איבדתי את עצמי

אז החלטתי לצאת למסע. הצטיידתי בבטחון עצמי גבוה (אלק), מצב רוח מרומם, וסופקתי בלילה רצוף של אורגזמות. וכך שבעה חייכנית וטובת לבב, מעשנת סיגריות בשרשרת, אמרתי לאדוני במתק שפתיים: "עכשיו, ממי, אתה יכול להזמין את מי שאתה רוצה, אני אתבונן בכם ואולי אפילו אצטרף."
האדון לא השתהה ולו במעט, ומיד טלפן למישהי עם כינוי מגוחך, אמר לה לבוא עכשיו, בעקבים, חצאית, ושום דבר מתחת לזה. אני מחוייכת, חושבת לעצמי איזה חוסר מקוריות, להתרגש מאותם הדברים שכולם מתרגשים מהם, ואני חשבתי שאתה קצת יותר מיוחד. כמובן שלא שיתפתי במחשבותי את אדוני מפאת כבודו.
הוא הרגיע אותי בעוד ליקוק אלוהי, ואז נשמעה דפיקה בדלת.
הוא פתח ובחוץ עמדה א'. חצאית זולה, נעליים עוד יותר, מבויישת כמעה ומחייכת -כמו שהוא אוהב. הוא רכן אליה ונישק אותה, היא נרעדה קלות, אני הסמקתי.
הציג לה אותי, שתינו קפה עישנו ג'וינט, התברר שא' לא טפשה כ"כ, יש בה אפילו חן רך. מיד התחלתי לבעבע, ואדוני, מזמין אותה לחדר השינה שלו, "רגע" רציתי לצעוק, הלא רק לפני שעה היית שם איתי במפגש איטימי. לא אמרתי כלום, הסמקתי.
אבל הוא כאילו כלום, מתחילים להתנשק, להתפשט, והוא קושר אותה, אני מסמיקה.
המבט שלה מתחיל להזדגג, והוא תומך בה, מלטף ומצליף. נערך סשן של שעתיים, וגם אני השתתפתי קלות.
באמת שהמפגש היה טכני. הוא הקסים אותה כשם שהוא נוהג להקסים אותי, ראיתי איך שהיא מאוהבת בו ואיך שהוא מחוייך מכך.
היא נרדמה, ואני חשבתי לי האם בכל פעם היא נשארת לישון? פה? איתו? במיטה שאיתה הוא איתי?
הרגשתי את סימניי הרעל מחלחלים ועולים בגופי, האור נהיה כהה, והכידון לא ננעץ בגוף הגיבור.
קנאה עזה אחזה בי, ואדוני היה עסוק בלהיות מבסוט.
דיברנו על הדברים אבל לא חשפנו תהליכים, רגשות. כך זה קשה לי אמרתי, הוא נתן את הכדור בידי, ואמר הראי לי את הדרך שלך.
"הדרך שלי היא להיות רק איתך ושאתה תהיה רק איתי" רציתי לצעוק, אך פחדתי לאבד אותו שוב.
"אחשוב על כך", לחשתי.
מחוסר נסיון וידע אני מפנה את הכדור אליכם, כיצד ניתן לצעוד בנפתולי הפוליגמיה מבלי להיפגע כ"כ?