סלילים שהסתבכו

אורגת את סליל מחשבותיי
כמו חתלתולה שובבה,
פרעתי אותו בהיסח הדעת
אל קשת לא נודעת
השתעשעתי ברעיונות, בתהיות
כנגד סקרנותי,
אינני יכולה לעמוד
והסלילים התפרדו, התפזרו
ישבתי בפינה, שעות
רוכנת מעל אריגים מפוררים
של מחשבות
וחיכיתי
בציפייה דרוכה
מהולה בכאב,
כן, תמיד כאב
''את סאבית - תתחברי לכאב''
מחוברת... מחוברת...
מחוברת היטב
חולמת, לוחשת, הוזה
כמעט רקמתי את עצמי במסווה של אשליה
על גדר התהיות האינסופיות
ונזכרתי במהותי,
אז השתתקתי
כה השתוקקתי...
כיסופים אסורים, מיותרים...
מזגתי את הדמעות אל הסלילים
ושוב הכל התפזר
כעת,
יושבת בפינה
אורגת סליל חדש של מחשבה
מצפה...
נפשי שוב כבולה.....
מי זה השאיר חתלתולה לבדה בפינה,
עטופה בסלילים?
באריגי מחשבתה?