אני רוצה לטבוע בעינייך, / לשבוע מריבוא נימים נפרטים / לרגשותייך, מבטייך. / אני רוצה להיטהר בדמעותייך, / תלויות כאגלי מרגליות בריסייך...

אמרת, שלך אני האוחז בשבטים. / אמרתי, אכן שפחה יפה שלי ויספתי לטף. / אמרת, גע בנשמתי, עשני מאושרת. / אמרתי, אטול המשכון ואנצור למשמרת...

ידייך ורגלייך כפותות בסוגרי ברזל. / צמודות אל צלב העץ שמאחור. / בפה מחסום, כדור אדום לפות / בשפתייך החוטאות...

רוח צח, קריר, עובר בין עצי השדרה, / קול דק לוחשים העצים, גומרים תפילת / פרידה לקיץ הגווע...

עת קיץ היתה אז, / אל תיראי לזכור, / כל כך צעירה היית / ורכבת על סוס לבן, / דאית שמה ושמה / מול חשמלי רקיע השקיעה...

שימרי עדיך את ואל תסיריהו, / יופיו עוטף את קסם נפשך, / עצום יופיך, נהדר, / אחוזה כך בקולרך, / עד עתה רק שיערתי, לא ידעתי...

בחצות הליל ריחפתי על העיר בדממה, / סבתי כה וכה עד כי ירדתי אל ביתך. / בחצות ליל ראיתיך ואת לא ראיתיני, / לפיד שחור בוער לו בנפשך. / ישבתי לי בקצה הגג, באופל, / צד כל ניע קל, כל צל עלי פניך...

מעבר לשדמות פגרי האלונים, / מעבר לבורות וחתחתים רבים, / בארץ הרים וחרבות, כור מחצבתי / וממשלתי מלפנים...

ידי גולשת רוטטת יוצרת / על פני חמוקי רוך בוסרך. / נושם את הבל נשימתך הקודחת. / שיפעת שערך נכרכת בידי / ואנחת כאב מהולה ברסיסי עונג / נפלטת מבין שפתייך החשוקות...

תוהה אני לדעת היאך תחת ידיי ינוע גופך, / כיצד נפשך שעל גדותיה תעבור / תשמיע את ייפחתך. / באיזו הדרך תרצי את אדונך כי ארכה הדרך...

מאהבתי אותך אצווה, על בירכייך! / מאהבתי אותך אקשור רצועה שחורה משחור לעיניך שכה אהבתי. / דומי שפחה! בל תהיני לזוז. על כל ניע נזיפה, סטירה בת אהבה...

מתה על ההדסון האוניות נידמו כטירות עלומות על רקע אור הדימדומים. משייטות לאי-שם רחוק וקסום, למשאת נפש, צפירה עמומה, אות לנודד...