הסוף

הוא לוקח אותה על ידיו, מניף אותה ובקלילות והולך לעבר חדר האמבטיה.
הוא מתקלח איתה אבל מתייחס אליה כמו לילדה קטנה. הוא מסבן אותה. כל מקום בגופה. הוא חופף את שיערותיה נותן לה להישען עליו.
הוא יודע שהוא דרש ממנה יותר ממה שהיא אי פעם נתנה לו. אבל עכשיו כשהיא מרחפת היא תהיה שלו.

הוא נשא אותה למיטה ונישכב לידה. היא חייבת מספר שעות שינה אחרת לא תוכל לעמוד במצופה לה.

היא מרגישה אותו לידה, את חום גופו, את נשימתו לידה.
היא לא זוכרת איפה היא.
לאט לאט הזיכרונות שבים אליה.
היא מנסה להסתובב, לגעת בו, אבל מגלה שהיא קשורה.

"התעוררת?"
"אני צריך שתהיי מאוד עירנית בשבילי."
היא כבר עירנית.
קולו מעיר אותו והפחד חוסר האונים שהיא מרגישה שהוא קשר אותה בזמן שישנה.
הוא ניגש לשידה, פותח את התיבה המיוחדת.
הוא מוציא שתי תיבות אחת קטנה והשניה קצת יותר גדולה.
הוא מתקרב אליה והיא מסתכלת לחילופין עליו ועל התיבה שבידו.
הוא פותח את התיבה ובפנים שני מצבטי מתכת. הקצוות מכוסות פלסטיק שחור וקשיח ואת מידת ההידוק קובע בורג מתכת שמחובר לאחת מהזרועות.

היא מרגישה את שפתיו על פיטמתה. מלקקות, מוצצות, נושכות.
ועכשיו הוא מחבר את המצבט.
העונג הפך לכאב. היא נושכת את שפתיה.
ההידוק אינו חזק. הוא תמיד צובט אותה יותר חזק אבל ההפתעה...
הוא ניגש לתיבה ומוציא משם את המהדק השני.
הפיטמה השניה כבר עומדת...
אבל הוא נושך אותה בכל זאת...
ומצמיד את המצבט השני.

"כל מילה שלך אני מהדק את המצבטים."
הוא מתקרב אליה
לשונו מלקקת את צווארה
שפתיו מוצצות אותה.
הוא יודע איפה ללחוץ...
וגניחה נמלטת מבין שפתיה.
הוא מחייך ומושך את המצבטים אל עבר ביטנה.
היא נושכת את שפתיה שלא לצעוק והוא משחרר.
המצבטים מזדקרים כלפי מעלה מטלטלים ונעים קדימה ואחורה עד שהם נרגעים.

עכשיו הוא שולח את ידו מטה
אצבעיו מפרידות את שפתיה. חודרות פנימה ומעסות אותה.
ירכיה נעות
קשה לה
וגניחה משתחררת מבין שפתיה.
הוא שוב מחייך ומהדק את הבורג במצבטים.
כל גופה מתכווץ והוא מושך את המצבטים לכיוון ביטנה.
הוא אוהב את המבט בעיניה כשהוא משחרר את המצבטים והם מיטלטלים להם מצד לצד.
אצבעותיו שוב יורדות מטה
פותחות אותה. מוצאות את הדגדגן הנפוח שלה. משחקות איתו ובורחות.
ירכיה מתרוממות כמה שהן יכולות לחפש אותו, את מגע אצבעותיו...
היא יודעת שהיא מסוגלת לסבול את המצבטים.
היא אפילו משתוקקת להם.
"אני לא יכולה יותר..."

הוא ניגש אליה ומהדק את הבורג, לוחץ אותו על הפיטמה. היא צועקת, מנסה להשתחרר.
אצבעותיה חופרות במיטה.
הוא מסתכל עליה רואה איך הכאב משתלט עליה.

הוא ניגש לשידה ולוקח את התיבה הנוספת.
אבל לפני שהוא פותח אותה הוא מכסה את עיניה.
בתיבה נימצא קונטור. הוא ורוד בצורת לב הוא מכוסה בבליטות קטנות.
הוא ניגש אליה, מתיישב לידה. מעביר את אצבעותיו בין שפתיה.
מעביר את לשונו על אותם מקומות שנגעו קודם האצבעות.
שפתיו מוצצות את דגדגנה.
והקונטור מוחדר לתוכה.
היא מוכנה לכאב. אבל לא היה כאב.
הקונטור נוגע בכל הנקודות בתוכה.
הוא ניגש לתיבה ומוציא משם את הדבר האחרון... שלט רחוק שחור.
הוא מתחיל עם דרגה אחת.
היא מרגישה בזה מיד, תפיחות עדינות בתוכה.
דרגה שניה. היא עוצרת את נשימתה. הרעידות נימשכות בתוכה.
היא לא יכולה לשלוט על עצמה היא נעה והמצבטים נעים איתה.
דרגה שלוש.
דרגה ארבע.
היא צועקת ומיד נושכת את שפתיה.
דרגה חמש.
דרגה שש.
הטלטולים חזקים יותר. היא מתכווצת. כל תזוזה מקפיצה את המצבטים.
אבל היא לא צועקת מהכאב.
היא מעבר למצבטים.
דרגה שבע.
אפשר לשמוע את זה כמו פעימות לב.

הוא ניגש לתיבה הראשונה. בה היו מצבטי המתכת ומוציא משם שרשרת מתכת עבה.
הוא מעביר את השרשרת על ירכה, על ביטנה.
ומחבר בעזרת התפסים הקטנים את השרשרת אל טבעות המתכת שבקצות המצבטים.
הוא ניזהר לשמור על ריפיונה של השרשרת.

החלום ניגמר.
הוא מכבה בבת אחת את השלט הרחוק
ומחליק את השרשרת על ביטנה.
היא צועקת מכאב: "לא".

הוא מרים את השרשרת מביטנה. מקל על העינוי ומפעיל את הגלים של הקונטור בתוכה.
דרגה שמונה.
הרעד בתוכה כל כך חזק.
הוא נותן לה עשרים שניות של עונג ומנתק. מושך את השרשרת הכבדה לכיוון ביטנה.

היא צועקת. חסרת אונים.
הוא מרים את השרשרת.
דרגה תשע.

שלושים שניות של עונג. חמש שניות של כאב.
ארבעים שניות של עונג. עשר שניות של כאב.

דרגה עשר. מקסימום.

שלושים שניות של עונג.
דקה של עונג.
דקה וחצי של עונג.
"את חופשיה עכשיו."
היא נמתחת. וצועקת עמוק מבפנים.
הוא מנצל את האורגזמה שלה לשחרר את הברגים. להוריד את המצבטים. ולמשוך ממנה את השרשרת.

"בבקשה..."
הוא מכבה את השלט. מוציא ממנה את הקונטור.
ראשה צונח לאחור.
והוא חודר אליה.