הסחלב השחור

מתה על ההדסון האוניות נידמו כטירות עלומות על רקע אור הדימדומים. משייטות לאי-שם רחוק וקסום, למשאת נפש, צפירה עמומה, אות לנודד.
שדיה של רוז קשורים, נפוחים וזקורים, הפטמות הגדולות הכהות משתלחות אלי בהזמנה ובפיתוי - נגוס בהן, באהבה, בתאווה. כך עקודה אל משטח העץ, גופה של שפחתי פשוקת הרגליים רוטט בציפייה. שחורה שפחתי וגופה המושלם כולו לי ולמעני, סחלב שחור וריחני, שפתיים מענגות ואחוריים מושלמים כמו שרק לסחלב שלי יש.
כוסות הבדולח שהושקו השמיעו את צלילן, מתערבב בקולות הצחוק והפטפוט סביב השולחן, רוז קמה על רגליה אוחזת את הכוס בידה. השנה, על אף העבודה הקשה, טיפלנו היטב בכל הפרשיות שנכנסו למשרד. עורכי דין ומשפטנים טובים כמותכם... הקולות סביב אבדו, גופה של שפחתי הכנועה, מעוטף בשמלת ערב מפוארת, ניצב שם, טורד את כל הווייתי. קמתי על רגליי. עיניה הכהות של רוז סקרו אותי, ראיתי את ההבנה מרצדת...
בחדר השרותים פלשתי באדנות לגופה. גמרנו באחת. "תודה אדוני, תודה" לחשה...
כל השאר געגוע וחיפוש אחר הדבר האמיתי שעזבתי שם. משלם את חובי יום יום...