יערה אנינת תענוגות
מאת SEAMASTER(שולט)
28 באוגוסט 2004
"מתאימה לך הישיבה ביום שישי?" שאל אותי שותפי לעבודה.
"רק אם תערכו אותה ביקב בזכרון," עניתי לו בנונשלנטיות.
יום שישי, יערה ואני מפשילים את הגג באוטו ומתחברים לטבע. היא עם בנדנה לראשה ואני עם קסקט כחול. השעה שש בבוקר והזריחה בשיא אונה חודרת ומציפה את היום באלומות קסם.
אנחנו שועטים לזכרון ומגיעים. השעה 6:45 בבוקר. פורסים שמיכת פיקה ישנה ועליה בקבוק יין אדום, גבינת ריקוטה, טל העמק, לחמניות טריות. פשטות, כך פתחנו את הבוקר ותאמנו עמדות לקראת הדברים שעלי להשיג באותו בוקר. זה היה מאוד פשוט, המצגת שהכנו היתה כובשת (סטודנטית חמודה עבדה עליה לילה שלם).
השעה 7:30. שועטים לעבר היקב בזכרון. החדר המוזמן ביקב מדיף ריחות שיכר טרי, שיכר הילולים שרק החל לתסוס. "בוקר אור, אני רואה שהגעתם בזמן," אמר שותפי מזה שנתיים. שותפי, שאכנה אותו בשם גיל, הוא בן למשפחת ייננים וותיקה מזיכרון. מדי חודש הישיבות נערכות ביקב המשפחתי של גיל, וזו חוויה כייפית ובתולית. הרגשה של מלוכה, ממש מלוכה. הישיבה היתה מעניינת ומהירה מאוד, בבוקר החושים מחודדים והכל זורם מהר ומדויק ולאחר שעה סיימנו. אני מחפש את יערה בחצר היקב ולא מוצא. על שמשת מכוניתי, מתחת למגב ישנו פתק: "אני ממתינה לך באזור החביות". חיוך ענקי עולה על פני. אני מכיר את היערה שלי, היא קינקית וסוטה, ועוד בבוקר, כששנינו מיוחמים, זה בכלל טירוף.
גיל עולה על הגולדווין שלו ושועט לצפון ואני מחפש את אזור החביות - אזור בו מאוחסנות חביות העץ בטרם ממלאים אותן ביין לצורך תסיסה. אני משוטט כסומא בין החביות ולא רואה כלום. ישנו מן שקט כזה באויר, שומעים רק ציוץ ציפורים ומתחיל להיות חם. לפתע אני מתחיל להריח את יערה. אני מריח את הבושם הזה, שכל כך מחמיא לעורה. אני משפיל מבט ורואה אותה מתחתי על ארבע. טוסיק בולט ועליו חוטיני דקיק שחור, ביריות שחורות, גרביון רשת שחור הדוק חושף רגליים מחוטבות. אני נעמד וריאותי מתמלאות אויר. תחושה של כח עוטפת אותי, אני מצית סיגריה... "אדוני אני יכולה לינוק אותך? אני יכולה בבקשה לקבל את מנת הוויטמין היומית שלי?"
(מוקדש ליערת העונג!)
"רק אם תערכו אותה ביקב בזכרון," עניתי לו בנונשלנטיות.
יום שישי, יערה ואני מפשילים את הגג באוטו ומתחברים לטבע. היא עם בנדנה לראשה ואני עם קסקט כחול. השעה שש בבוקר והזריחה בשיא אונה חודרת ומציפה את היום באלומות קסם.
אנחנו שועטים לזכרון ומגיעים. השעה 6:45 בבוקר. פורסים שמיכת פיקה ישנה ועליה בקבוק יין אדום, גבינת ריקוטה, טל העמק, לחמניות טריות. פשטות, כך פתחנו את הבוקר ותאמנו עמדות לקראת הדברים שעלי להשיג באותו בוקר. זה היה מאוד פשוט, המצגת שהכנו היתה כובשת (סטודנטית חמודה עבדה עליה לילה שלם).
השעה 7:30. שועטים לעבר היקב בזכרון. החדר המוזמן ביקב מדיף ריחות שיכר טרי, שיכר הילולים שרק החל לתסוס. "בוקר אור, אני רואה שהגעתם בזמן," אמר שותפי מזה שנתיים. שותפי, שאכנה אותו בשם גיל, הוא בן למשפחת ייננים וותיקה מזיכרון. מדי חודש הישיבות נערכות ביקב המשפחתי של גיל, וזו חוויה כייפית ובתולית. הרגשה של מלוכה, ממש מלוכה. הישיבה היתה מעניינת ומהירה מאוד, בבוקר החושים מחודדים והכל זורם מהר ומדויק ולאחר שעה סיימנו. אני מחפש את יערה בחצר היקב ולא מוצא. על שמשת מכוניתי, מתחת למגב ישנו פתק: "אני ממתינה לך באזור החביות". חיוך ענקי עולה על פני. אני מכיר את היערה שלי, היא קינקית וסוטה, ועוד בבוקר, כששנינו מיוחמים, זה בכלל טירוף.
גיל עולה על הגולדווין שלו ושועט לצפון ואני מחפש את אזור החביות - אזור בו מאוחסנות חביות העץ בטרם ממלאים אותן ביין לצורך תסיסה. אני משוטט כסומא בין החביות ולא רואה כלום. ישנו מן שקט כזה באויר, שומעים רק ציוץ ציפורים ומתחיל להיות חם. לפתע אני מתחיל להריח את יערה. אני מריח את הבושם הזה, שכל כך מחמיא לעורה. אני משפיל מבט ורואה אותה מתחתי על ארבע. טוסיק בולט ועליו חוטיני דקיק שחור, ביריות שחורות, גרביון רשת שחור הדוק חושף רגליים מחוטבות. אני נעמד וריאותי מתמלאות אויר. תחושה של כח עוטפת אותי, אני מצית סיגריה... "אדוני אני יכולה לינוק אותך? אני יכולה בבקשה לקבל את מנת הוויטמין היומית שלי?"
(מוקדש ליערת העונג!)
