אפרסק
מאת ענתית
14 בספטמבר 2004
התעוררתי אחרי לילה נפלא, הוא שוכב לידי, חצי ער, עיניו עוד עצומות, מדי כמה שניות פוקח עין תורנית ומפהק. קמתי, חשבתי אולי לפנק אותנו בארוחת בוקר וקפה. כשהייתי בדרך לצאת מהחדר אמר לי, "תסגרי את התריס". עירומה ניגשתי לחלונות וסגרתי את התריסים, אני שומעת אותו קם מחפש משהו בארון.
"מה אתה מחפש?"
"את המטפחת שלך," הוא עונה.
"היא במגירה"ואני ניגשת למיגרה ושולפת אותה, חיוך על שפתי.
"יש לך חבל?" הוא שואל.
אני מהנהנת ומביאה לו חבל, מניחה בצד.
הוא לוקח ממני את המטפחת, ומכסה את עיניי. אני עוצמת אותן (זה יותר עוצמתי ככה) והמטפחת מהדקת את עפעפי. חושך עוטף אותי וגופי מצטמרר. הוא מוביל אותי בבית, ומשכיב אותי על השולחן בסלון. אני שומעת אותו מתעסק עם החבל, מזיזה קצת את הידיים. "ידיים למעלה, מעל הראש!" הוא מורה לי. הקול הזה שלו מגרה אותי, מכניס אותי למצב רוח מתאים למשחקים. האינטונציה הספציפית הזו עושה הרבה.
אני מצייתת לו, סקרנית מאוד ודרוכה לבאות. הוא ניגש אלי מפשק את רגלי, רגל ימין מוצמדת לצד ימין של השולחן, רגל שמאל לצד שמאל, והוא מתחיל לקשור לי את הרגליים לרגלי השולחן. קשה לי ולא הכי נוח. אני מרגישה את הכוס שלי פתוח חזק, מאוד חזק, הירכיים יוצרות התנגדות לשולחן. אחרי הרגליים הוא עובר לידיים, יוצר לולאה, וקושר אותן מעל הראש לשולחן. עכשיו אני לא יכולה לזוז, אני מחוברת לשולחן. התחושה מחשמלת אותי ומלחיצה אותי כאחד. אני לוחשת את שמו, הוא עונה לי ואני שואלת:
"תגיד, אם במקרה תהיה חייב להתיר אותי מהר, תוכל?"
"כן," הוא עונה, ואני שומעת אותו מתרחק.
כולי מרוכזת עכשיו, מה עומד לקרות?
אני לא יודעת... התנוחה לא ממש נוחה לי... אני נושמת עמוק, מסיטה את מחשבותי מהכאב. אני חשה בו מתקרב, עוקף את השולחן וניגש לחלק התחתון של גופי. מדהים אותי כל פעם מחדש כמה אני ערה למה שקורה מסביבי למרות עיניי המכוסות. העלטה מגבירה את החושים באופן מיידי ממש.
הוא כורע בין רגלי המפושקות, מחדיר את אצבעותיו אחת אחת לכוס הפתוח והרטוב שלי. התחושה של האורגזמה מידיית. אני נאנקת, נאנחת, ממלמלת לו שאני לא יכולה להתאפק אני גומרת. "תגמרי, מותק. אל תעצרי." אני לא יכולה לעצור גם אם אני רוצה, אני כמעט צועקת לו.
ידו חופרת מתוכי אורגזמות בזו אחר זו, אני רוצה לזוז, להשתולל. אני לא יכולה והלחץ שירכיי מפעילות על השולחן גובר. אני זועקת, האורגזמות התכופות עושות סיבוב קטן והופכות לכאב. כואב לי לגמור! אני לא מאמינה, אבל אני גם לא מסוגלת להמשיך. "די!" אני זועקת לו, "אני לא יכולה יותר זה כואבבבבבבב!" הוא מפסיק מיד. קם ומתרחק. מבולבלת אני מסדירה את נשימותי, מרגיעה את עצמי, נושמת עמוק. וכמה שכאב קודם, הכוס שלי נרגע מיד.
אני יכולה לשמוע אותו פותח את דלת המקרר, סוגר, מתעסק עם משהו במטבח ואת צעדיו חוזרים לסלון. הוא עומד מעלי, אני מרגישה משהו נוגע בשפתי, אני משרבבת לשון, טועמת... אפרסק?! אני צוחקת, מופתעת מהטעם הלא צפוי של האפרסק שהוגש לשפתי. ואז האפרסק נמעך על שפתי באכזריות ממש, הוא מועך אותו חזק, מורח אותו על שפתי לתוך פי ועל לחיי ואפי. דמעות של עלבון עולות בי. אני לא יכולה לזוז ולא לומר כלום ואני רק מופתעת מהכעס הלא צפוי של פעולתו, אני מבינה שהוא כועס בגלל שצחקתי, אני רק לא מבינה למה.
היה משהו מאוד מכאיב ומשפיל בתגובה הזו שלו, וגם לא ממש אופייני. הוא לא רך אלי, ויודע להעניש אותי כשבא לו או כשאני חוצה איזה קו נאלם ו/או ברור במשחק ביננו. אבל התגובה הזו היה בה משהו שמאוד לא התיישב לי איתו. הופתעתי ולא ממש הבנתי. הוא רואה את הדמעה גולשת מעיני ועוצר, זה היה קצר... "תלקקי את השפתיים," הוא אומר בטון כעוס במקצת. אני מלקקת, יש בי קצת תחושת עלבון שאני כובשת בתוכי. אני מרגישה אותו מגיש לי עוד חתיכת אפרסק. "תאכלי," הוא אומר. אני אוכלת את האפרסק, ביסים קטנים, לועסת לאט, נהנית מהטעם של הפרי, תחושות העלבון והבילבול עוזבים אותי. ככה הוא מאכיל אותי לאט לאט מהאפרסק.
כשאני פותחת את פי שוב למגע הפרי, אני חשה במשהו אחר, מגע עורו בלשוני. אני מעבירה את הלשון וחשה בזין שלו, קרוב לפה. לשוני נשלחת אליו, מלקקת, טועמת. הוא מחדיר את הזין שלו לפה שלי, אני מוצצת אותו וחשה אותו נשלף באיבחה מתוך פי. פי נשאר פעור מעט, מופתע. שוב הוא מגיש לי חתיכת אפרסק, מאכיל אותי לאט לאט מהפרי המתוק. ואני נשארת עם טעמו של הזין שלו מעורב בטעם האפרסק.
"מה אתה מחפש?"
"את המטפחת שלך," הוא עונה.
"היא במגירה"ואני ניגשת למיגרה ושולפת אותה, חיוך על שפתי.
"יש לך חבל?" הוא שואל.
אני מהנהנת ומביאה לו חבל, מניחה בצד.
הוא לוקח ממני את המטפחת, ומכסה את עיניי. אני עוצמת אותן (זה יותר עוצמתי ככה) והמטפחת מהדקת את עפעפי. חושך עוטף אותי וגופי מצטמרר. הוא מוביל אותי בבית, ומשכיב אותי על השולחן בסלון. אני שומעת אותו מתעסק עם החבל, מזיזה קצת את הידיים. "ידיים למעלה, מעל הראש!" הוא מורה לי. הקול הזה שלו מגרה אותי, מכניס אותי למצב רוח מתאים למשחקים. האינטונציה הספציפית הזו עושה הרבה.
אני מצייתת לו, סקרנית מאוד ודרוכה לבאות. הוא ניגש אלי מפשק את רגלי, רגל ימין מוצמדת לצד ימין של השולחן, רגל שמאל לצד שמאל, והוא מתחיל לקשור לי את הרגליים לרגלי השולחן. קשה לי ולא הכי נוח. אני מרגישה את הכוס שלי פתוח חזק, מאוד חזק, הירכיים יוצרות התנגדות לשולחן. אחרי הרגליים הוא עובר לידיים, יוצר לולאה, וקושר אותן מעל הראש לשולחן. עכשיו אני לא יכולה לזוז, אני מחוברת לשולחן. התחושה מחשמלת אותי ומלחיצה אותי כאחד. אני לוחשת את שמו, הוא עונה לי ואני שואלת:
"תגיד, אם במקרה תהיה חייב להתיר אותי מהר, תוכל?"
"כן," הוא עונה, ואני שומעת אותו מתרחק.
כולי מרוכזת עכשיו, מה עומד לקרות?
אני לא יודעת... התנוחה לא ממש נוחה לי... אני נושמת עמוק, מסיטה את מחשבותי מהכאב. אני חשה בו מתקרב, עוקף את השולחן וניגש לחלק התחתון של גופי. מדהים אותי כל פעם מחדש כמה אני ערה למה שקורה מסביבי למרות עיניי המכוסות. העלטה מגבירה את החושים באופן מיידי ממש.
הוא כורע בין רגלי המפושקות, מחדיר את אצבעותיו אחת אחת לכוס הפתוח והרטוב שלי. התחושה של האורגזמה מידיית. אני נאנקת, נאנחת, ממלמלת לו שאני לא יכולה להתאפק אני גומרת. "תגמרי, מותק. אל תעצרי." אני לא יכולה לעצור גם אם אני רוצה, אני כמעט צועקת לו.
ידו חופרת מתוכי אורגזמות בזו אחר זו, אני רוצה לזוז, להשתולל. אני לא יכולה והלחץ שירכיי מפעילות על השולחן גובר. אני זועקת, האורגזמות התכופות עושות סיבוב קטן והופכות לכאב. כואב לי לגמור! אני לא מאמינה, אבל אני גם לא מסוגלת להמשיך. "די!" אני זועקת לו, "אני לא יכולה יותר זה כואבבבבבבב!" הוא מפסיק מיד. קם ומתרחק. מבולבלת אני מסדירה את נשימותי, מרגיעה את עצמי, נושמת עמוק. וכמה שכאב קודם, הכוס שלי נרגע מיד.
אני יכולה לשמוע אותו פותח את דלת המקרר, סוגר, מתעסק עם משהו במטבח ואת צעדיו חוזרים לסלון. הוא עומד מעלי, אני מרגישה משהו נוגע בשפתי, אני משרבבת לשון, טועמת... אפרסק?! אני צוחקת, מופתעת מהטעם הלא צפוי של האפרסק שהוגש לשפתי. ואז האפרסק נמעך על שפתי באכזריות ממש, הוא מועך אותו חזק, מורח אותו על שפתי לתוך פי ועל לחיי ואפי. דמעות של עלבון עולות בי. אני לא יכולה לזוז ולא לומר כלום ואני רק מופתעת מהכעס הלא צפוי של פעולתו, אני מבינה שהוא כועס בגלל שצחקתי, אני רק לא מבינה למה.
היה משהו מאוד מכאיב ומשפיל בתגובה הזו שלו, וגם לא ממש אופייני. הוא לא רך אלי, ויודע להעניש אותי כשבא לו או כשאני חוצה איזה קו נאלם ו/או ברור במשחק ביננו. אבל התגובה הזו היה בה משהו שמאוד לא התיישב לי איתו. הופתעתי ולא ממש הבנתי. הוא רואה את הדמעה גולשת מעיני ועוצר, זה היה קצר... "תלקקי את השפתיים," הוא אומר בטון כעוס במקצת. אני מלקקת, יש בי קצת תחושת עלבון שאני כובשת בתוכי. אני מרגישה אותו מגיש לי עוד חתיכת אפרסק. "תאכלי," הוא אומר. אני אוכלת את האפרסק, ביסים קטנים, לועסת לאט, נהנית מהטעם של הפרי, תחושות העלבון והבילבול עוזבים אותי. ככה הוא מאכיל אותי לאט לאט מהאפרסק.
כשאני פותחת את פי שוב למגע הפרי, אני חשה במשהו אחר, מגע עורו בלשוני. אני מעבירה את הלשון וחשה בזין שלו, קרוב לפה. לשוני נשלחת אליו, מלקקת, טועמת. הוא מחדיר את הזין שלו לפה שלי, אני מוצצת אותו וחשה אותו נשלף באיבחה מתוך פי. פי נשאר פעור מעט, מופתע. שוב הוא מגיש לי חתיכת אפרסק, מאכיל אותי לאט לאט מהפרי המתוק. ואני נשארת עם טעמו של הזין שלו מעורב בטעם האפרסק.
