ההתמכרות להתפייסות
מאת shoko(מתחלפת){Rainbow}
8 בספטמבר 2004
התחלתי ללכת לעברו. הייתי עם שמלה שחורה מתחרה, שקופה כמעט, חצי רואים חצי לא, בלי תחתונים. הרגשתי את עצמי נוזלת רק מלחשוב מה הוא יעשה לי, אבל הכרחתי את עצמי להתאפק. כשהוא יסכים לבלות איתך את הלילה, תרשי לעצמך להתפרק ככה, אבל עכשיו היי ממוקדת במטרה, אמרתי לעצמי שוב ושוב.
נעמדתי מולו וחייכתי. אם יש משהו שהוא ברכה אצלי, זה החיוך. הוא חייך חזרה.
"שאשאל מה בחור כמוך עושה במקום אפל שכזה? או שהחיוך שלי מספיק?"
"תשאלי, תשאלי," הוא אמר.
"אז... מה בחור כמוך עושה במקום אפל שכזה?"
"אני אדם אפל, לא שמעת עלי? מן הראוי שאהיה במקום אפל."
"שמעתי, שמעתי, זו הסיבה שאני מדברת איתך עכשיו," עניתי לו, חצי באדישות, חצי בהתגרות.
"ומה בחורה לא אפלה כמוך עושה במקום אפל שכזה?" שאל אותי.
"מחפשת בחורים אפלים כמוך."
איך, איך יכולתי להיות כ"כ ישירה איתו בלי לחשבן ככה? הייתי בטוחה שכבר הרסתי הכל...
"ואם תמצאי, מה תעשי איתם?" שמעתי אותו שואל מבעד למחשבות שלי.
"זה די ברור מה אעשה איתם, לא?" עניתי בהתגרות.
"אז שנזמין חשבון ונלך מכאן?" שאל אותי מושא תשוקתי.
עד כדי כך הייתי בשוק שהצליח לי כ"כ מהר, שהוא היה צריך לחזור על השאלה שלו פעמיים, וזאת אחרי הבהרה מצידו שהוא לא אוהב לחזור על דברים יותר מפעם אחת.
"כן, כן, בטח," מלמלתי, "נזמין חשבון ונלך מכאן".
המחשבות התרוצצו לי בראש. האם עשיתי את הדבר הנכון? שמעתי עליו רק דברים טובים, מעולם לא העזתי לפנות אליו ככה, אבל לא ידעתי למה להיות מוכנה. הייתי חרמנית ומפוחדת גם יחד. בדרך כלל אהבתי את ההרגשה הזו, אבל עכשיו תחושת הפחד גברה על החרמנות. רצית לסיים איתו את הערב, קיבלת את מבוקשך, עכשיו תרימי את הראש ותנסי להנות מהמצב שיצרת במו ידייך, אמרתי לעצמי כשנכנסנו לאוטו.
הגענו אליו הביתה, כל הדרך שתקנו. הוא פתח את הדלת נכנס לתוך הבית ואני אחריו. תוך שניות הוא הסתובב אלי, תפס את ידי מאחורי גבי, הדביק אותי לדלת והצמיד את שפתיו לשלי. בניגוד גמור לקשיחות שהוא הפגין בדרך שבה החזיק את ידיי, את השפתיים הוא הניח בעדינות. אולי אני אברח, חשבתי...
יד אחת שלו תפסה את ידיי, ויד שניה החלה להרים את שמלתי. התנגדתי קצת, והוא הרגיש. הוא הרחיק את פניו מפני, ואמר: "את באת לכאן מרצונך. את יכולה לנסות להתנגד, זה אולי יוסיף פלפל למה שיקרה כאן, אבל בסופו של דבר מה שארצה זה מה שיהיה. תבחרי לך מילת ביטחון, זה הדבר היחיד שאתייחס אליו כהבעת התנגדות ואכבד אותו." שתקתי. "ואמרתי לך, אני לא חוזר על מה שאני אומר פעמיים, קדימה!"
"קולה," אמרתי.
"המשקה קולה?" שאל.
"כן, קולה."
"יופי," אמר, "עכשיו תזיזי את הרגל שלך כבר!"
פישקתי את הרגליי והרגשתי את היד שלו עולה במעלה הירך שלי. הייתי כ"כ חרמנית ורטובה והוא הרגיש את זה היטב. הוא הוציא את היד מבין רגלי ונתן לי ללקק אותה. "יש לך חצי דקה להיות על ארבע." לקח לי הרבה פחות זמן מהמוקצב. הוא הפשיל את שמלתי, חשף את ישבני והשאיר אותי על ארבע בסלון, הלך לאיזה חדר וחזר משם עם משהו ביד. סובבתי את ראשי לנסות לראות מה יש לו שם.
"אני הרשיתי לך להסתובב אלי?" שאל אותי.
"לא," עניתי כמעט בלי קול.
במשך כמה שניות לא קרה כלום. לא דיבורים לא מעשים, כלום. זה נראה כמו נצח, ולמרות הציפייה, ההצלפה שנחתה על ישבני הייתה הפתעה, ולא היה לי מספיק זמן לנשום וההצלפה הבאה כבר נחתה שוב באותו מקום. גנחתי מהנאה ומכאב גם יחד. אחרי כמה דקות שמעתי אותו אומר לי לקום וביצעתי זאת בזריזות האפשרית. עמדנו שוב האחד מול השניה. לא העזתי להסתכל עליו.
"תרימי את העיניים," אמר. הסתכלתי לו ישר בעיניים. "אני מכיר נשים כמוך. את לא אומרת את זה, אבל אני יודע בדיוק מה את רוצה. כנסי לחדר השני מימין, יש לך חמש דקות להיות שם, לראות מה יש שם ולהחליט אם את רוצה להישאר או לא. אם תחליטי להישאר, שבי על המיטה עם הגב לדלת."
התחלתי ללכת לכיוון החדר, ושאלתי את עצמי מה יכול להיות שם. החדר היה מלא בנרות, כאילו ידע שאני אפגוש אותו והכין הכל מראש. על המיטה, בין פיתוחי הברזל בגב המיטה, נחו להנאתם שני זוגות אזיקים, אחד בכל צד. על השולחן הקטן היו כמה אביזרים, שוט, מצבטים, וקיין היו חלק מהם, ואז התחלתי לחשוב: הוא יכול להשתמש בכל, הוא יכול גם לא להשתמש בכלום. כבר יש לך פחות מחמש דקות להחליט. הייתה לי בעיה עם כמה מהם, אבל היה בו משהו כ"כ ממגנט, ובטחתי בו, אז החלטתי להישאר. התיישבתי על המיטה, גבי כמובן לדלת. כעבור מספר דקות הוא נכנס לחדר.
"אל תסתובבי, רק תקשיבי לשאלות שלי ותעני לי בניעת ראש. אני לא רוצה לשמוע אותך מדברת. את מוכנה לכל?" הנדתי את ראשי לחיוב. "את מפחדת?" שוב הנדתי את ראשי לחיוב. "מצויין. תורידי את השמלה, תשכבי על המיטה, אל תפני את הראש אלי, ותרימי את הידיים שיהיו מוכנות ליד האזיקים." לקח לו כמה שניות והידיים שלי היו קשורות. כשנכנסתי לא שמתי לב שהיו אזיקים גם ליד הרגליים, אבל זה כבר ממש לא שינה לי כלום. כמובן שגם את רגליי הוא קשר.
הנר הקרוב אליו כבר היה בידיים שלו, והוא התחיל לטפטף על ביטני טיפה טיפה מהשעווה הרותחת. שתקתי, לא הוצאתי שום הגה מהפה, לא גניחת הנאה ולא אנחת כאב. "תצעקי, תגנחי, תוציאי איזשהו קול מהפה, אל תשאירי את זה בפנים." הדמעה הראשונה נזלה על לחיי, ועדיין לא יכולתי להוציא דבר מפי. הוא קרב את שפתיו לשפתי. "תבכי, אם ככה את מביעה את עצמך, תבכי." רציתי לנשק אותו, אבל הוא כבר התרומם.
הוא שיחרר אותי מהאזיקים ודרש ממני להתהפך. הוא הצליף בי מספר פעמים, ושאל אותי במה אני חושקת כרגע.
"בזין שלך בתוכי," אמרתי.
"בשביל זה תצטרכי לעבוד קשה, תתחילי במציצות!"
הוא נשכב על המיטה כך שהזין היפה שלו היה מולי. התכופפתי והתחלתי למצוץ, והוא אוטומטית התחיל לגנוח. חשבתי לעצמי שלפחות אני מצליחה לרצות אותו בזה, אני אוהבת לשמוע שהאדון שאני איתו נהנה.
אחרי שמצצתי לו מספר דקות, הוא הפך אותי על ארבע, וחדר אלי מאחור, תפס את שערי והידק את האחיזה שלו בי. צרחתי, גנחתי, השתוללתי. כל תנועה שלי רק הלהיבה אותו יותר, כל תנועה כזו גרמה לו למשוך את שערי יותר חזק. שמעתי אותו גונח יחד איתי. הייתי בטוחה שהוא יפסיק, שלא יתן לי להנות מזה שהוא נהנה כ"כ מהר, אבל אחרי כמה דקות כאלו הוא גמר, והוא גמר כ"כ חזק, שהרגשתי את הזין שלו רוטט. הוא לא עזב את שיערי עד שהוא הפסיק לרעוד.
"שלא תעשי לי את זה שוב, את שומעת?" אמר לי בחיוך לאחר שנרגע.
"לא לעשות לך מה שוב?" התגרתי בו עם חיוך ממזרי משלי.
"אל תחפשי אותי שוב בפאבים אפלים כאלו. אני אוהב אותך ואת שלי. את חצי תמימה חצי זונה ואני יודע את זה, בגלל זה אני אוהב אותך כל כך."
נרדמתי רגועה. שבועות שהוא לא נגע בי בגלל שטות שעשיתי, תחושת ההקלה מההתפייסות אחרי התעלמות שכזו ממנו, גרמה לי להתמכרות. אין מבחינתי משהו שישווה לה, לתחושה הזו של "אחרי הכל, הוא עדיין אוהב אותי".
נעמדתי מולו וחייכתי. אם יש משהו שהוא ברכה אצלי, זה החיוך. הוא חייך חזרה.
"שאשאל מה בחור כמוך עושה במקום אפל שכזה? או שהחיוך שלי מספיק?"
"תשאלי, תשאלי," הוא אמר.
"אז... מה בחור כמוך עושה במקום אפל שכזה?"
"אני אדם אפל, לא שמעת עלי? מן הראוי שאהיה במקום אפל."
"שמעתי, שמעתי, זו הסיבה שאני מדברת איתך עכשיו," עניתי לו, חצי באדישות, חצי בהתגרות.
"ומה בחורה לא אפלה כמוך עושה במקום אפל שכזה?" שאל אותי.
"מחפשת בחורים אפלים כמוך."
איך, איך יכולתי להיות כ"כ ישירה איתו בלי לחשבן ככה? הייתי בטוחה שכבר הרסתי הכל...
"ואם תמצאי, מה תעשי איתם?" שמעתי אותו שואל מבעד למחשבות שלי.
"זה די ברור מה אעשה איתם, לא?" עניתי בהתגרות.
"אז שנזמין חשבון ונלך מכאן?" שאל אותי מושא תשוקתי.
עד כדי כך הייתי בשוק שהצליח לי כ"כ מהר, שהוא היה צריך לחזור על השאלה שלו פעמיים, וזאת אחרי הבהרה מצידו שהוא לא אוהב לחזור על דברים יותר מפעם אחת.
"כן, כן, בטח," מלמלתי, "נזמין חשבון ונלך מכאן".
המחשבות התרוצצו לי בראש. האם עשיתי את הדבר הנכון? שמעתי עליו רק דברים טובים, מעולם לא העזתי לפנות אליו ככה, אבל לא ידעתי למה להיות מוכנה. הייתי חרמנית ומפוחדת גם יחד. בדרך כלל אהבתי את ההרגשה הזו, אבל עכשיו תחושת הפחד גברה על החרמנות. רצית לסיים איתו את הערב, קיבלת את מבוקשך, עכשיו תרימי את הראש ותנסי להנות מהמצב שיצרת במו ידייך, אמרתי לעצמי כשנכנסנו לאוטו.
הגענו אליו הביתה, כל הדרך שתקנו. הוא פתח את הדלת נכנס לתוך הבית ואני אחריו. תוך שניות הוא הסתובב אלי, תפס את ידי מאחורי גבי, הדביק אותי לדלת והצמיד את שפתיו לשלי. בניגוד גמור לקשיחות שהוא הפגין בדרך שבה החזיק את ידיי, את השפתיים הוא הניח בעדינות. אולי אני אברח, חשבתי...
יד אחת שלו תפסה את ידיי, ויד שניה החלה להרים את שמלתי. התנגדתי קצת, והוא הרגיש. הוא הרחיק את פניו מפני, ואמר: "את באת לכאן מרצונך. את יכולה לנסות להתנגד, זה אולי יוסיף פלפל למה שיקרה כאן, אבל בסופו של דבר מה שארצה זה מה שיהיה. תבחרי לך מילת ביטחון, זה הדבר היחיד שאתייחס אליו כהבעת התנגדות ואכבד אותו." שתקתי. "ואמרתי לך, אני לא חוזר על מה שאני אומר פעמיים, קדימה!"
"קולה," אמרתי.
"המשקה קולה?" שאל.
"כן, קולה."
"יופי," אמר, "עכשיו תזיזי את הרגל שלך כבר!"
פישקתי את הרגליי והרגשתי את היד שלו עולה במעלה הירך שלי. הייתי כ"כ חרמנית ורטובה והוא הרגיש את זה היטב. הוא הוציא את היד מבין רגלי ונתן לי ללקק אותה. "יש לך חצי דקה להיות על ארבע." לקח לי הרבה פחות זמן מהמוקצב. הוא הפשיל את שמלתי, חשף את ישבני והשאיר אותי על ארבע בסלון, הלך לאיזה חדר וחזר משם עם משהו ביד. סובבתי את ראשי לנסות לראות מה יש לו שם.
"אני הרשיתי לך להסתובב אלי?" שאל אותי.
"לא," עניתי כמעט בלי קול.
במשך כמה שניות לא קרה כלום. לא דיבורים לא מעשים, כלום. זה נראה כמו נצח, ולמרות הציפייה, ההצלפה שנחתה על ישבני הייתה הפתעה, ולא היה לי מספיק זמן לנשום וההצלפה הבאה כבר נחתה שוב באותו מקום. גנחתי מהנאה ומכאב גם יחד. אחרי כמה דקות שמעתי אותו אומר לי לקום וביצעתי זאת בזריזות האפשרית. עמדנו שוב האחד מול השניה. לא העזתי להסתכל עליו.
"תרימי את העיניים," אמר. הסתכלתי לו ישר בעיניים. "אני מכיר נשים כמוך. את לא אומרת את זה, אבל אני יודע בדיוק מה את רוצה. כנסי לחדר השני מימין, יש לך חמש דקות להיות שם, לראות מה יש שם ולהחליט אם את רוצה להישאר או לא. אם תחליטי להישאר, שבי על המיטה עם הגב לדלת."
התחלתי ללכת לכיוון החדר, ושאלתי את עצמי מה יכול להיות שם. החדר היה מלא בנרות, כאילו ידע שאני אפגוש אותו והכין הכל מראש. על המיטה, בין פיתוחי הברזל בגב המיטה, נחו להנאתם שני זוגות אזיקים, אחד בכל צד. על השולחן הקטן היו כמה אביזרים, שוט, מצבטים, וקיין היו חלק מהם, ואז התחלתי לחשוב: הוא יכול להשתמש בכל, הוא יכול גם לא להשתמש בכלום. כבר יש לך פחות מחמש דקות להחליט. הייתה לי בעיה עם כמה מהם, אבל היה בו משהו כ"כ ממגנט, ובטחתי בו, אז החלטתי להישאר. התיישבתי על המיטה, גבי כמובן לדלת. כעבור מספר דקות הוא נכנס לחדר.
"אל תסתובבי, רק תקשיבי לשאלות שלי ותעני לי בניעת ראש. אני לא רוצה לשמוע אותך מדברת. את מוכנה לכל?" הנדתי את ראשי לחיוב. "את מפחדת?" שוב הנדתי את ראשי לחיוב. "מצויין. תורידי את השמלה, תשכבי על המיטה, אל תפני את הראש אלי, ותרימי את הידיים שיהיו מוכנות ליד האזיקים." לקח לו כמה שניות והידיים שלי היו קשורות. כשנכנסתי לא שמתי לב שהיו אזיקים גם ליד הרגליים, אבל זה כבר ממש לא שינה לי כלום. כמובן שגם את רגליי הוא קשר.
הנר הקרוב אליו כבר היה בידיים שלו, והוא התחיל לטפטף על ביטני טיפה טיפה מהשעווה הרותחת. שתקתי, לא הוצאתי שום הגה מהפה, לא גניחת הנאה ולא אנחת כאב. "תצעקי, תגנחי, תוציאי איזשהו קול מהפה, אל תשאירי את זה בפנים." הדמעה הראשונה נזלה על לחיי, ועדיין לא יכולתי להוציא דבר מפי. הוא קרב את שפתיו לשפתי. "תבכי, אם ככה את מביעה את עצמך, תבכי." רציתי לנשק אותו, אבל הוא כבר התרומם.
הוא שיחרר אותי מהאזיקים ודרש ממני להתהפך. הוא הצליף בי מספר פעמים, ושאל אותי במה אני חושקת כרגע.
"בזין שלך בתוכי," אמרתי.
"בשביל זה תצטרכי לעבוד קשה, תתחילי במציצות!"
הוא נשכב על המיטה כך שהזין היפה שלו היה מולי. התכופפתי והתחלתי למצוץ, והוא אוטומטית התחיל לגנוח. חשבתי לעצמי שלפחות אני מצליחה לרצות אותו בזה, אני אוהבת לשמוע שהאדון שאני איתו נהנה.
אחרי שמצצתי לו מספר דקות, הוא הפך אותי על ארבע, וחדר אלי מאחור, תפס את שערי והידק את האחיזה שלו בי. צרחתי, גנחתי, השתוללתי. כל תנועה שלי רק הלהיבה אותו יותר, כל תנועה כזו גרמה לו למשוך את שערי יותר חזק. שמעתי אותו גונח יחד איתי. הייתי בטוחה שהוא יפסיק, שלא יתן לי להנות מזה שהוא נהנה כ"כ מהר, אבל אחרי כמה דקות כאלו הוא גמר, והוא גמר כ"כ חזק, שהרגשתי את הזין שלו רוטט. הוא לא עזב את שיערי עד שהוא הפסיק לרעוד.
"שלא תעשי לי את זה שוב, את שומעת?" אמר לי בחיוך לאחר שנרגע.
"לא לעשות לך מה שוב?" התגרתי בו עם חיוך ממזרי משלי.
"אל תחפשי אותי שוב בפאבים אפלים כאלו. אני אוהב אותך ואת שלי. את חצי תמימה חצי זונה ואני יודע את זה, בגלל זה אני אוהב אותך כל כך."
נרדמתי רגועה. שבועות שהוא לא נגע בי בגלל שטות שעשיתי, תחושת ההקלה מההתפייסות אחרי התעלמות שכזו ממנו, גרמה לי להתמכרות. אין מבחינתי משהו שישווה לה, לתחושה הזו של "אחרי הכל, הוא עדיין אוהב אותי".
