אני כותבת כאן מכתב פרידה לכעס כי באמת אני רוצה להניח לזה ולתת שוב ושוב ושוב הזדמנות נוספת. והכעס, אותו אנסה להמיר ב... ב.. אני לא יודעת במה, לא יודעת אחרת. מה ימלא את החלל שיווצר אם יחלוף הכעס?...

הכרתי אדון פה, באתר המקולל-קדוש הזה, ונוצרה בינינו ידידות כנה. יחד דנו בשאלת הפוליגמיה הבלתי נתפסת של אדוני, הוא נתן לי עצות ואני קיבלתי. אלא שהקשר התחזק והפך להתאהבות וירטואלית...

הטלפון מצלצל ועוד לפני שהרמתי ידעתי שזה הוא. אחרי שלושה שבועות של שתיקה, של פרידה, שבה אני מחליטה לנטוש הכל ולשוב לעולם הונילי הרגיל, בו אמצא גבר שיחזר אחרי כפי שראוי לבחורה...

אז החלטתי לצאת למסע. שבעה, חייכנית וטובת לבב, אמרתי לאדוני במתק שפתיים: "עכשיו, ממי, אתה יכול להזמין את מי שאתה רוצה, אני אתבונן בכם ואולי אפילו אצטרף." האדון לא השתהה ולו במעט...

חזרתי אליו, ולא סתם, על ארבע, כמו שפחה אמיתית, כמו שאני. אחריי שצ'וטטתי באתר זמן רב, הגעתי להבנה והכרה שהאנשים שבקהילה הם אנשי התשוקה, ואני מבינה שאי אפשר לחוות תשוקה תמידית ולאורך זמן רק עם אדם אחד...

פגישה עם דום החי מזה שנים במסגרת יחסים פתוחה גרמה לי לרגע לחשוב שהדבר אפשרי גם בשבילי. הדבר הראשון שרציתי לעשות היה להתקשר לאדוני לשעבר, לקבל את הגישה לפיה אנשים בעלי תשוקה לא יכולים להיות מונוגמיים...

היית המאסטר שלי, אך לא ידעת לנהוג בכבוד כלפי הנתינה, ומכאן שלא ידעת מה עושים עם הקבלה העצומה שהענקתי לך בכל התקופה הארוכה בה היינו ביחד. את מה שהייתי זקוקה לו יותר מכל, אהובי, לא יכולת לתת...