מורה הדרך

ביקשת שאהיה מורה הדרך,
בדרך היחידה שנותרה לגבייך.
שאוביל אותך בדרך חדשה,
כה זרה לחייך.
אחצה איתך את הגשר,
אוביל אל המדבר, המקום
שהבדידות בו שולטת,
שהכול בה זר בעינייך,
שיש בו את חיות הטרף,
הרוח הצורבת, והקור המקפיא.
כמו איש מעולם לא חצה
לפניך.
כה צעירה וחוששת,
ובקשת את ההבנה,
את האישור,
לאמת שאת מחפשת,
שאקבל את מה שיש לך לומר,
ואעביר אותך בביטחון
במדבר.
את רוצה להגיע
ולהניח את השלווה הנכספת,
בנפשך החצויה.
רצית לחוש את הכאב והעונג
של תשוקות נסתרות
של לתת, ולמסור, לענג,
ולחוש את געש החיים
הזורמים בעורקייך,
ואחזתי בידך להובילך,
ואת לקחת את ידי
בשתי ידייך,
וחייכת,
ושחררת כל פחדיך,
כניצן שנפתח מהר.
פרסת לאור השמש
את עלי כותרתך,
כפרח לעת בוקר
כה יפה, כה זוהר.

לא צריכה מורה דרך,
לא צריכה גנן,
פרחת באדמת הארץ החדשה,
כמו ותמיד היית כאן.