נוקטורנו

בחצות הליל ריחפתי על העיר בדממה,
סבתי כה וכה עד כי ירדתי אל ביתך.
בחצות ליל ראיתיך ואת לא ראיתיני,
לפיד שחור בוער לו בנפשך.
ישבתי לי בקצה הגג, באופל,
צד כל ניע קל, כל צל עליי פניך.
שבתך ראיתי כאסירה על מקומך,
בחרוק שיניים, בחרון אין אונים.
מהו שהטיל סופה זו בנפשך?
רק אתמול בצהריי יום נראית כה שלווה,
גאה, כמעט קרה.
מיהו?
הגדול או קטן הוא
הצועד הוא לבטח על שפת צור ותהומות.
הנטל הוא לבטח את שוטי.
התר הוא את נתיבותי בגופך.
היפרח הוא כעשב שוטה בנפשך.
מה הביאך הלום כה סוערה,
על מה בורקות עינייך כספירים ואחלמות.
ראיתיך בחצות ליל. חסרת מנוחה.
ראיתיך אובדת וידעתי למי ניצחון אחרון.