הסוד של ויקטוריה
מאת ראובן
10 בספטמבר 2004
22:05 הבית ריק עכשיו, שקט ומסודר. אני אוהבת שמסודר. אפילו טריקת הטלפון האחרונה שלך כבר הפסיקה להדהד. נעשיתי חסינה לטריקות האלה, ואפילו עכשיו, כשאני יודעת שזו באמת הייתה הטריקה האחרונה, אני לא בוכה. אני עוברת בין החדרים, נעלי העקב נוקשות על הרצפה, כי אני הייתי אמורה לבוא אליך עכשיו, אבל אז קרה מה שקרה. אני מלטפת את הבובות בחדר הקטן והן מסודרות כל כך יפה, דאקי ליד פליקס וסימבה מחבק את עליסה, ומי יחבק אותי?
23:50 ואני שואלת את עצמי, מה לעשות עם הקולר.
00:36 כל השטויות שהכרחת אותי לקנות ארוזות בשקית אטומה. הייתי תורמת לויצ"ו, אבל איכשהו לא נראה לי שמישהי מהנזקקות תשמח לקבל שמלת ויניל או גאג.
01:40 אני יודעת שאתה יודע שאתה חרא. בגלל זה אהבתי אותך. אתה היית רע אלי יותר משהייתי אל עצמי. הנה סידרתי את הבית עוד פעם, בשביל השקט הפנימי, וראיתי את המגירה הריקה בארון. מי אמר שיהלומים הם חבריה הטובים של האשה? יהלומים נשארו לי עוד מהנישואין, אבל במגירה הריקה היו לי פעם חברים הרבה יותר טובים מיהלומים, ואתה יודע מה, מחר יהיו לי עוד. באלוהים.
02:20 אני חייבת להחליף את הניאון באמבטיה. האור הזה לא משקר בגרוש.
03:10 כן כן הנה באות הדמעות אבל דע לך שאלו הן הדמעות האחרונות. אתה גרמת לי לאבד את הדבר החשוב ביותר בחיי, ולא, אני לא מתכוונת לכבוד העצמי, עליו ויתרתי מזמן ומרצוני. בטח שהבובות מסודרות מדי, הרי אין מי שתשחק בהן איתי. אני מנסה לנשום את הריח שלה מהמצעים של המיטה, אבל עברו יותר מדי ימים מאז שהייתה פה, וגם זה בגללך.
04:00 שכחתי כבר את כל השטויות והבגידות שלך, אבל עדיין זוכרת שגמרתי רק מלשמוע אותך מגמגם. תבין: אם אתה מתרץ לי, סימן שאתה אוהב אותי, אז גמרתי.
04:20 כבר לא נשאר לי אף חצ'קון לפוצץ, וגם כשאני מכבה את הניאון ומדליקה נר, המראה עדיין נורא. אני זוכרת את הפעם הראשונה שפוצצת לי חצ'קון. גם אז גמרתי. בכיתי וגמרתי. אתה בטח לא תזכור. אני מרימה כוסית לחיי הימים הנוראים ההם, שגרמת לי להכיר את עצמי ואז לוותר על מי שהייתי ועל מה שהיה לי. היין טוב, אדום כהה, אבל לעולם לא אסלח לך. אני אעשה לך משהו הרבה יותר קשה. אני אשכח אותך.
05:05 מי אתה בכלל שתטרוק לי ככה, חתיכת כלום בחדר ריק, אתה שהיית הכל בשבילי וידעת את זה ולא ריחמת אפילו קצת. יום כיפור מגיע, והוא מגיע באותה מידה ליפו ולאור יהודה. גמר חתימה טובה? הצחקת אותי. באמת מעניין מי חותם על התעודה של מי, ורק על תעודה אחת ידוע לי כי לא אחתום, וזו התעודה שלה, עם הציונים הטובים וההתנהגות והכל. אבא יחתום. כמה אני אוהבת אותה אין לך מושג, אבל שנינו יודעים שאותך אהבתי יותר, וזה משהו שאמא לא יכולה להעלות על הדעת. איך הבאת אותי לזה, או אולי הבאתי אני את עצמי?
06:00 קו 25 עובר ממש מתחת לבית, ועוד מעט, כשהשעה תהיה סבירה יותר, הוא יקח אותי לתל אביב למצוא חברים חדשים, חברים טובים ונעימים שאמנם לא יצליפו בי, אבל מה שכן, הם ילטפו אותי קרוב קרוב ולעולם לא ישקרו לי. למה בעצם היה לך כל כך חשוב שאוותר עליהם, שארוקן את המגירה? מה, זה משהו שקראת באיזו פנטזיה בכלוב?
06:40 שלום, קוראים לי X ואני נשלטת. לא קיבלתי מכות כבר שבועיים, חמש שעות ועשרים דקות. מי שיפתח קבוצה לשפחות אנונימיות יעשה הון כסף. אולי זה מה שאני אעשה עכשיו, זאת אומרת, אם אני אתגבר על הדחף לגמור עם זה ודי.
07:15 היית מת שאני אתאבד בשבילך, זה היה מזין את האגו שלך במשך שנה. הו כן, אני משורר, מישהי התאבדה בשבילי. זוז הצידה פנחס שדה, כי חבצלת הייתה פרייארית, וגם אתה ויזלטיר, חיית מים מסריחה שכמוך, שתיים הלכו בגללך, ועל מה? שמעת טוב - אני שואלת על מה?! ואתה יודע מה, מאמי, שכחת שכבר 2004, והיום אף אחת כבר לא מתאבדת בשביל משוררים, ובטח לא בשביל איזה אדון סוג ב'.
08:30 הרבה בנות היו במצב שלי. אתה פשוט החלפת אותי במודל חדש יותר, חטוב יותר, טפיש יותר. נסה לבקש ממנה לכתוב לך מכתב. נראה אותך. אני מנחמת את עצמי בעובדה שלרוב הנשים זה קורה בגיל חמישים, ואילו אני רק בת שלושים, אבל זה לא באמת מנחם אותי כי כרגע אני מרגישה בת 900.
09:10 האור הנורא של הבוקר.
09:40 גמרתי לרחם על עצמי, גמרתי לרחם גם עליך. יש לי פס בהיר על הצוואר מהשנה שהקולר היה עליו, אבל נשאר לי עוד קצת קיץ למחוק אותך ממנו. בקושי רב אני בולעת חצי פרי וכוס תה, ובכלל בכלל לא מסתכלת במראה כשאני מתאפרת.
10:05 מונית? בטח מונית. בשביל מה יש ביטוח לאומי אם לא בשביל מונית. מובטלי כל העולם התאחדו, אין לכם מה להפסיד מלבד כרטיסיותיכם. הנה הן מתחילות להתקשר, כאילו לנחם אבל בעצם לשמוח לאיד – גם אותך אנסו יפתי, ברוכה הבאה למועדון, אז נא באוזן לכולכן, דברו לתא הקולי, כי אני נוסעת לכיכר המדינה.
10:20 לפעמים אני כל כך מצחיקה אותי. הנה השקית האטומה לידי על המושב של המונית. כה קשורה לסממנים האחרונים שלך בחיי. או שבעצם אני מפחדת לזרוק את זה ביפו, שאולי מישהי תוציא את זה מהזבל ותלבש ואני אפגוש ואז אחשוב עליך. פחי הזבל בתל אביב הרבה יותר בטוחים.
10:55 לויקטוריה יש סוד, ואני אגלה.
11:13 מה גורם להם לשים כזה אור בלתי מתפשר בתא המדידה, וכמובן מראה מלוטשת, לעולם לא אבין. מה, רגשות אשמה יגרמו לי לקנות יותר? כנראה שכן. הנקמה הקטנה שלי היא נקודה לבנה על המראה, שסחטתי מעור פני היפים והעייפים. אשה מושלמת בתחת הגדול שלי, יותר כמו חתיכת בשר מדממת, אבל לפחות אני כבר לא בוכה.
11:26 נו, כשראיתי את החשבון כמעט ובכיתי, אבל לא. אני לא אתן למוכרת את התענוג הזה. אני יוצאת משם, מציצה בשקית וממששת את העטיפות הרכות. אז מה ניתן עוד לומר? לקחת ממני הכל, ממש הכל, וזה פשע. גם שפחה כנראה לא אהיה יותר, אבל מה, סוף סוף יש לי תחתונים, באלוהים!
23:50 ואני שואלת את עצמי, מה לעשות עם הקולר.
00:36 כל השטויות שהכרחת אותי לקנות ארוזות בשקית אטומה. הייתי תורמת לויצ"ו, אבל איכשהו לא נראה לי שמישהי מהנזקקות תשמח לקבל שמלת ויניל או גאג.
01:40 אני יודעת שאתה יודע שאתה חרא. בגלל זה אהבתי אותך. אתה היית רע אלי יותר משהייתי אל עצמי. הנה סידרתי את הבית עוד פעם, בשביל השקט הפנימי, וראיתי את המגירה הריקה בארון. מי אמר שיהלומים הם חבריה הטובים של האשה? יהלומים נשארו לי עוד מהנישואין, אבל במגירה הריקה היו לי פעם חברים הרבה יותר טובים מיהלומים, ואתה יודע מה, מחר יהיו לי עוד. באלוהים.
02:20 אני חייבת להחליף את הניאון באמבטיה. האור הזה לא משקר בגרוש.
03:10 כן כן הנה באות הדמעות אבל דע לך שאלו הן הדמעות האחרונות. אתה גרמת לי לאבד את הדבר החשוב ביותר בחיי, ולא, אני לא מתכוונת לכבוד העצמי, עליו ויתרתי מזמן ומרצוני. בטח שהבובות מסודרות מדי, הרי אין מי שתשחק בהן איתי. אני מנסה לנשום את הריח שלה מהמצעים של המיטה, אבל עברו יותר מדי ימים מאז שהייתה פה, וגם זה בגללך.
04:00 שכחתי כבר את כל השטויות והבגידות שלך, אבל עדיין זוכרת שגמרתי רק מלשמוע אותך מגמגם. תבין: אם אתה מתרץ לי, סימן שאתה אוהב אותי, אז גמרתי.
04:20 כבר לא נשאר לי אף חצ'קון לפוצץ, וגם כשאני מכבה את הניאון ומדליקה נר, המראה עדיין נורא. אני זוכרת את הפעם הראשונה שפוצצת לי חצ'קון. גם אז גמרתי. בכיתי וגמרתי. אתה בטח לא תזכור. אני מרימה כוסית לחיי הימים הנוראים ההם, שגרמת לי להכיר את עצמי ואז לוותר על מי שהייתי ועל מה שהיה לי. היין טוב, אדום כהה, אבל לעולם לא אסלח לך. אני אעשה לך משהו הרבה יותר קשה. אני אשכח אותך.
05:05 מי אתה בכלל שתטרוק לי ככה, חתיכת כלום בחדר ריק, אתה שהיית הכל בשבילי וידעת את זה ולא ריחמת אפילו קצת. יום כיפור מגיע, והוא מגיע באותה מידה ליפו ולאור יהודה. גמר חתימה טובה? הצחקת אותי. באמת מעניין מי חותם על התעודה של מי, ורק על תעודה אחת ידוע לי כי לא אחתום, וזו התעודה שלה, עם הציונים הטובים וההתנהגות והכל. אבא יחתום. כמה אני אוהבת אותה אין לך מושג, אבל שנינו יודעים שאותך אהבתי יותר, וזה משהו שאמא לא יכולה להעלות על הדעת. איך הבאת אותי לזה, או אולי הבאתי אני את עצמי?
06:00 קו 25 עובר ממש מתחת לבית, ועוד מעט, כשהשעה תהיה סבירה יותר, הוא יקח אותי לתל אביב למצוא חברים חדשים, חברים טובים ונעימים שאמנם לא יצליפו בי, אבל מה שכן, הם ילטפו אותי קרוב קרוב ולעולם לא ישקרו לי. למה בעצם היה לך כל כך חשוב שאוותר עליהם, שארוקן את המגירה? מה, זה משהו שקראת באיזו פנטזיה בכלוב?
06:40 שלום, קוראים לי X ואני נשלטת. לא קיבלתי מכות כבר שבועיים, חמש שעות ועשרים דקות. מי שיפתח קבוצה לשפחות אנונימיות יעשה הון כסף. אולי זה מה שאני אעשה עכשיו, זאת אומרת, אם אני אתגבר על הדחף לגמור עם זה ודי.
07:15 היית מת שאני אתאבד בשבילך, זה היה מזין את האגו שלך במשך שנה. הו כן, אני משורר, מישהי התאבדה בשבילי. זוז הצידה פנחס שדה, כי חבצלת הייתה פרייארית, וגם אתה ויזלטיר, חיית מים מסריחה שכמוך, שתיים הלכו בגללך, ועל מה? שמעת טוב - אני שואלת על מה?! ואתה יודע מה, מאמי, שכחת שכבר 2004, והיום אף אחת כבר לא מתאבדת בשביל משוררים, ובטח לא בשביל איזה אדון סוג ב'.
08:30 הרבה בנות היו במצב שלי. אתה פשוט החלפת אותי במודל חדש יותר, חטוב יותר, טפיש יותר. נסה לבקש ממנה לכתוב לך מכתב. נראה אותך. אני מנחמת את עצמי בעובדה שלרוב הנשים זה קורה בגיל חמישים, ואילו אני רק בת שלושים, אבל זה לא באמת מנחם אותי כי כרגע אני מרגישה בת 900.
09:10 האור הנורא של הבוקר.
09:40 גמרתי לרחם על עצמי, גמרתי לרחם גם עליך. יש לי פס בהיר על הצוואר מהשנה שהקולר היה עליו, אבל נשאר לי עוד קצת קיץ למחוק אותך ממנו. בקושי רב אני בולעת חצי פרי וכוס תה, ובכלל בכלל לא מסתכלת במראה כשאני מתאפרת.
10:05 מונית? בטח מונית. בשביל מה יש ביטוח לאומי אם לא בשביל מונית. מובטלי כל העולם התאחדו, אין לכם מה להפסיד מלבד כרטיסיותיכם. הנה הן מתחילות להתקשר, כאילו לנחם אבל בעצם לשמוח לאיד – גם אותך אנסו יפתי, ברוכה הבאה למועדון, אז נא באוזן לכולכן, דברו לתא הקולי, כי אני נוסעת לכיכר המדינה.
10:20 לפעמים אני כל כך מצחיקה אותי. הנה השקית האטומה לידי על המושב של המונית. כה קשורה לסממנים האחרונים שלך בחיי. או שבעצם אני מפחדת לזרוק את זה ביפו, שאולי מישהי תוציא את זה מהזבל ותלבש ואני אפגוש ואז אחשוב עליך. פחי הזבל בתל אביב הרבה יותר בטוחים.
10:55 לויקטוריה יש סוד, ואני אגלה.
11:13 מה גורם להם לשים כזה אור בלתי מתפשר בתא המדידה, וכמובן מראה מלוטשת, לעולם לא אבין. מה, רגשות אשמה יגרמו לי לקנות יותר? כנראה שכן. הנקמה הקטנה שלי היא נקודה לבנה על המראה, שסחטתי מעור פני היפים והעייפים. אשה מושלמת בתחת הגדול שלי, יותר כמו חתיכת בשר מדממת, אבל לפחות אני כבר לא בוכה.
11:26 נו, כשראיתי את החשבון כמעט ובכיתי, אבל לא. אני לא אתן למוכרת את התענוג הזה. אני יוצאת משם, מציצה בשקית וממששת את העטיפות הרכות. אז מה ניתן עוד לומר? לקחת ממני הכל, ממש הכל, וזה פשע. גם שפחה כנראה לא אהיה יותר, אבל מה, סוף סוף יש לי תחתונים, באלוהים!
