מחכה לאדוני
מאת diamond
2 ביולי 2004
איך הוא תמיד מפתיע אותי מחדש, הרטיבות החלה לבעבע עצם המחשבה שאדוני מגיע...
בין המקלחת, סידור החדר, סידור האווירה, נרות (....) ושאר עיסוקי נשים, עוד הספקתי לנשום אוויר מהסיגריה שלי, מוצצת את השאכטה עד הסוף. אדוני לא אוהב סיגריות. מכבה. רצה לצחצח שיניים, לוקחת ארבע יחידות מהמסטיק הכי חריף, WINTERFRESH. דמעות מנטה זולגות לפתע מעיניי אך פי לפחות מדיף ניחוחות שיח נענע.
איך עוצרים את הרטיבות הזו לעזאזל? אני כבר מפודחת מעצמי... רק מהמחשבה עליו טוהר גופי נוזל על ירכי הפנימיות.
מחכה לאדוני, יושבת עירומה על הרצפה, גבי מורכן קדימה וראשי מונח לו על הרצפה. מבטי לא עוזב את דלת הכניסה מולי, ידיי מושטות הרחק קדימה, פטמותיי זקורות ממגען כנגד הרצפה הקרה.
נשמעת נעילת אזעקה. צעדים בחנייה. הדלת שלי נפתחת ואדוני נכנס.
אדוני מטייל סביבי, סוקר את החדר, בוחן את גופי. בתוך הכוס שלי נדלקת נורה אזהרה שמהבהבת באור אדום:
תחשבי על משהו רע, אסור לך, לא עכשיו, את לא יכולה...
השגעון של השקט. אי הידיעה של העתיד להתרחש, הציפייה. אני כולי דרוכה, מוצפת.
תחשבי כבר...
נזכרת בדייט זוועות עולם משנה שעברה. הנזילה נעצרת - אנחת רווחה. ראשי עדיין על הרצפה. אדוני בא מאחורי ומכסה את עיניי. לא מעיזה להרים ראשי. הוא מתרחק. רעש נשמע. חוש השמיעה מתחדד עקב שביתה זמנית של חוש הראייה. אדוני מורה לי להשען לאחור ולוחש באוזני: "ילדה טובה". לשונו חודרת אל גן העדן שלי. זרמים עוברים בכל גופי. גלי קור וחום עולים מבין רגליי. חשמל זורם באיבר מיני, אני בטוחה בזה. אדוני לא אומר נואש וממשיך לנקודה עמוקה יותר בגן העדן. ידיי אוחזות בכפות רגליי, ראשי צונח לאחור.
"אדוני, אני יכולה לגמור?"
"עוד לא" הוא פוקד, וממשיך במלאכת מחשבת, ומעמיק את טיולו בעמקי גן-העדן שלי.
"אדוני" אני כבר ספק צורחת ספק לוחשת. הכל מעורפל.
"אדוני..." אני משמיעה תחינה.
אדוני נענה לתחינתי ומשם הייתי צריכה שנייה וחצי, וסיפוקי נדף מבין רגלי על גלי תשוקתי. חום הציף את ירכיי הפנימיות, ועלה מעלה אל שיפולי בטני, אל שדיי, זו כבר לא התחממות הגוף אחרי השיא... אדוני מטפטף עליי שעווה, אני מחייכת ונותנת לו לסחוף אותי לחוויה חדשה.
בין המקלחת, סידור החדר, סידור האווירה, נרות (....) ושאר עיסוקי נשים, עוד הספקתי לנשום אוויר מהסיגריה שלי, מוצצת את השאכטה עד הסוף. אדוני לא אוהב סיגריות. מכבה. רצה לצחצח שיניים, לוקחת ארבע יחידות מהמסטיק הכי חריף, WINTERFRESH. דמעות מנטה זולגות לפתע מעיניי אך פי לפחות מדיף ניחוחות שיח נענע.
איך עוצרים את הרטיבות הזו לעזאזל? אני כבר מפודחת מעצמי... רק מהמחשבה עליו טוהר גופי נוזל על ירכי הפנימיות.
מחכה לאדוני, יושבת עירומה על הרצפה, גבי מורכן קדימה וראשי מונח לו על הרצפה. מבטי לא עוזב את דלת הכניסה מולי, ידיי מושטות הרחק קדימה, פטמותיי זקורות ממגען כנגד הרצפה הקרה.
נשמעת נעילת אזעקה. צעדים בחנייה. הדלת שלי נפתחת ואדוני נכנס.
אדוני מטייל סביבי, סוקר את החדר, בוחן את גופי. בתוך הכוס שלי נדלקת נורה אזהרה שמהבהבת באור אדום:
תחשבי על משהו רע, אסור לך, לא עכשיו, את לא יכולה...
השגעון של השקט. אי הידיעה של העתיד להתרחש, הציפייה. אני כולי דרוכה, מוצפת.
תחשבי כבר...
נזכרת בדייט זוועות עולם משנה שעברה. הנזילה נעצרת - אנחת רווחה. ראשי עדיין על הרצפה. אדוני בא מאחורי ומכסה את עיניי. לא מעיזה להרים ראשי. הוא מתרחק. רעש נשמע. חוש השמיעה מתחדד עקב שביתה זמנית של חוש הראייה. אדוני מורה לי להשען לאחור ולוחש באוזני: "ילדה טובה". לשונו חודרת אל גן העדן שלי. זרמים עוברים בכל גופי. גלי קור וחום עולים מבין רגליי. חשמל זורם באיבר מיני, אני בטוחה בזה. אדוני לא אומר נואש וממשיך לנקודה עמוקה יותר בגן העדן. ידיי אוחזות בכפות רגליי, ראשי צונח לאחור.
"אדוני, אני יכולה לגמור?"
"עוד לא" הוא פוקד, וממשיך במלאכת מחשבת, ומעמיק את טיולו בעמקי גן-העדן שלי.
"אדוני" אני כבר ספק צורחת ספק לוחשת. הכל מעורפל.
"אדוני..." אני משמיעה תחינה.
אדוני נענה לתחינתי ומשם הייתי צריכה שנייה וחצי, וסיפוקי נדף מבין רגלי על גלי תשוקתי. חום הציף את ירכיי הפנימיות, ועלה מעלה אל שיפולי בטני, אל שדיי, זו כבר לא התחממות הגוף אחרי השיא... אדוני מטפטף עליי שעווה, אני מחייכת ונותנת לו לסחוף אותי לחוויה חדשה.
