תפילה

רוח צח, קריר, עובר בין עצי השדרה,
קול דק לוחשים העצים, גומרים תפילת
פרידה לקיץ הגווע.
פולש אני לממלכת היער, לקלוט את המנוחה,
השלווה, מתגנב אל בין נשמות
העצים, להתאחד עימם בתפילה זו,
שאננה ושלווה.
פתע נדם היער, אין עלה נע, אין רשרוש,
רק קרני חמה נוצצות על קורי עכביש
הנמתחים בין הענפים, מפזזים על גבך,
טובלת בעלי השלכת שיבשו. מייחלת
לחותם שבטי. תיבות שמי נמלטות בין
שפתותיך, קלועות בזעקות תחינה. מעצימות
את רינת היער בתפילת הנעילה.
אך הס! אל תוסיפי עוד. כאבך משובץ העונג
הפיח תקיעת שופר אחרונה.
רוח צח עובר, נושא התפילה.