שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חיוך

מאת Gale S.     25 באוגוסט 2004
הלכה למעשה לא היה לו מה להפסיד. ברגע שייצא את פתח הבאר, ייסתם הגולל על באר הניסיונות הסיזיפיים שלו לחסל את הבדידות.

זה עכשיו או לעולם לא, הוא אומר לעצמו במין קול לא קול של בינו לבינו ופוצח במערכה אחרונה של שחרור היצר וכיבוש התאווה. ירכיה הלבנות מציצות אליו מבעד לשולי החצאית הצבעונית שלבשה הערב, והוא אומר לעצמו שבמכנסיים היא נראית הרבה פחות מושגת, אבל אולי זה האלכוהול, שמדבר אליו עכשיו ולא קול ההיגיון הקר. בכל מקרה, עכשיו הוא כבר כל כך רוצה, שלא איכפת לו מה היא לובשת, אלא בעיקר מה יסיר ממנה עוד מעט קט. הוא מגייס שארית חיוך מקסים ומחכך ירך בירך בפעם האחרונה.

בעודו מבקש חשבון, שפת הגוף שלה אומרת: אני באה. היה ספק בכלל? היא אורזת עצמה לתוך שקית המתנה שהכין בשבילה ומתקפלת איתו ואליו, החוצה מן המאורה הירקרקה ששחו בה עד עכשיו.

אלי או אלייך? - לא נשאל. זו המתנה שלו. כאלה לוקחים הביתה בלי לשאול לדעתן. היא באה אליו ביותר מדרך אחת באותו לילה והבדידות התכווצה לה בפינת חדרו, מרירה, כועסת, ממאנת לשמוח בהמולה הנהנתנית של התנשמות הדדית אקסטטית.

לפנות בוקר, פער בצווארה חיוך רחב ואדום, ונתן לבדידות, אחותו, לשתות לרוויה מדמה של זו, אשר תארח להם מעתה חברה, עד ליל הציד הבא.

Cloud_Lord​(שולט)
מסעיר
או וואו, מגרה ומסעיר, סיפור עם טעם של עוד.....ועוד..ועוד...
25 באוג׳ 2004, 9:16
Dark Artist​(שולט)
מעניין
יהיה המשך?
25 באוג׳ 2004, 9:20
דרומית
כישרון לא מבוטל של כתיבה
ניכר כאן. כמעט פרוזה לירית. יפה.
25 באוג׳ 2004, 10:14
@buba@​(נשלטת)
אהבתי !!!!!!
נהנתי לקרוא...
25 באוג׳ 2004, 12:38
אנפת לילה
מפחיד מותק
כתוב יפה ומפחיד.
25 באוג׳ 2004, 13:15