בית הספר לחינוך מיוחד - פרק א' – מסדר ראשון

תרז החליפה לבגדי המנהלת שלה: מכנסי עור צמודים וקצרצרים, סנדלים שחורים גבוהי עקב ומחוך שחור שנסגר בחוזקה מאחור. היא אספה את שערה הארוך לזנב סוס, מחייכת כשהיא חושבת על האסוסיאציה, נכנסה למעלית השקופה וירדה למרתף.

היא ידעה שאפשר לסמוך על הכלבלבון שלה. המסדר היה מוכן לפקודתה. במרכז החדר, בצורת חץ, עמדו השבויים החדשים שלה - שורה של נשים ושורה של גברים, שנפגשו בראש החץ, כך שיכלו לראות זה את זה ואת תרז. ידיהם היו כבולות זו לזו ומונפות אל-על, עד שנקשרו לוו בתקרה. פיהם היה חסום בגאג, רגליהם נקשרו בפישוק שנשמר בעזרת מוט, ששמר אותן קשורות אך מרווחות ורק עיניהם יכלו לזוז ולהביע את כל הפחד שחשו.

תרז בחנה את גופם העירום בהנאה. כמעט כולם נראו מצויין ואלו שלא, יראו כך לאחר שתסיים את סדרת החינוך המיוחדת שלה. החיוך נמחק מפניה היפות כשהחלה לדבר : "שלום יקיריי אני המלכה תרז בשבילכם ואתם כל מה שאני אומר. אתם השבויים שלי ואני יכולה לעשות בכם כרצוני. הגעתם לכאן כי מישהו ממשפחתכם, חבריכם או בני זוגכם החליט שאתם לא מחונכים ופנה אליי כדי שאחנך אתכם מחדש ואף אחד מכם לא יצא מכאן עד שאשלים את המשימה. הסימסטר נמשך שלושה חודשים. בתקופה הזו אני אהיה הכל בשבילכם : המלכה, האם, המענישה השופטת, המחנכת והמוציאה לפועל. מי שיציית לא צריך לפחד. הוא יעבור את התקופה בשלום וילמד להיות כלבלב צייתן, צעצוע עינוגים, בובת מין משוכללת, נייר טואלט שימושי או משרת מעולה. מי שיעז להתמרד, יענש בחומרה, עד שיאלץ לציית. במקרים נדירים של מרדנות, תמיד יש סימסטר נוסף."

"בעוד דקות, הכלבלב שלי יסיר מכם את מחסומי הפה. אני מאד מציעה שתמשיכו להתנהג יפה ולא לצעוק", המשיכה תרז, " יש לי אוזן רגישה ואני לא אוהבת צרחות ומענישה עליהן בחומרה. פרט לכך שאתם נמצאים במקום שמאובטח כמעט כמו הכור בדימונה. הצעקות לא ישמעו ואם תנסו לברוח, הכלבים הפראיים שלי והכלבים האנושיים שלי יתפסו אתכם והוענש יהיה חמור ממה שתוכלו לדמיין".

תרז נחה לרגע, חייכה והמשיכה: "המבחנים שלי מתחלקים למבחנים תאורטיים ומעשיים וכל אחד מכם יפגש איתי לראיון אישי. ההתרשמות שלי מהתוצאות תקבע איזה חינוך תקבלו ועד כמה נוקשה הוא יהיה. תסתכלו טוב זה בזה, כי בקרוב שתי הקבוצות יופרדו לשתי מחלקות בית הספר ולא תראו את בני המין השני במשך חודש. אחרי החודש הזה תהיו מאד קרובים אפילו מאד מאד קרובים", אמרה תרז והתפרצה בצחוק גדול.

תרז סימנה למשרתה האישי והוא החל להוריד את מחסומי הפה מכל הנבדקים. עיניהם נשארו פעורות, מבוהלות. הם הזיזו את פיהם, מנסים להשיב לו את התחושה – לנשום, לבלוע...
עד שאחד מהם הפר את הדממה: "תגידי לי חתיכת בת זונה, מה את חושבת שאת?? את יודעת בכלל מי אני ואיזה בלאגן המשפחה שלי תעשה כשתגלה שנחטפתי???"

תרז חייכה. היא ידעה שהבחור בן העשרים ושמונה הוא שי אלון, בנו של העו"ד שלום אלון המפורסם והחליטה שתשתמש בו כדוגמא ומופת לשאר. היא התירה את כבליו מהוו ואמרה בקול רם: "כלבלבון אלון, המשפחה שלך היא זאת ששלחה אותך אליי ובקרוב תבין כמה שהם צדקו
וכמה חייך עומדים להשתנות".

היא העמידה את שי על ברכיו, כשהוא מקלל ומנסה להשתחרר מהחבל העבה וסטרה לו, עד שהשתתק מההלם. "אתה עומד ללמוד מה אתה ומי אני, שי", אמרה תרז, "ראשית, נתחיל בלהעניק לך שם חדש, שראוי לחיים החדשים שלך. מהיום שמך הוא 'הכלבלב אפס', זה ברור?".

"ברור שאת זונה מזדיינת בתחת", ענה שי.

תרז חייכה. היא אהבה אתגרים והכלבלב אפס עומד להיות אחד מהטובים שבהם. היא החלה לסטור ללחייו בקצב אחיד. סטירות מצלצלות שנשמעו עד קצה החדר. כשסיימה לסטור לו כעשרים סטירות ומבטו עדיין היה מתריס וקשה ואף דמעה לא נראתה על פניו, היא סימנה למשרתה האישי להביא את תיק האביזרים שלה.

"עכשיו אני עומדת לקשט אותך קצת, כלבלבון אפס", אמרה תרז וקרצה למשרתה.

בפרק הבא - הכלבלבון אפס לומד לקח ...