא, מנסה להשתחרר מאחיזתו הוא משאיר אותי כך שניות נוספות , ומשחרר את ידיו.
בעודי נושמת נשימה עמוקה ומנסה להסדיר את נשימתי הוא שולף מתיקו את קולרי ועונד אותו לצווארי.
אני נמלאת גאווה בכל פעם מחדש שכהוא עושה את זה, כאילו מאשר לי שוב שאני שלו.
משהו מרשרש ובעוד אני מנסה לעמוד על פשר הרשרוש, לשונו מחדירה לפי כדור שוקולד.
אנו מעבירים אותו בינינו באיטיות סקסית מתענגים על המגע והטעם, ידו מלטפת את ירכי, וידי את ירכו.
הוא משחרר את חגורתו, נעמד מולי וקורע מעלי את תחתוני במשיכה שהיתה חזקה מדי עבורן.
צמרמורת עונג עוברת בגופי, ואני חשה בו רוכן מעלי.
הוא מכוון את הכסא שלי למצב שכיבה, מרפה את החגורה אך לא משחרר אותה, ומורה לי לדחוף את גופי במעלה המושב. הוא מפשק את רגליי ואוזק כל רגל לידית מושב.
הוא מוריד מעלי את שמלתי ואת החזיה, בוחן את גופי ומלטף את איבר מיני.
הוא ממקם על טבורי קובית קרח ומהדק שוב את החגורה לגופי. הוא מתחיל להצליף על הדגדגן שלי ואני גונחת, מתפתלת ונאנחת אך לא יכולה ממש לזוז כי התנועה שלי מוגבלת ע"י האזיקים והחגורה.
הוא מחדיר לתוכי שתי אצבעות, בעקבותיהן נכנסות השלישית והרביעית, והחמישית חודרת אחריהן.
ידו חופרת בתוכי ידיו פורטות עליי מבפנים. ציפורני ידו השניה ננעצות בלחי ישבני, גורמות לי להגביה את אגני ולהחזיר את ידו עמוק יותר לתוכי. אני גומרת רועדת כולי, מרגישה אותו מביט בי ומחייך. מתפללת שיוריד את כיסוי העיניים אך הוא מותיר אותו על כנו.
הוא מוציא את ידו מתוכי ונותן לי ללקק את מיצי תאוותי.
הוא מחבר לקולרי את הרצועה ושם אותה בפי. הוא משחרר את אזיקי ואת החגורה, ולוקח בידיו את הרצועה. מורה לי לכרוע על ארבע ולזחול אחריו. אני עדיין רועדת ורעידותי משתרגות להן בין רעידות המטוס.
הוא מסייע לי להתרומם וממקם את ידי מול פתח כשרגליי מופשקות.
לפי הקולות הבוקעים אני מבינה שזהו תא הטייס ואנו במחיצה המפרידה.
הוא חוזר כעבור רגע ומעביר לי בנשיקה יין. שתי טיפות זולגות מזווית פי על לחיי, אני מנסה ללקק אותן אך הוא מונע בעדי לעשות כן.
"כמה טיפות נשרו?" הוא שואל.
"שתיים אדוני" אני עונה.
"אם כן תקבלי בעבור כל אחת מהן עשר הצלפות. באיזה חלק מגופך היית מעדיפה שאצליף בך?"
"גופי שייך לך, אדוני, כל חלק שתחפוץ בו טוב בעיניי".
"תשובה נפלאה" הוא אומר, ומציף אותי באושר גדול.
הוא מצליף בי בידיו עשר הצלפות על לחיי ישבני ועל ירכיי, אח"כ מזיז אותי מדרכו ומצליף בי לסירוגין על איבר מיני ושדיי.
פתאום אני שמה לב כי נהיה שקט יותר וכי הטייס בטח צופה בנו ואני שוב מתחילה להלחץ.
אדוני מוריד אותי על ברכי ע"י הפעלת כח על כתפי, ופותח את מכנסיו. אני מוצצת ומלקקת את איברו בשקיקה עד שהוא דוחף אותי מעליו בבת אחת. תחושת העלבון מעלה שוב דמעות בעיני.
הוא הולך ממני וחוזר כשבידיו מצבטי פטמות, מגעם על פטמותי זר וכואב.
הוא מחזיר אותי לעמידה בה הייתי קודם ומכופף אותי עוד קדימה. הוא שב ומצליף בישבני ומלטף את האדמומיות שכף ידו יוצרת על לובני.
הוא חודר אליי חזק ובתנועות קצרות ומהירות, אני גונחת, מרגישה את נוכחותו בתוכי ואת המבט של הטייס על גופי העירום, תחושות לחץ, גירוי, פחד, כאב ועונג סוחפות אותי במערבולת.
כשאני קרובה לגמור הוא מפסיק, מוריד אותי לרצפה ועם הרצועה לוקח אותי חזרה אל המקום בו נמצאים המושבים.
הוא מורה לי לשים את ידיי על החלון ולהבליט את ישבני, מלטף אותי במי קרח, מפשק את פלחי הישבן ומחדיר פנימה קובית קרח, קוביה שנייה הוא שם בפי, הוא מחבק את מתני, וכשהוא חודר אל ישבני אני מרסקת אותה בשיניי.
הוא חודר לתוכי בקצב הולך ומתגבר, האנחות שלי הופכות חזקות יותר וביניהן נעתקת נשימתי, נשימותיו הופכות עמוקות יותר, ידיו מלטפות את פניי ומורידות מעליי את כיסוי העיניים, אנו גומרים כמעט באותו הזמן, הגמירה שלו בתוכי גורמת לי שוב לרעוד, אני פוקחת את עיניי ומולי שמיים כחולים ששזורים בהם ענני צמר גפן לבן, הוא מחבק אותי ואני רואה בחלון את פניו המחייכות למול השתאותי.
דמעות של אושר יורדות מעיני, חיוך נפרש על פניי הוא לוחש לי את אהבתו ואני מודה לו באומרי "אשרי השפחה שיש לה אדון כמוך", הוא מצמיד אותי אליו בחיבוק חזק, ומנשק אותי נשיקה ארוכה ואוהבת.
את המשך הטיסה העברנו בניחותא עם יין, שוקולד, והמון אהבה.
הוא אמר לי פעם שפחד הוא אי-רציונאלי והוכיח זאת.
ובכל זאת, אני שמחה שהוא לא יודע על הפחד שלי מנחשים :)
