אני מחפשת קולר ושרשרת לכלב גדול

תופפתי בעצבנות באצבעותיי על הבר ותהיתי איזו טעות זו הייתה להגיע לכאן כל כך מוקדם. "את חייבת לבוא בזמן ליום ההולדת שלי", אמרה לי מיכל חברתי, אבל אני ידעתי שאף נפש חיה לא תגיע לבר לפני 23:00.

חייכתי חיוך רחב למיכל שעמדה בפתח הבר, המשכתי לתופף בעצבנות באצבעותיי וקיוויתי שכבר יקרה משהו עד שהבר יתמלא.

לפתע נכנסו בחורה ושני גברים לבר, זיהיתי את הבחורה, היא הייתה עם מיכל פעם באיזה קורס בצבא ומאז הן נשארו חברות. חייכתי אליה מרחוק והיא ניגשה אלי ביחד עם שני הגברים והציגה אותם.
"זה רוני, החבר שלי" - הציגה את השחום הגבוה שעמד קרוב אליה - "וזה יריב", הציגה את השני.
"נעים מאוד", אמרתי והסתכלתי על יריב. הוא היה גבוה, בהיר מוצק באזור הכתפיים, אבל הבעת הפנים שלו הייתה שונה מאוד מהרושם המוצק שהשאיר מבנה הגוף שלו. הוא נראה ביישן וקצת יורם אפילו. המשכתי להסתכל עליו וחייכתי. הוא השפיל את מבטו ואמר בקול רועד קצת:
"אז את החברה הקשוחה של מיכל."
הסתכלתי עליו ואמרתי: "אני מבינה שכבר שמעת סיפורים עלי".
"כן", הוא אמר, "אבל לפגוש אותך במציאות זה שונה מכל הסיפורים".
הוא התיישב לידי והחברה של מיכל ורוני החבר שלה הלכו לכיוון הספה שהייתה בצד.

סקרתי את יריב במבטי מכף רגל ועד ראש והחלטתי שאולי תקוותי נענו ואתו אוכל להעביר את דקות השעמום הארוכות עד שהבר יתמלא.
"ספר לי על עצמך קצת" אמרתי, והוא להפתעתי שתק.
"למה אתה שותק?" שאלתי, והוא אמר:
"אין לי מה לספר כל כך, החיים שלי היו די משעממים עד היום."
"ובכל זאת", אמרתי, "מה אתה עושה בחיים?"
"אני רוקח בבית מרקחת", הוא אמר, ואני חשבתי לעצמי, כמה שהבחור צודק, להעביר את החיים במקצוע המשמים הזה שהדבר הכי מרגש שיכול לקרות לך במהלך היום זה שבין האמהות שבאות לקנות נרות להורדת חום לתינוקות שלהן גם תופיע איזה כוסית שבא לקנות גלולות.

ו"מה עם נשים?", שאלתי אותו והוא הסמיק. הסתכלתי עליו והוא שתק. החלטתי לדובב אותו קצת ואמרתי: "אני מניחה שאתה אוהב נשים חזקות". הוא הסמיק עוד יותר אבל אז בצבץ לו חיוך קטנטן בזוית הפה שלו והוא סינן: "כן" מגומגם מפיו.

"אז מה אתה אוהב בנשים חזקות?" שאלתי אותו.
"אני אוהב שהן תופשות פיקוד", הוא אמר. "אני אוהב להרגיש קצת חסר אונים לידן" הוסיף והשפיל את מבטו לכיוון המגפיים שלי.
החלטתי שאכן השיחה עם יריב בהחלט מרעננת לאור השעמום שהיה שם. המבט בעיניים שלו ושפת הגוף שלו סימנו לי כמו שלט ניאון שיש לי כאן עסק עם עבד מתוק וביישן, שאם הוא טרם התנסה ביחסי שליטה ללא ספק הוא מוכן לזה נפשית. הרגשתי גם קצת משיכה אליו והחלטתי להתקדם עוד צעד.

"אני רואה שאתה מתלהב מהמגפיים שלי" אמרתי לו.
"כן" הוא ענה ולא הרים את מבטו מהן.
"אולי אתה רוצה להתקרב למגפיים שלי קצת יותר?" שאלתי בחיוך ממזרי. לקחתי את קופסת הסיגריות שלי מהבר הפלתי אותה למרגלותיי ואמרתי לו: "תרים לי את הקופסה בקצב איטי ותשתהה ליד המגפיים".
יריב לא היסס לשניה, הוא ירד מהכסא, כרע ברך למרגלותיי, השתהה שניות ארוכות ליד המגפיים שלי, הרים את קופסת הסיגריות ועלה שוב חזרה באיטיות לכיוון כיסאו. כמובן שהאנשים שהחלו לזרום לבר ראו בעינהם מחזה תמים של גבר שהתכופף להרים משהו מהרצפה, אבל עבורי ועבור יריב זו הייתה תחילתה של חוויה נפלאה. לא הסתפקתי בזה ובעודו מנסה לשוב לכיסאו שלחתי את ידי וליטפתי בעדינות את מפשעתו, קיוויתי להרגיש שם בליטה קלה ולהפתעתי הרגשתי נפיחות עצומת ממדים.

ההתעניינות שלי ביריב הלכה וגברה, המשכנו לשבת שם ליד הבר כל מסיבת יום ההולדת של מיכל, שתינו כל מני משקאות ועישנו כמה סיגריות. מדי פעם ניגשו אלינו מכרים אבל נפנפתי אותם אחרי כמה משפטים קצרים כי רציתי להמשיך ולהתרכז ביריב. הרגשתי אליו משיכה גדולה והחלטתי להמשיך ולהשתעשע אתו עד כמה שאוכל.

הרגשתי קצת רעב אז שלחתי את יריב להביא משולחן יום ההולדת של מיכל איזה נשנוש. הוא חזר עם קערית של במבה, הגיש לי אותה ולחש:
"בבקשה".
"בבקשה מה?" סיננתי אליו בכעס, והוא הסמיק קצת, השפיל שוב את ראשו ושתק.
"תשמע יריב, מעכשיו בכל פעם שאתה פונה אלי, אני רוצה שתוסיף בסוף המשפט את המילה 'גבירתי'",אמרתי לו.
יריב הרים את ראשו, הסתכל עלי במבט מבויש, הסומק מפניו קצת דהה, חשבתי לעצמי שאולי קצת התקדמתי אתו מהר מדי, אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה והוא סינן: "כן גבירתי" מגומגם מפיו.

התחלתי לכרסם את הבמבה שיריב הביא לי. הבטתי בו וראיתי שהוא מסתכל עלי במבט משתוקק.
"אתה רוצה גם במבה, יריב?" שאלתי.
"כן גבירתי", הוא ענה מבלי להסס.
"אם ככה, קח אחד" אמרתי וזרקתי חתיכת במבה על הרצפה במרחק של כחצי מטר מאתנו. יריב החוויר לרגע, הסתכל שמאלה וימינה בחשש, קם מכיסאו, התכופף, הרים את חתיכת הבמבה, חזר לכסא ונגס בחתיכה בהנאה. אחרי חוויות הבמבה החלטתי להניח לו קצת ורק ליטפתי את זרועו, חייכתי אליו ואמרתי:
"אני מאוד מרוצה ממך".
"תודה גבירתי, זו הבמבה הכי טעימה שאכלתי מימי" הוא אמר.

* * * * *
מסיבת יום ההולדת של מיכל הסתיימה. יריב ואני יצאנו החוצה, זה היה יום חמישי בלילה, היה די חם, השעה הייתה כמעט 03:00 אבל אני עוד הייתי ערנית מאוד. שאלתי את יריב אם יש לו באוטו שמיכה או מגבת, והוא אמר שכן.
"אם כך", אמרתי לו, "אז אנחנו הולכים להתרענן קצת".
הגענו לאוטו של יריב. הוא פתח לי את הדלת וציפה שאכנס.
"אני רוצה לשבת מאחור", אמרתי לו "ושאתה תנהג לאן שאני אומר לך".
יריב פתח לי את הדלת שליד המושב האחורי, אני נכנסתי לאוטו, יריב התיישב בכסא הנהג הניע את האוטו, הסתובב לעברי ושאל:
"לאן גבירתי?"
כיוונתי אותו לכיוון חוף הים, דרך שביל נסתר שאני מכירה שמאפשר להגיע עם האוטו כמעט עד המים ואז אמרתי לו לעצור. מסביב היו עוד כמה מכוניות שירדו אף הן לחוף הים דרך השביל ובתוכן זוגות שבאו לחפש אינטימיות. יריב יצא מהאוטו ובא לפתוח לי את הדלת.
"רד על הברכיים", אמרתי לו.
יריב הסתכל לצדדים בחשש קל וירד על הברכיים מולי.
"תוריד לי את המגפיים" אמרתי לו לפני שאני יוצאת מהאוטו.
יריב ציית לי הוריד את מגפיי והמשיך לעמוד על ברכיו.
"אם אתה כבר שם", אמרתי לו, "אז תוריד לי את הגרביים ותעשה לי קצת מסג' בכפות הרגליים."
יריב הסיר את גרבי, החל לעסות את רגלי בעדינות, ושוב ראיתי את החיוך הקטנטן שבצבץ בזוית הפה שלו. הוא הקפיד לעסות כל אצבע בנפרד. אחרי כרבע שעה קצת נמאס לי אז הודעתי ליריב שאנחנו הולכים להרטיב את הרגליים קצת. צעדתי לכיוון המים ויריב אחרי. הרטבתי קצת את הרגליים במים הקרירים, צעדתי קצת לתוך המים ונתתי לגלים להגיע לי כמעט עד הברכיים. יריב נשאר על החוף היבש והביט בי. אחרי כמה דקות התחלתי להרגיש את הקרירות הנעימה של המים מתפשטת לי מהרגליים לכיוון כל הגוף והחלטתי שהגיע הזמן להתקדם עם יריב עוד צעד.

"יש לך שמיכה באוטו?" שאלתי את יריב, והוא מיהר לתא המטען ושלף שמיכת צמר דקה. פקדתי על יריב לפרוס אותה על תלולית החול שהייתה לידנו והתיישבתי עליה. יריב התיישב לידי. אני הסתכלתי עליו במבט כועס, הרמתי את ידי ונתתי לו סטירה מצלצלת. יריב היה מופתע, הביט לצדדים בחשש ואז הוריד את ראשו ושאל:
"מה לא בסדר גבירתי?"
"קיבלת רשות לשבת?" שאלתי, והוא השפיל את מבטו קם על רגליו ומלמל: "את צודקת גבירתי".
הוא היה נראה כל כך חמוד עם המבט המושפל הזה בעיניים ואני המשכתי להביט בו עוד כמה דקות במבט כועס.
"בתור פיצוי על זה שהתיישבת בלי רשות, אני רוצה שתעשה לי סטרפטיז ותרקוד גם תוך כדי", אמרתי ליריב והמשכתי להביט בו.
יריב קפא על מקומו למספר שניות, אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה והוא סינן: "כן גבירתי" מגומגם מפיו, והושיט את ידיו לרוכסן המכנסיים.

יריב החל לנוע בכבדות קלה, חלץ את הנעליים, הוריד את המכנסיים, עשה כמה צעדי ריקוד והמשיך לכיוון החולצה. אני ישבתי לי ונהניתי מהמראה הנהדר שלו. אחרי שהוא נותר בתחתונים בלבד ורקד עוד קצת אמרתי לו:
"עכשיו אתה יכול לשבת".
יריב ישב ליד על השמיכה ואני התקרבתי אליו עד שיכולתי לחוש בריח שלו. הרחתי את האפטר שייב המעורבב בזיעה קלה וניסיתי לנחש באיזה הוא משתמש. ישבנו על השמיכה עוד כחצי שעה, שאלתי את יריב כל מני שאלות על עצמו, ניסיתי לברר כל מני דברים אודות הניסיון שלו והוא הודה כי אין לו הרבה ניסיון בתחום אבל הוא רוצה ללמוד. אמרתי לו שמוכנות נפשית זה הרבה יותר חשוב מניסיון והוא שמח. התעייפתי קצת אז אמרתי ליריב שאנחנו מתקפלים. הוא קם על רגליו עזר לי לקום. התיישבתי באוטו וקראתי ליריב לבוא.
"נקה לי את הרגליים מהחול", אמרתי לו, "ואחר כך תגרוב לי את הגרביים ותנעיל לי את המגפיים".
יריב ציית ואני חשבתי לעצמי כשרגלי היו כבר בתוך המגפיים ולא הרגשתי אף גרגר חול, שיריב עשה עבודה מאוד יסודית בלנקות לי את הרגליים מהחול. הדרכתי את יריב איך לנסוע לכיוון הבית שלי ואחרי כרבע שעה יריב עצר ליד הבניין שבו אני גרה, נפרדתי ממנו בנשיקה, הוא ניסה לדחוף לי את הלשון לתוך הפה שלי אבל עצרתי אותו. יריב היה נראה מאוכזב קצת ושאל:
"מה לא בסדר, גבירתי?".
הסברתי לו שאני לא אוהבת שדוחפים את הלשון, אבל הרגעתי אותו שהוא תלמיד מצוין ושיש לו פוטנציאל נהדר. יצאתי מהאוטו ואמרתי ליריב:
"תהיה כאן מחר בשעה 11:00 בבוקר".
יריב אמר: "כן גבירתי", ואני נכנסתי לבניין שבו אני גרה, עליתי הביתה, התקלחתי במהירות והלכתי לישון.

* * * * *
השעה הייתה 11:05 יצאתי מדלת הבניין שבו גרתי, מול הכניסה עמד יריב, דלת מכוניתו פתוחה מאחור וגופו דרוך לקראתי.
"בוקר טוב כלב, חיכית לי הרבה זמן?" שאלתי את יריב.
הוא הסתכל לצדדים בחשש שמא מישהו מהעוברים ברחוב שמע אותי, השפיל את מבטו לרצפה ושאל:
"לא גבירתי, הגעתי לפני כמה דקות, אבל למה את קוראת לי כלב?"
"אני מאוד אוהבת להשתמש במושג הזה, אבל יכול להיות שקצת הקדמתי כי אתה עדיין לא הכלב שלי", עניתי לו ונכנסתי לאוטו. יריב התיישב בכסא הנהג, הניע את האוטו, הסתובב לעברי ושאל:
"לאן גבירתי?"
"הפתעה" עניתי לו, וכיוונתי אותו לרחוב דיזינגוף.
הגענו לחניון של דיזינגוף סנטר, יריב יצא מהרכב, פתח לי את הדלת, יצאתי ועליתי לכיוון חנות בעלי החיים בקומה השלישית. יריב הלך אחרי במרחק של חצי צעד ממני, בדרך לחנות ראיתי כמה אנשים שהכרתי, אמרתי להם שלום ידידותי אבל לא עצרתי לדבר והמשכתי ללכת ויריב אחרי. הגענו לחנות בעלי החיים, התחלתי להסתובב ולסקור את מגוון הקולרים והרצועות שהיו תלויים על הקיר.
"אפשר לעזור?" פנתה אלי נערה דקיקה כשהיא מחזיקה חתול ג'ינג'י על הידיים.
"אני מחפשת קולר ושרשרת לכלב גדול" אמרתי לה והבטתי ביריב.
הנערה הורידה את החתול לרצפה, פנתה לקיר והצביעה על כמה קולרי עור שחורים עם ניטים.
"מאיזה סוג הכלב?" היא שאלה והוסיפה: "יש לנו גם קולרי ריסון ממתכת, שמתאימים לכלבים גדולים, אם אתם רוצים להרגיע קצת כלב תוקפני".
"זה בסדר", אמרתי לה והסתכלתי על יריב, "הכלב שלי הוא מהסוג החמוד".
"אם ככה אז יש לי קולר מעור רך שבדיוק מתאים", היא אמרה והושיטה לי קולר מעור שחור ורך מעוטר בניטים קטנטנים ממתכת מבריקה.
מיששתי את הקולר והושטתי אותו ליריב ושאלתי: "מה דעתך?"
יריב שתק, אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה שלו והוא סינן "נהדר" מגומגם מפיו.
"חבל שלא הבאתם את הכלב אתכם", אמרה הנערה והוסיפה: "אז היינו יכולים למדוד ולבדוק אם הקולר מתאים, זה מאוד חשוב שהקולר יהיה מתאים לצוואר של הכלב".
"זה בסדר", אמרתי לה. "אנחנו כבר מודדים".
לקחתי את הקולר מידיו של יריב הנחתי אותו סביב צווארו, סגרתי את האבזם ואמרתי לנערה: "זה מושלם". יריב קצת החליף צבעים אבל החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה, לא נעלם. הנערה הסתכלה עלי וניכר במבטה שהיא לא מופתעת. כנראה שהיא כבר ראתה מחזות כאלו, חשבתי לעצמי. היא הושיטה לי שרשרת ברזל תואמת המתחברת לקולר, אני מיששתי אותה, הורדתי ליריב את הקולר מהצוואר וניגשנו לקופה.

מחנות בעלי החיים הלכתי לכיוון אזור בתי הקפה ויריב אחרי, התיישבתי על הכסא באחד מבתי הקפה והורתי באצבעי ליריב גם לשבת. יריב התיישב ממולי והמלצרית ניגשה אלינו. הזמנתי לי קפה הפוך וליריב מים מינרלים.
"עד שהקפה יגיע", אמרתי ליריב, "תעלה למעלה לקנות לנו כרטיסים לסרט 'היום שאחרי מחר' שמתחיל בשעה 13:00, ותבקש כרטיסים לשורה האחרונה באמצע". יריב הלך לקנות כרטיסים וחזר אחרי עשר דקות. בינתיים הקפה הגיע וגם המים. אני אוהבת קפה הפוך, אבל אני לא אוהבת את הקצף שלמעלה. שמתי בקפה סוכרזית וערבבתי. הקצף לא נעלם, אז הזזתי את כוס הקפה שלי לכיוון של יריב ואמרתי לו שאני רוצה שהוא ישתה את כל הקצף. יריב שתה, חייך, והחזיר לי את הכוס כשהיא נקייה מקצף ומלאה בקפה. שתיתי את הקפה שלי והסתכלתי על יריב. הוא היה נראה אפילו יותר טוב מאתמול בערב. לפעמים קורה שמישהו באפלולית הערב נראה לי מאוד מושך וסקסי ואז כשיוצא לי לראות אותו באור יום, הוא נראה קצת מאכזב. אצל יריב זה לא היה ככה. הכתפיים הרחבות שלו מצאו חן בעיני, עיניו הכחולות הביטו בי במבט שואל, והבעת הפנים שלו הייתה קצת ביישנית. אהבתי את מראה עור הפנים שלו, וחשבתי לעצמי מעניין אחרי כמה סטירות לחי העור הבהיר הזה יהפוך לאדום. מהמחשבה על הסטירות קצת נהיה לי חם אז אמרתי ליריב להזמין חשבון ולבדוק מה השעה.

* * * * *
אולם בית הקולנוע היה חשוך וממוזג. יריב ואני התיישבנו בשורה האחרונה בדיוק באמצע. השעה הייתה 12:45 יריב שאל אותי אם אני רוצה פופקורן ואמרתי לו שכן ושיקנה גם קולה לשנינו. הוא יצא לכיוון הדוכן בלובי של הקולנוע ואני בינתיים הסתכלתי מסביב וחשבתי שכמה טוב שלפעמים יריב גם יוזם משהו קטן לבד ולא צריך להגיד לו הכל. האולם היה יחסית ריק בקצה השורה שלנו ישב זוג שקוע בעצמו, בשורות שלפנינו עוד כמה זוגות, כמה בנות ביחד ואימא עם שני ילדים. עדיין היה לי קצת חם בגלל המחשבה על הסטירות וכבר רציתי שיריב יחזור. יריב חזר עם הפופקורן וכוס קולה ענקית. שתיתי קצת והגשתי לו את הכוס עם הקש, הוא שתה והודה לי. הוצאתי מהשקית את הקולר שקנינו קודם, הלבשתי אותו על הצוואר של יריב ואמרתי לו: "תתחדש עכשיו אתה הכלב שלי". יריב הסתכל בי במבט מבויש אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה והחל לגדול ולגדול עד שהפך לחיוך רחב ולבבי.
יריב סינן: "תודה" באופן מגומגם מפיו, נשם עמוק ואז הוסיף בקול עם קצת יותר בטחון: "תודה גבירתי".
נישקתי את יריב על הפה ואז ביקשתי שיחלוץ לי את הסנדלים ויעשה לי קצת מסג'. הסרט עוד לא התחיל ובינתיים הוקרנו פרסומות על המסך. עיניו של יריב היו נעוצות בכפות הרגליים שלי שבינתיים הנחתי אותן על ברכיו והידיים שלו היו עסוקות בלעסות את רגלי בעדינות. החיוך הרחב לא נמחק לו והוא הקפיד לעסות כל אצבע בנפרד. מאוד נהניתי מהמסג' של יריב וזה עשה לי חשק להתקדם עוד צעד. נזכרתי שבאותו יום לבשתי חצאית וזה בטח יהפוך את מה שתכננתי לעשות לבר ביצוע באופן קל יחסית. הסתכלתי לצדדים וראיתי שנוספו עוד אנשים ספורים מאוד באולם אבל הרוב היו שקועים במסך בפרסומות שעדיין הוקרנו. הסתכלתי על יריב ואמרתי לו:
"אני מקווה שהכלב הגדול שלי יכול לשבת על הרצפה כאן למרגלותיי".
יריב הסתכל בי במבט קצת המום, אבל אחרי שניות ספורות הוא חייך ואמר: "אני בטוח שכן".
יריב ירד לרצפה והתיישב ברווח שבין הכסא שלי לשורה שלפני, הגוף הגדול שלו נדחק בין הכיסאות והרגליים שלו התקפלו מתחת לכסא שלידי. הרמתי קצת את החצאית וקרבתי את הראש של יריב לאזור שבין רגלי.
"תריח קצת", אמרתי לו, והוא הדביק את האף שלו לתחתונים שלי ונשם עמוק. ליטפתי לו את הראש והרגשתי שהקרבה שלו אלי מאוד מעוררת מינית. הסטתי בעדינות את התחתונים מאזור הכוס והורתי ליריב ללקק. תוך שבריר שניה יריב החל ללקק לי את הכוס ואני נאנחתי קלות. הוא המשיך ואני השתדלתי להחניק את הקולות כי אחרי הכל אנחנו באולם קולנוע באמצע תל אביב והסרט עומד להתחיל. יריב ליקק במרץ רב ואני גמרתי תוך דקות ספורות, לקח לי עוד כמה שניות להירגע ובינתיים הפרסומות נגמרו והסרט עמד להתחיל. ליטפתי לו שוב את הראש ואמרתי: "יריב, אתה כלב נפלא, בוא שב בחזרה על הכסא ובהפסקה נטפל גם באורגזמה שלך".

* * סוף * *
הערה: מלוא זכויות הקניין הרוחני של הסיפור, לרבות זכויות היוצרים בעיצוב הדמויות והאירועים הנן של המכשפה בלבד. אין להעתיק, לשכפל, לשדר, להדפיס, או להקליט בכל אמצעי תקשורת ללא אישור מפורש מהכותבת. התכנים המופיעים בסיפור נועדו לספק אינפורמציה בלבד ואינם בגדר עיצה, חוות דעת מקצועית, או תחליף להתייעצות עם בן/בת הזוג של הקורא/ת. כל שימוש בתוכן הסיפור או הסתמכות על חוויות הכותבת תיעשה, על אחריותם הבלעדית והמלאה של הקוראים.