קדשה

ידייך ורגלייך כפותות בסוגרי ברזל.
צמודות אל צלב העץ שמאחור.
בפה מחסום, כדור אדום לפות
בשפתייך החוטאות.

אני רבוץ מולך בעיניים פקוחות,
קולט כל ניד וניע בעפעפיך,
המרחפות על אגמי עינייך, הכחולות.

הנה אני קרב אל ליבך כזרת,
נוגע לא נוגע בחזך, בפטמותיך
הצבוטות באטבים, המתריסות.

נשימתך מכה גלים בבטנך המקומרת,
משתלחת בערוותך, בסבך שערה
המדיף ניחוחות קדומים, מעוררים.

רגלייך מנסות לשווא להיסגר,
להינעל על כף ידי הגולשת, הנתחבת.
הלשה באדנות את ירכייך החלקות.

קרסולייך אסירות הצלב, טופפות,
רועדות על אריחי המרצפת.
מגלב העור נושק בצליפה לבשרך
הנעתר, הנאדר.

שפתי אוספות את דמעותייך,
פרי הצלפותיי ואהבתי אותך.
את ראשך את מטה, חושפת צוואר
לנשיכותיי המתאוות.

אני רובץ מולך, מתענג על מלקותייך
המאדימות, הנאהבות.
מעקדת אל העץ, כקדשה קדושה.