קריעת ים סוף

חצית לי את הנשמה
לאורך, לרוחב ובאלכסון
ולא הבנת הרבה
תהית
טעית בהמון.
שיסית בי את שיני השינאה
בעת שהתקרבתי
לאהוב אותך
המטרת עליי ברקים של פחד
השלטת את ממלכת הטרור והאימה
המוכרת, הידועה שלך.
אבודה...
כל כך אבודה...
בורחת אל מחוזות השתיקה
לחנים נוגים
מתכנסת שם בבועה,
בגללך
תהום עצומה נפערה
כתם שאין עליו מחילה
חצית את מסלולי הטוהר, השפיות והתקווה
ושיסית בי את שיני הטרף
בשם אהבתך המופרעת, הבלתי-קיימת
ההזויה
מרוסקת על אדמת הנכר שלך
אשר פצעה אותי וקרעה אותי לגזרים,
פעם אחר פעם
באכזריות
במבט
במילה
בתנועה
נותרת כבויה
אל מול כל נרות אהבתי הדולקים בחשיכה
ותוהה
האם אי פעם עוד אוכל לאהוב,
כשם שאהבתי אותך?