תוהה

אני יודע עליך, על חלקת עורך ופיטמת שדיך, על לובן ישבנך שצריך להישאר כך, טעם ערוותך, ניחוח תשוקתך, וליטוף שפתיך על גופי. ויודע את תחושותיי, ותחושת אברי בתוכך, בכל חור אפשרי. יודע שכל נגיעה בך חייבת להיות זהירה, כי מחר יש לך יום צילומים. יודע שצריך לפתח רעיונות חדשים לכאב ללא סימן, להמציא כלי כאב שאינם מותירים חותם. מכיר כל נקודה בגופך, כל מפסק ומתג. יודע איך את פועלת, לרצוני בכל רגע, לפי שיגיון לבי.

ואני מנגן על גופך את המוסיקה שאני אוהב, פורט על קלידי תשוקתך. ואת נעה בקצב, בריקוד בו בחרתי עבורך.

יודע היכן המיתר שירעיד את גופך, יגרום לו לפעום ברטט. יודע איך השרביט החולף על גופך גורם לך ליבב בקצב הנכון, ויודע איך הלמות התיפוף על עור גופך המתוח מוציא את הטונים הגבוהים שבך. ואת היא התזמורת שאני מנצח עליה. ואת היא הרקדנית שעל במת הריקודים שבחרתי לך.

ואת נעה בתיאום, מכניסה הכול בתנועתך, כמו בובה על חוט, כמו בובת כפפה, שאני תוכה, והיא פועלת כרצוני על כף יד אחת.

אבל, פרט לכך, מי את, לעזאזל?!